איך משפיע הפריון על מחירי הדיור?
מחקר חדש של בנק ישראל מראה כי הפריון לעובד בענפים המייצאים גבוה יותר מאשר בענפים שמוכרים את תוצרתם בארץ. איך זה מסביר את מדיניות בנק ישראל, של שמירה על ריבית נמוכה למרות עליית מחירי הדירות?
כשנדרש פעם פישר להסביר את המדיניות הזאת לציבור, אמר: "הערך המוסף של הייצוא הוא 30% והערך המוסף של הבנייה הוא 8%. לכן, יותר חשוב לנו הייצוא ואם אנחנו צריכים לבחור אז הייצוא יותר חשוב מהדיור". ביום שני הקרוב תגיש נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, את הדו"ח השנתי של הבנק לראש הממשלה. בדו"ח נכלל מחקר שערך שי צור ממחלקת המחקר של בנק ישראל, אשר שופך מעט אור על ההערה הזאת של פישר.
אחד הנתונים החשובים ביותר למדידת חוזקה של כלכלת מדינה הוא הפריון לעובד. זהו נתון המייצג את ערך התוצר שמפיק עובד בפרק זמן מסוים. כלכלנים נוטים לייחס חשיבות גדולה לנתון זה מכיוון שנתון התמ"ג, שמייצג את הערך הכולל של סחורות ושירותים המיוצרים במשק כולו בתקופה נתונה, עשוי להיות מושפע ממספר הידיים העובדות.
כלומר, מדינה מרובת-אוכלוסין, שבה יש עובדים רבים, תהיה בעלת תוצר גדול יותר מזה של מדינת דלת-אוכלוסין, שבה יש עובדים מעטים. אולם, על מנת ללמוד על יעילותה הכלכלית של כל מדינה, יש לנטרל מרכיב זה על ידי מדידת הפריון לעובד, כלומר, לחלק את ערך התוצר למספר הידיים העובדות או למספר שעות העבודה.
אחת הבעיות הידועות של המשק הישראלי הוא פריון נמוך לעובד. ב-2011 היה הפריון לעובד בישראל נמוך ב-14% מהממוצע ב-OECD, והפריון לשעת עבודה היה נמוך ב-24%. הפריון הנמוך של העובד הישראלי נחשב לאחד הגורמים העיקריים לפערים ברמת החיים בין ישראל למדינות אירופה וצפון אמריקה. בין הגורמים הנמנים לפריון הנמוך בארץ, ניתן למנות את תשתיות התחבורה והאינטרנט האיטיות והירודות של ישראל ואת רמת ההשכלה הנמוכה של מגזרים מסוימים באוכלוסייה הישראלית.
המחקר החדש שיציג ביום שני בנק ישראל לראש הממשלה, מלמד על גורם נוסף ומעניין לפריון הנמוך בארץ: מסתבר כי הפריון בענפי הכלכלה המשווקים את מרבית תוצרתם לשוק המקומי נמוך בהרבה מהפריון בענפי הכלכלה שמייצאים את מרבית תוצרתם לחו"ל. כלכלני בנק ישראל מצאו, כי בענף ההלבשה, למשל, הפריון לעובד נמוך ב-50% מהממוצע במדינות ה-OECD בעוד שבענף הציוד הרפואי והאופטי, הפריון בישראל גבוה ביותר מ-40% מהממוצע ב-OECD.
נתונים אלה עשויים להסביר את הפריון הכולל הנמוך של המשק הישראלי ואת הפערים ברמת החיים בין ישראל למדינות המערב. מעבר לכך, הם עשויים להסביר את אותה הערה של פישר. בנק ישראל מעדיף לתמוך בייצוא בכל מחיר, גם במחיר של עליית מחירי הדירות, מפני שכל עובד נוסף בתעשייה המייצאת תורם לתוצר יותר מאשר דירה חדשה שנבנתה.
