הכשל הצרפתי
עונה שלפני חודש נראתה כמזהירה, הולכת ובורחת לארסנל ולארסן ונגר שלה מבין האצבעות - בפעם המי יודע כמה. אלא שכעת המנג'ר הנערץ כבר לא נהנה ממונופול ביציעים וספק אפילו אם זכייה בגביע האנגלי - תואר ראשון של המועדון מזה 9 עונות - תשנה את דעתם של רבים מאוהדי התותחנים, שמשוועים לדם חדש על הקווים. נדב יעקבי על האיש שלא ידע לפרוש בזמן
"תואר האליפות הוא לא הדאגה העיקרית שלנו עכשיו", אמר בחיוך מריר ארסן ונגר ביום שלישי בערב, מייד אחרי שארסנל איכזבה שוב את אוהדיה. היא הובילה 1:2 ב"אמירויות" מול סוונזי, אבל ספגה שער שיוויון מטופש בדקה ה-90 מרגלו של הקשר מתייה פלאמיני.
התיקו מול סוונזי, שהרגיש בדיוק כמו הפסד, הגיע שלושה ימים בלבד לאחר אחת התבוסות הקשות ביותר של ארסנל בעידן ונגר – ואנחנו מדברים על כמעט 18 שנה – ההפסד 6:0 לצ'לסי.
אז ונגר לא יכול היה להוציא מפיו את המילים המפורשות, אבל בעצם אמר הכל: לארסנל לא נותר שום סיכוי לזכות באליפות. "אנחנו צריכים להיות ריאליים, וצריכים להביט לא רק על הקבוצות שנמצאות לפנינו בטבלה, אלא גם על אלו שמאחורינו".
כן, עונה שלפני חודש נראתה כעונה מזהירה, הולכת ובורחת לארסנל ולמנג'ר הצרפתי שלה מבין האצבעות. מישהו אמר דז'ה-וו?
כן, אוהדי ארסנל מכירים את התחושה. יותר מדי טוב בעצם. זה קרה להם כל כך הרבה פעמים בשנים האחרונות. הקבוצה החלה את העונה בסערה, שיחקה כדורגל נפלא, זכתה לשבחים מכל עבר, ולא פעם גם הוליכה את הטבלה. אבל אז החל ההידרדרות, בדרך כלל בחודשים פברואר-מארס. כמו עכשיו.
כשארסנל ניצחה את קריסטל פאלאס ב-2 בפברואר היא הוליכה את טבלת הפרמייר ליג עם 55 נקודות. העתיד נראה ורוד והאוהדים דיברו על השאיפה לזכות בכל התארים: אליפות, גביע וליגת האלופות.
שישה ימים לאחר מכן הגיעה התבוסה הקשה 5:1 באנפילד מול ליברפול, משחק שבו ארסנל פשוט התרסקה בפתיחה. אחרי 20 דקות "האדומים" כבר הוליכו 0:4.
שבוע וחצי לאחר מכן בא ההפסד הביתי 2:0 לבאיירן מינכן, שבעצם חיסל את סיכויי "התותחנים" בצ'מפיונס ליג.
ההפסד 6:0 לצ'לסי הגיע ביום שבו ארסן ונגר ציין את משחקו ה-1,000 כמנג'ר ארסנל. וחגיגה ממש לא הייתה שם...
אז עכשיו ארסנל מחוץ למירוץ האליפות, מחוץ לליגת האלופות ועלולה גם שלא לשחק בצ'מפיונס ליג בעונה הבאה, ומזה ונגר חושש יותר מכל.
בשבת ארסנל מארחת את מנצ'סטר סיטי, שניצחה אותה 3:6 בדצמבר, במשחק שהיה הסימן הראשון לכך שלא הכל בריא בממלכת ונגר. סיטי נאבקת על האליפות מול צ'לסי וליברפול ותגיע ללונדון במטרה ברורה לנצח. האמת היא שאף אחד לא יופתע אם היא גם תעשה זאת. היא פשוט קבוצה חזקה ונחושה יותר מארסנל.
וביום ראשון הבא יוצאת ארסנל למשחק חוץ בגודיסון פארק מול אברטון, שהפכה לפתע ליריבה העיקרית שלה על המקום הרביעי, זה שמוליך בסוף העונה למוקדמות ליגת האלופות.
