משנתו של פרופ' א. ברקוביץ' / פלג בחמישי
דווקא בדיון על תקיפה חמורה של שופט כדורגל, הפילוסוף הדגול סיפר איך עשה אבו־עלי לשופט צעיר ומכר לנו מעשיות על עברו
המסית
"לעולם לא קיללתי שופט"
השבוע, בעקבות האגרוף שחטף שופט הכדורגל פיראס שלאעטה במשחק ליגה ג', הוזמן ליציע העיתונות מנכ"ל איגוד השופטים יריב טפר, והיה בהחלט מה לשאול אותו. כמו למשל: איך אתם מפקירים את אנשיכם בליגות הנמוכות ללא אבטחה ראויה, בזמן שבכירי האיגוד נשלחים כמשקיפים למשחקים המרכזיים בליגת העל ודואגים לעצמם להכנסות?
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
אבל איל ברקוביץ' לקח את הדיון למקום אחר לגמרי. "אתמול אחד השופטים שלך הרחיק אותי מהמגרש", הוא הטיח בנציג האיגוד. "מישהו נכנס בבן שלי, בליאור, כניסה חזקה. צעקתי לשופט: 'שופט, זה צהוב'. הוא אומר לי 'אתה אל תתערב לי במשחק'. אז אמרתי לו 'הלו, הלו, אל תהיה חצוף. תדבר יפה'. אז הוא אומר לי: 'צא החוצה'. אמרתי לו 'לא יוצא!'"... איזה גבר, יופי של דוגמה מצד מאמן קבוצת ילדים - וכל זה בדיון על אלימות נגד שופטים.
איל ברקוביץ'(איור: אופיר בגון)
על העגלה קפץ שלמה שרף אמר שברקוביץ' צודק, וסיפר על עימות שגם לו היה עם שופט שאותו כינה "הפישר הזה". ואיל הוסיף: "אתם שולחים ילדים בני 16, בלי טיפת כבוד לאף אחד". טפר ענה לשני דורשי הכבוד שאנשים כמוהם לא אמורים לדבר עם שופטים, ואז ברקוביץ' הצהיר: "לעולם, לעולם לא קיללתי שופט, לא דיברתי עם שופט". כאן כבר נפלתי מהספה, ולא בגלל העילגות. פרשננו התכוון להגיד "מעולם" ולא "לעולם", אבל אצלו טעות לעולם חוזרת.
אתה מעולם לא קיללת שופט??? מה עם המשחק ההוא בעונת הגלקטיקוס מול נצרת־עילית בבלומפילד? מאיר לוי כתב אז בדו"ח שלו: "בדקה ה־77, לאחר ששרקתי לכדור עונשין, ניגש אליי בזעם שחקן מכבי ת"א איל ברקוביץ' ואמר לי בקול רם: 'אתה אפס, חיפשת לתת להם פנדל'. כשהנפתי אליו את הכרטיס האדום, אמר לי: 'בן..., יא אפס'. איל פנה אליי תוקפני, אלים מילולית בצורה חריגה שלא נתקלתי בה בקריירת השיפוט שלי בליגה הבכירה!"
הרחיק את ברקוביץ'. מאיר לוי(צילום: ראובן שוורץ)
בהזדמנות אחרת, האיש שמעולם לא קילל שופטים נתפס במצלמות הטלוויזיה כשהוא מכנה את מנשה משיח "בן..." - ואלה רק המקרים האחרונים כשחקן. לפני שלוש שנים, כמאמן מ.כ נשר, הוא הורשע בהעלבת שופט בנסיבות מחמירות, הורחק לחודש ימים ונקנס. "השופט עשה מה שהוא רצה", אמר אז האיש שמעולם לא דיבר עם שופטים. "השופט אמר לנו 'צאו החוצה' ואני אמרתי לו 'צא אתה, אני ואחי לא יוצאים מפה".