| ענף | פער הפריון בין ישראל לבין ה-OECD | שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה | שיעור המשרות שדורשות השכלה גבוהה | שיעור המשרות של מהנדסים ומדענים |
| חקלאות | 44.3% - | 12.8% | 2.1% | 1.8% |
| תעשייה בעלת שיעור יצוא נמוך (20% ומטה) | 39% - | 19.1% | 2.6% | 1.2% |
| תעשייה בעלת שיעור יצוא בינוני (20%-50%) | 28.3% - | 14.9% | 3% | 2.7% |
| תעשייה בעלת שיעור יצוא גבוה (50% ומעלה) | 3.5% | 35.8% | 17.4% | 16.2% |
| ענף הבנייה | 31.5% - | 9.6% | 3.5% | 3.1% |
| מסחר ותיקונים | 23.3% - | 15.4% | 2.3% | 0.7% |
| פיננסים וביטוח | 5.3% - | 52.5% | 17.3% | 2.9% |
| שירותים מקצועיים, מדעיים וטכניים | 0% | 66.5% | 35.9% | 33% |
| חשמל | 29% - | 39.2% | 22.4% | 20.3% |
מהם הגורמים לפער בין תרומת התעשייה המייצאת למשק לתרומת הענפים האחרים? ההסבר המתבקש לפער הוא שהתחרותיות הגבוהה שעימה מתמודדים הענפים המייצאים, שצריכים לנצח את המתחרים ממדינות אחרות בדרך לכיסו של הלקוח, מביא לייעול מתמיד. אולם כלכלני הבנק לא מצאו בנתונים עדות לטיעון זה. נמצא, כי הפריון לעובד בענפים שמספקים את תוצרתם למשק הישראלי נשאר נמוך גם כאשר גדלה התחרות מצד יבואנים המביאים סחורות מחו"ל לארץ. כך, למשל, הפריון בענפי ההלבשה והעור, שבהם מתמודדים היצרנים המקומיים עם תחרות עזה מחו"ל, נמוך יותר מהפריון בענפי המזון והחשמל, שבהם התחרות מצד היבואנים נמוכה עד אפסית.
הסבר חלופי שמצאו כלכלני בנק ישראל לתופעה קשור לרמת ההשכלה של העובדים בענפים המייצאים. נמצא כי הענפים שמייצאים את עיקר תוצרתם לחו"ל, מתאפיינים בשיעור גבוה של עובדים בעלי השכלה גבוהה ושיעור גבוה של משרות הדורשות השכלה גבוהה.
לטענת כלכלני בנק ישראל, הפערים הללו מחזקים את הטענה כי בדור האחרון הופכת כלכלת ישראל לכלכלה חצויה: "המגזר המייצא וחלק מענפי השירותים ניצלו בהדרגה את היתרון היחסי של ישראל בתחום ההון האנושי והחדשנות, והדבר מניב פריון יחסי גבוה", כותבים כלכלני הבנק בסקירתם. "החלק האחר של המשק, לעומת זאת, אינו מנצל כהלכה את היתרון של ישראל בתחום זה. הענפים שנותרו מאחור הם ענפים עתירי עבודה שמצליחים להתבסס על כוח עבודה זול יחסית, הודות לריבוי הטבעי המהיר בישראל והודות לשימוש בעובדים זרים המשתכרים שכר נמוך".
אם כן, מה עלינו לעשות? האם יש להשקיע עוד ועוד משאבים בעידוד התעשייה המייצאת, שמספקת משכורות גבוהות ותרומה גבוהה לתוצר עם כל משרה חדשה שנוצרת? או שמא עלינו להשקיע בהעלאת הפריון בענפים שנותרו מאחור מבחינת רמת הפריון - כמו החקלאות, הבנייה, החשמל וההלבשה – באמצעות הטמעת טכנולוגיות חדשניות, עידוד התחרותיות ושיפור מערך ההכשרה התעסוקתית לעבודה בענפים אלו?
בסקירתם, נמנעו כלכלני בנק ישראל מלהציע תשובה חד משמעית לשאלה זו. עם זאת, מצויין בדו"ח כי לצד העידוד שיש להעניק לתעשייה המייצאת, על ידי הגדלת היצע המהנדסים בארץ, קים פוטנציאל גבוה לצמיחה כלכלית גם בהעלאת הפריון בענפים כמו ענף הבנייה וענף ההלבשה, על ידי הכשרות מקצועיות שישפרו את רמת ההון האנושי בענפים אלה ואת יכולתם להטמיע כנולוגיות חדשניות בהליך הייצור.
לנו, הציבור, כדאי לזכור שמדובר בשאלה בעלת השלכות מרחיקות לכת על עתידנו. מחד, אם ישנם ענפים בכלכלה הישראלית שבהם הפריון גבוה יותר והשכר גבוה יותר, מוטב שיותר ויותר אזרחים יעבדו בהם ולא בענפים אחרים. מאידך, התלות הגוברת של המשק הישראלי בענפי הייצוא היא אחד הגורמים המרכזיים לכך שמדינת ישראל אינה יכולה להפעיל את הכלי המרכזי שיש בידיה כדי לפתור את בעיית מחירי הדירות – העלאת הריבית במשק.
לפנייה לכתב/ת 