אברטון, של המאמן הספרדי רוברטו מרטינס, נמצאת כעת במרחק 6 נקודות מארסנל, אבל עם משחק אחד פחות. והיא בכושר מצוין. היא ניצחה בארבעת משחקי הליגה האחרונים שלה, כולל ניצחון חוץ 0:3 על ניוקאסל ביום שלישי.
אם אברטון תנצח את פולהאם ביום ראשון הקרוב, ניצחון שלה על ארסנל בעוד שבוע יכול לתת לה בסיום העונה את המקום הרביעי ולהשאיר את "התותחנים" במקום עם החמישי, ועם כרטיס לא ממש רצוי לליגה האירופית.
מעבר לאובדן הכנסה של כ-30 מיליון ליש"ט, תסריט כזה יכול להביא את ונגר להחלטה לסיים את דרכו במועדון. צריך לזכור שארסנל משחקת בליגת האלופות כבר 15 שנה ברציפות, ומאז שונגר הגיע לקבוצה באוקטובר 1996 לא קרה שהיא תסיים מחוץ לארבע הראשונות.
עד מתי "גביע המקום הרביעי"?
בקרב אוהדי ארסנל יש רבים שדורשים כבר כמה שנים שוונגר יוחלף, לאור בצורת התארים שנמשכת כבר כמעט 9 שנים. אבל מצד שני רוב אוהדי "התותחנים" עדיין שומרים אמונים לונגר, המנג'ר הגדול והמצליח ביותר בהיסטוריה של הקבוצה. אותם אוהדים גם לא יכולים לראות מצב שבו ונגר יפוטר. מבחינתם, אם הגיע הזמן לעזוב, עדיף שארסן בעצמו יקום ויודיע על כך. כי כבודו של ונגר חשוב לכולם.
אפרופו תארים, לארסנל יש עדיין סיכוי לזכות בתואר אחד העונה, הגביע האנגלי. בעוד שבועיים, ב-12 באפריל, תתמודד ארסנל בחצי הגמר מול וויגאן מליגת המשנה והיא כמובן פייבוריטית ברורה לנצח להעפיל לגמר. ואם ארסנל תעפיל לגמר היריבה שלה תהיה המנצחת במפגש בין האל סיטי לשפילד יונייטד מהליגה השלישית. כך שלא משנה מי תנצח במשחק הזה, ארסנל תהיה המועמדת לזכות בגביע (אם כמובן תנצח את וויגאן).
אבל אוהדי ארסנל יודעים ששום דבר לא בטוח. במיוחד כשזה קשור לקבוצה שלהם. בשלושת משחקי הגמר בהם הייתה ארסנל מעורבת, היא הפסידה.
ההפסד המפורסם ביותר היה כמובן בגמר ליגת האלופות ב-2006, כשהיא הוליכה בפאריז מול ברצלונה, אבל הפסידה לבסוף 2:1. שנה לאחר מכן ארסנל הוליכה בגמר גביע הליגה מול צ'לסי, ושוב נוצחה 2:1 כשדידייה דרוגבה מבקיע בדקה ה-84.
לפני שלוש שנים ארסנל הייתה סופר-פייבוריטית בגמר גביע הליגה מול ברמינגהאם, שכבר ירדה לליגת המשנה. ארסנל הוליכה משער של רובין ואן פרסי, אבל כהרגלה הפסידה. שער בדקה ה-89 של אובפמי מרטינס העניק את הניצחון הדרמטי לברמינגהאם, שוב הפסד 2:1.
התואר האחרון בו זכתה ארסנל היה הגביע האנגלי ב-2005. כמעט 9 שנים עברו מאז אותו אחר צהרים אביבי באיצטדיון ה"מילניום" בקארדיף, כשארסנל של ארסן ונגר ומנצ'סטר יונייטד של אלכס פרגוסון נפגשו לעוד דו-קרב ענקי.
אלו היו הימים בהם ארסנל ויונייטד היו שתי הקבוצות הבכירות באנגליה (כל כך שונה מהמצב היום). היריבות האישית בין ונגר ופרגוסון הייתה בשיאה. באותו יום המשחק עצמו לא הוכרע. 0:0 בתום 120 דקות. אבל ארסנל ניצחה בדו-קרב הפנדלים 4:5 וזכתה בגביע. המחמיץ היחיד מהנקודה הלבנה היה פול סקולס.