ככה זה אצל הפילוסוף והמחנך א. ברקוביץ', שצועק ומטנף על שופטים על רקע חילול כבוד המשפחה. 48 שעות אחרי ששופט חטף מכות, אין לו שום בעיה לעודד אלימות נגד שופטים בשידור חי ולהצהיר: "לילד בן 16 אין זכות לשפוט משחק". העיקר שלילד מגודל בן 42 מותר לנהל בית ספר לכדורגל.
מעודד אלימות נגד שופטים. ברקוביץ'(צילום: יובל חן)
המסבן
פיני טועה ומפרשן בדיעבד
"כמו שאמרתי לך בתחילת המשחק, קשה לי לראות את פרטיזן עושה פה 70 נקודות". כך, בזחיחות אופיינית, אמר פיני גרשון עמוק בתוך הרבע השלישי במשחקה של מכבי ת"א בבלגרד. כמה דקות קודם, בהפסקה, פיני אמר שהסרבים לא מספיק טובים בשביל לנצח. אבל בסוף, מה לעשות, פרטיזן ניצחה 70:72, והקשקשן אמר בלי בושה ליורם ארבל: "מה אמרתי לך? אמרתי לך שאם פרטיזן יעשו 70 נקודות הם יכולים לנצח? הם עשו רק 72". התחזית שלו קרסה, והוא עוד אומר "אמרתי לך".
בכלל, פרשנותו של גרשון מורכבת מהתלהבות ילדותית, קלישאות מאוסות, שנאת זרים ולגלוג על היריבות. בכבודם של מכבי ומאמנה, שאותם הוא רואה פעם בשבוע לפחות, פיני נזהר. "בקובאן אין בכלל שחקנים רוסים", עקץ את היריבה לפני שלושה שבועות, בזמן שאת מכבי ייצגו על המגרש סופו, אינגלס, סמית' והיקמן.
מבולבל. פיני גרשון(צילום: עוז מועלם)
בחמישי שעבר לעג למאמן היריב ("הוא נרדם"), צחק על שחקני פרטיזן ("הם מומחים לאיבודי כדור", "פעם הם ידעו למסור", "הם לא שומרים, הם עומדים", "האוהדים שלהם עומדים עם הגב למגרש כי אין להם מה לראות"). כששחקן סרבי החטיא שלשה, גרשון גיחך: "מה אתה לוקח זריקה כזאת? לא עשית סל כל המשחק", וכשדיאן מוסלי דייק בעונשין, הפרובינציאל המזרח־תיכוני ירד עליו: "גם תרנגולת עיוורת מלקטת כמה גרגירים". אבל כשמכבי החטיאה, הפרשן עצמו התעוור ולא דיבר על שום גרגר.
והכי מאוס זה מילון המושגים הפלצני שהביאו איתם הילדים המדקלמים מגל"צ, ופיני כמובן אימץ. "לא מאמין לך" (על זריקה קשה לשלוש), "קליעה לארבע" (על זריקה מטווח אן־בי־איי), "מן הגורן ומן היקב" (על סל שלא בא בקלות), "הוא נכנס לתוך היער" (על חדירה בין שחקנים גבוהים), "ווינר שוט" (על קליעה בדקה האחרונה, אפילו כשזה 9 הפרש), וכמובן" "גויאבה" (על סל של ליאור אליהו) ו"צ'אקה" (על שלשה שנכנסת).
גויאבה של ליאור אליהו(צילום: יובל חן)
בין הירידות הרדודות והדאחקות הטפשיות, גרשון משחרר קריאות התפעלות כמו "וואי, וואי, וואי", אחרי ריבאונד התקפה, "יו" (או לחלופין "יואו") אחרי שלשות, "וואו־וואו־וואו" אחרי סל של אלכס טיוס, "ווה־ווה־ווה" בעקבות החלטת שיפוט שנויה במחלוקת, ו"איי־יאיי־יאיי" אחרי החטאה של מכבי מהעונשין. פרשנות עם עומק.
אה כן, ויש גם בדיחות. כשארבל שאל למשל מאיזה וירוס סבל שחורציאניטיס, פיני ענה לו: "סוקרטס וארכימדס. הוא היה סוף שבוע ביוון ושניהם התחרו מי נכנס לו לגופה". איזה צחוקים, וואי־וואי־וואי.
