אוספת מחמאות, לא נצחונות / טור
עוד סל אחד, ומכבי ת"א הייתה מגיעה ל-77:78 האלמותי שלה. אבל משהו בכל זאת חסר. ובמועדון הצהוב אין הפסדים מכובדים. וגם: על התלות בסופו והסוויץ' המחשבתי של בלאט. עידו אשד על ה-77:76 הדרמטי לריאל
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
מכבי לא הפסידה בגלל החטאת העונשין של טיוס. הוא לא אמור לקלוע עונשין וזה ידוע. בלו אמור לקלוע שלשות אבל לא פגע בכלום במהלך האחרון, מה שסידר אסיסט לטיוס. מכבי לא הפסידה גם בהחטאת הליי אפ של סמית' בחדירה התקפה קודם. אליו אי אפשר לבוא בטענות, לפחות לא במשחק הזה. מכבי הפסידה ברבע השלישי - בו סרחיו רודריגס נשאר על הספסל, ולמרות זאת, מכבי הצליחה להפסיד אותו ב-6 הפרש במקום לברוח לריאל. וזה קרה כי בלאט עשה מאוחר מדי את הסוויץ' המחשבתי - הפעם סופו לא מתאים.
בחודשיים האחרונים התפתחה במכבי תלות מוחלטת בענק היווני. כשהוא היה על המגרש התוצאה היתה מכרעת באופן מובהק לטובת מכבי. אבל
אתמול די מוקדם התברר שזה לא המקרה. כבר בשלוש ההחטאות הראשונות ניכר שיש משהו שונה במשחק שלו. והנה המספרים לא משקרים: הפעם סופו עשה מדד איכות 4 ומכבי הפסידה ב-10 בדקות שהיה על המגרש. טיוס היה המצטיין במכבי עם מדד 26,ובדקות שלו מכבי ניצחה ב-9. אבל בלאט התעקש עליו עד הרבע האחרון. ורק אז שחרר את טיוס לטרוף את האוויר מעל הסל, אבל זה הספיק רק כמעט. כי אז גם חזר הרכז הטוב הטוב באירופה (רודריגס) והעביר קליניק לניהול קצב, קור רוח על הקו, וחלוקת סוכריות לקלעים שלו. והמספר המנצח - 22 מ 24 לריאל מהעונשין (91 אחוז!).
האקס פקטור של ריאל היה דווקא בורוסיס, שהצליח להיכנס לראש של סופו, הסתדר איתו לבד ומנע את הצורך בדאבל טים, מה שביטל את משחק המסירות של מכבי והוריד את מספר המצבים הפנויים לזריקות שלוש. התקופה הטובה של מכבי בחודשים הקודמים סומנה על ידי קליעת מספר דו ספרתי של שלשות. והנה היקמן, רייס ואוחיון מסיימים יחד עם 0 שלשות, בלו ופניני עם קטיושה בודדת, ורק מר סמית' מצליח בזכות האתלטיות שלו לקלוע שלשות במעבר, ועוד אחת לפנתאון. מעבר לשמירה שפירקה את ההתקפה של מכבי, העבדקן היווני של ריאל גם עשה דאבל-דאבל ומדד 26.
מול ההגנה הזו מכבי הצליחה רק עם משחק חדירות והיתה זקוקה לשחקנים השלמים שלה - היקמן, סמית', פניני, ולאחד שיקבל תיקונים מתחת לסל - טיוס המעופף. מי שלא מצליח להסתדר הם שחקנים שלא ברור להם עדיין מה הם מסוגלים או לא מסוגלים לעשות, למשל רייס ואוחיון. בלאט בדרך כלל מצוין בלזהות מגמות תוך כדי משחק, והפעם נדמה שקצת היה איטי במציאת ההרכב המתאים לקצב המשחק ולהגנה הנכונה והלא שגרתית על סופו.
לכן בסוף המשחק מכבי מצאה את עצמה תקועה עם אינגלס כרכז היוצר, מה שהיה יכול להיות מעניין, אלא שהוא לא עשה את זה בחודשים האחרונים והיה קצת חלוד. ממול ריאל, עם ההרכב הקלאסי שלה, שלאסו מקפיד לשמור עליו טרי להכרעת המשחקים, עם רודריגס שמבצע באמנות כל פיק אנד רול, בדיוק בריווח שיוביל לקליעה פשוטה של הגבוה (כמו בסל הניצחון של בורוסיס, אלא מי) או שלו עצמו. למכבי חסרים תרגילים לסל בטוח או לשחרור בלו לקליעה, ומאז קובאן היא מפסידה בכל משחק צמוד. נקודה מדאיגה שחייבת תיקון.
ועם זאת, הקרדיט הגדול לבלאט הוא על הרמת הקבוצה מהרצפה, עבודת הראש והנפש והחזרת המבט למעלה, לקראת חודש קריטי. השיטה בליגה המקומית עליה התלונן בלאט, מאלצת את מכבי לשחק ברוממה, הדר יוסף ומלחה בשבועות הקרובים, במקביל למינכן וצסק"א. אין יותר הפוגות באשדוד ונתניה. לספסל ולרוטציה יהיה תפקיד חשוב מאוד, ומכבי חייבת להתחיל לנצח. העיניים ברוממה, אבל הראש כבר במינכן. שם אפשר לפרוע חובות, ולהפוך את המשחק עם צסק"א לאירוע תרבותי. אחרת, זו תהיה מלחמת עולם.
לפנייה לכתב/ת 