אגב, בהרכב ארסנל באותו גמר שיחקו בין היתר הקפטן פטריק ויירה, השוער הגרמני יינס להמאן, קולו טורה, ססק פברגאס, ז'ילברטו סילבה, רובר פירס, חוסה אנטוניו רייס וגם דניס ברגקאמפ. חלק מהשחקנים הללו כבר פרשו. אחרים נמצאים בשלהי הקריירה שלהם.
סקולס, אגב, המשמש כיום כפרשן טלוויזיה ברשת "סקיי" דיבר בשבוע שעבר על הבעיות של ארסנל הנוכחית ואמר: "זה נראה שלארסנל חסרים שחקנים מנהיגים. לפעמים נראה שהם עולים למגרש בלי משמעת טקטית. פעם היו לארסנל שחקנים בקליבר של פטריק ויירה, טוני אדאמס או מרטין קיאון. היום הם נקלעים לפיגור 2:0 וממשיכים לשחק אותו דבר, כאילו כלום לא קרה. לדעתי יש הבדל של מיליון מייל בין ארסנל של פעם לזו של היום".
יכול להיות שסקולס מגזים מעט, מאחר והוא שוכח שארסנל סובלת העונה ממכת פציעות קשה. ת'יאו וולקוט, אולי השחקן הטוב ביותר שלה, נפצע לפני כחודשיים וסיים את העונה. מאז נפצעו גם ארון ראמזי, ג'ק ווילשייר, לורן קוסיילני ומסוט אוזיל. אוזיל אמור לחזור בעוד כשבועיים או שלושה, וראמזי קרוב מאוד להחלמה מלאה. אבל לקוסיילני ייקח זמן רב יותר לחזור.
בסופו של דבר, למרות הפציעות ולמרות כל ההסברים וההתפתלויות, האצבע מופנית בעיקר לעבר ארסן ונגר. אולי לא על העונה הנוכחית, שיחסית לקודמותיה היא אפילו פחות גרועה (באחוזי הצלחה), אלא על השנים האחרונות.
המהפכן
כשארסן ונגר הונחת בארסנל ב-1996, כשהיא שיחקה עדיין באיצטדיון הייבורי ז"ל, התקשורת הבריטית עיקמה את האף. "ארסן מי?" הייתה אחת הכותרות. לאנגלים היה קשה לקבל באמצע שנות ה-90 שלאחת מקבוצות הפאר שלהם יגיע מאמן צרפתי שאימן עד אז בליגה היפנית.
אבל הבחירה של דייויד דין, מי שהיה אז הבוס הכל יכול בארסנל, הייתה לא רק נכונה אלא גם עם ראייה לטווח ארוך. ונגר שינה לא רק את ארסנל אלא את הכדורגל האנגלי כולו.
הוא הכניס שיטות מדעיות לעבודה שלו, הביא תזונאים, פסיכולוגים, פיתח אקדמיית נוער חדשנית והביא לקבוצה הרבה מאוד שחקנים זרים. המהפיכה שהחלה בארסנל חילחלה בהמשך ליתר הקבוצות והעלתה את הכדורגל האנגלי כולו על פסים מודרניים הרבה יותר.
הרבה בזכות החזון של ונגר החליטו במועדון ללכת על פרוייקט איצטדיון האמירויות, שאומנם עלה הרבה מאוד כסך, אבל מצד שני גם הכפיל ושילש את הכנסות המועדון והפך אותו לאחד העשירים בעולם.
בין השנים 1998 ו-2005 ארסנל זכתה בשלוש אליפויות, ארבעה גביעים ונחשבה לקבוצה הבכירה באנגליה ביחד עם מנצ'סטר יונייטד. בעונת 2001/02 ארסנל זכתה בדאבל ואת עונת 2003/04 היא סיימה ללא הפסד - הקבוצה הראשונה בעידן המודרני שמסיימת עונה שלמה בליגה ללא הפסד. "הבלתי מנוצחים" נקראה הקבוצה של אותה עונה בלתי נשכחת.