צחוקים. סופוקליס שחורציאניטיס(צילום: AFP)
הקנס
מי משלם כשהילד מלכלך
לפני מספר שבועות סיפרתי כאן על עומרי שערי, כדורגלן בן 13 מסקציה נס־ציונה, שבתום משחק הליגה לילדים ב' מול הפועל בת־ים אמר לשופט "אתה בושה". כתבתי שהנער, שחגג בדיוק בר־מצווה, "הועמד לדין ונקנס ב־500 שקל" - ומתחתי ביקורת חריפה על הדיין שבחר בעונש לא חינוכי.
באגף המשפטי של ההתאחדות טענו בתגובה כי הסיפור מצוץ מן האצבע, שכן שערי עצמו כלל לא הועמד לדין, אלא המועדון בנס־ציונה. עוד נטען במכתב כי "למעט מקרים חריגים, המדיניות הנוהגת היא ששחקנים בגילאים הצעירים אינם מועמדים לדין ולא מושת עליהם עונש ברמה האישית".
בית הדין של ההתאחדות(צילום: ראובן שוורץ)
ובכן, לאחר בדיקה ברישומי בית הדין, בחלק הראשון של הדברים הצדק עם המחלקה המשפטית ועם בית הדין. שערי עצמו לא הועמד לדין והקנס הוטל על סקציה נס־ציונה (שדרשה מצידה את התשלום מאביו של הנער). עם זאת, מבדיקת החלטות ביה"ד של ההתאחדות בשנים האחרונות, עולה כי כדורגלנים צעירים (לעיתים אף בני 11) הועמדו לדין וספגו עונשים ברמה האישית. בקיצור, כדורגלנים צעירים, אל תדברו עם שופטים. גם אם לא חגגתם עדיין בר־מצווה, זה עלול להיות סיפור מההפטרה.
הבדיחה
שחר פאר מדליקה משואהאינני יודע מה הנימוקים שלפיהם נבחרה שחר פאר להדליק משואה בערב העצמאות, כי לפי התקנון "דיוני וסיכומי הוועדה יהיו חסויים". עם זאת, ייאמר לזכותה של הוועדה, השנה הוחלט שכל המדליקות יהיו נשים ועל הקריטריון הזה שחר בהחלט עונה.
עונה לפחות על קריטריון אחד. שחר פאר(צילום: גטי אימג'ס)
חבל רק שהוועדה לא שמעה את הטניסאית הצעירה דניז חזניוק, שסיפרה על התנהגותה המתנשאת של פאר בנבחרת, שלא נעלמה גם מעיניהם של אנשי התקשורת. שחר, עם כל הכבוד, הגיעה לכמה הישגים נקודתיים, לא יותר, אבל דוגמה ומופת לכבוד הדדי היא לא. אילו הוועדה הייתה קצת יותר רצינית ויסודית, היא בוודאי הייתה מוצאת נשים שהביאו לא פחות כבוד למדינה – מתחומי המדעים המדויקים למשל. ואם מתעקשים על פופוליזם, עדיף היה לבחור במלכות היופי העולמיות שלנו, רינה מור ולינור אברג'יל, שלפחות ניסו לתרום לשלום העולמי.
ובכל זאת, תרשו לי להציע לזוכה המאושרת נוסח חגיגי לטקס בהר הרצל: "אני, שחר פאר, בתם של עליזה ודב פאר, מדליקה משואה זאת לכבוד שיטת הדירוג העולמי שהציבה אותי פעם במקום ה־11, למרות שאין לי מה לחפש שם. לכבוד כל המאמנים שהחלפתי כי הייתי צריכה להפיל על מישהו אחריות, לכבוד הרמת האף והזלזול בחברה צעירה לנבחרת, לכבוד חברי הוועדה המצחיקה שבחרו בי - ולתפארת מדינת ישראל!".
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
צפו: הכתבת הגרמניה מקבלת כדור בראש במהלך דיווח
צפו: השער העצמי הכי הזוי שראיתם
לפנייה לכתב/ת 
איל ברקוביץ'
צילום: יובל חן
מומלצים
