טרור עד הגג בחברון
לו היה הדגל הפלסטיני המונף ליד ביתנו סמל לעם שוחר שלום ודו-קיום, לא היה כל ניסיון להוריד אותו. עוד על המחזה המצולם בעיר האבות
בצהרי שבת לפני כשבועיים, בעודי משוחחת עם חברה בביתה, קלטו עיניי מחזה מעניין: יהודים, רובם תיירים מצרפת, עומדים ובוהים דקות ארוכות בנקודה כלשהי ברקע, שהייתה מחוץ לשדה הראייה שלנו, ומדי פעם נשמעת איזו קללה עסיסית בצרפתית. מה יש לומר, בצרפתית זה נשמע טוב יותר. בקיצור, ירדנו לראות במה מדובר.
התברר שעל אחד הגגות הסמוכים, ליד דגל אש"ף המתנפנף לו ברוח, עמד ערבי עם מצלמה מטעם "בצלם" וצילם בחיוך את הסיטואציה. תחת רגליו ניצב סולם, בראשו עומד אדם שנראה כמו עולה חדש מרוסיה, והוא סבוך בין חוטי תיל כך שהעלייה לגג והורדת הדגל לא מתאפשרת לו. מתחת לסולם עמד חייל שנראה חסר אונים וניסה לדבר אל לבו של הבחור שהכניס את עצמו למצב המביך. הבחור על הסולם לא עלה ולא ירד, רק עמד, דיבר והצטלם בעל כורחו. מסביב לכל זה, כזכור, עשרות אנשים מסתכלים במחזה שנותר קפוא למשך דקות ארוכות, בלא נקודת מפנה או התפתחות עלילתית כלשהי. מהמבט שלנו זה היה נראה מצחיק, אז צחקנו. גם הערבי צחק. ללא ספק הווי.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
בוגי צודק / שאול רוזנפלד
את דרור שלי כבר לא אוכל להציל / יוסי וייס
אלא שבהמשך התברר שיש מי שדווקא לא צחק מהסיפור. "בצלם" פרסם פוסט שמראה כמה דורסניים חיילי צה"ל וכמה אומלל הערבי עם הדגל וכמובן, הפרט המענג ביותר, כמה הזויים המתנחלים. מאוחר יותר גם אני הבנתי ש"בצלם" צודקים, האירוע הזה באמת לא מצחיק, אבל מסיבה אחרת. כי האירוע עצמו הוא לא העניין. העניין הוא המהות, והמהות היא כזו: הדגל שהוצב על אותו גג הוא דגל אש"ף, ה"ארגון לשחרור פלסטין" שהוקם ב-1964, שלוש שנים לפני ה"כיבוש" הגדול. משמעות הקריאה ל"שחרור פלסטין" ברורה: השמדת מדינת ישראל הקטנה על תושביה היהודים. אש"ף הוא ארגון הטרור שרצח את מספר היהודים הגדול ביותר מאז השואה.
הנפת הדגל דווקא במקום המדובר פוגענית ומקוממת אף יותר: בבית הדסה בחברון הייתה בעבר מרפאה, המרפאה הראשונה של ארגון "הדסה" בארץ ישראל, שבה הוגשו טיפולים רפואיים חינם לכל אדם, כולל כמובן ערבים. חלקים מהם החליטו לגמול ליהודים בדרך מקורית, וכפרומו לאופי המיוחד של הארגון שקם בהמשך, שחטו באכזריות 67 מיהודי העיר ופצעו עשרות מהם בפרעות תרפ"ט הזכורות לרע.
אחרי שהצליחו לחזור לבית הנטוש, שוב נרצחו יהודים, שישה במספר, בחסות דגל אש"ף. מעשי הטרור באזור לא פסקו מאז. אותו דגל המשיך לסמל הסתה לרצח יהודים, וכל המרבה בכמות ובאכזריות הרי זה משובח. הצגת הדגל כה שנויה במחלוקת, עד שאפילו בג"ץ פסל את הצגתו במסגרת תשדירי תעמולה של מפלגות ערביות ב-2003.
ישפוט הקורא אם הנפת הדגל-סמל הזה בלב השכונה היהודית הזעירה שבתוך העיר הערבית הגדולה, במקום כה רווי דם, אינה גורמת ל"פגיעה ממשית, עמוקה וקשה ביותר ברגשות הציבור". ב"בצלם" החליטו לתמוך דווקא בערבי התמים שבסך הכול רצה להתבטא ולהניף את הדגל על גג ביתו. פרטים כמו משמעות הדגל, מיקומו וסיבת הצבתו שם הם רק זוטות שאין כל עילה להביא אותם בחשבון.
לו היה הדגל המונף סמל לעם שוחר שלום ודו-קיום, לא היה כל ניסיון להוריד אותו. אין סיבה להתנגד לשכנות טובה עם שכנים טובים, שדגל הטרור אינו דגלם. יש הרבה ערבים כאלה, גם בחברון, והם מעוניינים ביחסי שכנות טובה. אבל הם פוחדים להשמיע את קולם, כי דגל הטרור מאיים גם עליהם. ואת הדגל הזה צריך להוריד.
נריה ארנון, דוברות היישוב היהודי בחברון
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