ארסן ונגר נחשב אז, ובצדק, לאחד מגדולי המאמנים בעולם. הוא קיבל הצעות מריאל מדריד ומברצלונה, אבל לא הסכים לעזוב את ארסנל. הוא היה משוכנע שהשיא עוד לפניו. ב-2006 ארסנל הייתה קרובה מרחק נגיעה מזכייה בגביע אירופה לאלופות, אבל הפסידה כאמור בגמר מול ברצלונה.
לפני שלוש שנים, כשברצלונה התמודדה מול ארסנל בליגת האלופות, אמר פפ גווארדיולה, אז מאמנה של בארסה: "אם אני לא הייתה זוכה באף תואר במשך שנתיים, אין סיכוי שהיו משאירים אותי בתפקיד".
אבל ונגר נשאר בתפקיד כבר כמעט 9 שנים מאז התואר האחרון שלו. מצב בלתי נתפס כשמדובר בקבוצת צמרת. הסיבה היחידה היא כמובן ההערכה, שלא לומר הערצה, שקיימת בהנהלת ארסנל ובקרב מרבית האוהדים כלפי המנג'ר הצרפתי.
על פי התקשורת האנגלית יש כבר הסכמה בין הנהלת ארסנל לבין ארסן ונגר שהוא ימשיך להיות המנג'ר גם בעונה הבאה. בדרך כלל הוא היה מאריך את החוזה שלו בכל פעם בשלוש שנים, אבל הפעם שני הצדדים מעדיפים לסכם על שנתיים.
על פי מה שהתפרסם, ונגר אמר כי הוא ירצה להמשיך, אבל רק במידה שהקבוצה תסיים את העונה בצורה סבירה. והכוונה היא: לסיים לפחות במקום הרביעי ולזכות בגביע. ונגר לא יכפה את עצמו על ההנהלה ונתן להבין כי במידה והעונה תסתיים בכישלון, הוא יקום ויעזוב מרצונו.
מוטב מאוחר
בלי קשר לאיך שהעונה הזו תסתיים, ראשי ארסנל כבר החלו לחשוב על "היום שאחרי". והשמות שהועלו כמועמדים לרשת את הג'וב הם יורגן קלופ, המאמן הגרמני של בורוסיה דורטמונד, רוברטו מרטינס, המאמן הספרדי של אברטון, וברנדן רוג'רס, מאמנה המצליח של ליברפול. עוד שם שהועלה, אבל סיכוייו קטנים לזכות במשרה, הוא שחקן העבר סטיב בולד שמשמש היום כעוזרו של ונגר.
קלופ אומנם האריך את החוזה שלו בדורטמונד לעוד שש שנים, אבל לאור הפער העצום שנותר בגרמניה בין באיירן מינכן לכל יתר הקבוצות, ייתכן שקלופ יתפתה להגיע ללונדון. למרטינס זו בוודאי תהיה
קפיצת מדרגה ענקית בקריירה, ובאשר לרוג'רס, כפי שזה נראה כעת עדיף לו להישאר מנג'ר ליברפול מאשר לעבור לארסנל...
בינתיים ארסן ונגר עדיין לא אומר נואש. כמו תמיד הוא מנסה לשדר אופטימיות זהירה. הוא גם לא מצליח להבין מה בדיוק קורה העונה לקבוצה שלו, במיוחד במשחקים מול הגדולות, מולן ספג לא פחות מ-17 שערים ב-3 משחקים (הפסדים 6:3 למנצ'סטר סיטי, 5:1 לליברפול ו-6:0 לצ'לסי).
"אין לי שום הסבר רציונלי למה שקרה למעט העובדה שהיריבות שלנו מאוד חזקות, ושהן תפסו אותנו לא מוכנים בתחילת המשחק. למה? אנחנו באמת לא יודעים. חייבים לשים הכל בפרספקטיבה. חייבים להתייחס למה שקרה כאילך תאונה. איך אתה מתמודד עם תאונה? אתה מתקן את הנזק וממשיך הלאה. אז כן, אירעה תאונה, אבל זה עדיין לא אומר שאתה לא נהג טוב".
האמת? יכול להיות שבגיל 64 הנהיגה של ארסן ונגר כבר לא מה שהייתה...
לפנייה לכתב/ת 
