היאבקות בסגנון גזעני-רומי
"מחוץ לרדאר": ריזה קאילאפ, מדליסט אולימפי בהיאבקות, תקף ארמנים ויוונים בטוויטר, כינה את מהמט אוקור "בוגד" ולמרות זאת זכה לחיבוק תומך מהממסד הטורקי. וגם: למה איגוד הג'ודו לא משחרר את שלזינגר?
ב-6 באוגוסט 2012 לא היה אדם אהוב יותר בטורקיה מאשר ריזה קאילאפ. אחרי ימים מלאי אכזבות בהם הודחו כמה מהמתאבקים הטורקים הבכירים כבר בשלבי המוקדמות, סיים המתאבק גדול המימדים (120 ק"ג) במקום השלישי בתחרות בסגנון יווני רומי והעניק למדינתו לאחר 11 ימים של תחרויות את המדליה הראשונה שלה במשחקים האולימפיים בלונדון.
ייתכן והסכר שפרץ קאילאפ (24) נתן זריקת עידוד מנטאלית גם ליתר המשלחת שכן בסופו של דבר טורקיה סיימה את האולימפיאדה עם חמש מדליות, שתיים מהן מזהב.
פחות משנה לאחר מכן תהילתו של קאילאפ הפכה לבושה וכלימה עבור חלק לא קטן מאזרחי טורקיה. ביוני האחרון פרצו בטורקיה מהומות ענק בעקבות כוונת הממשלה להפוך את פארק טקסים למרכז מסחרי. במהרה המחאה הנקודתית הפכה למחאה כללית נגד הממשלה ובעיקר נגד העומד בראשה, רג'יפ טאיפ ארדואן.
קאילאפ החליט לקחת צד בעימות בין הצדדים, אלא שבמקום לעשות זאת בצורה לגיטימית הוא בחר לתקוף במסרים גזעניים את בני המוצא הארמני והיווני בחשבון הטוויטר שלו. "תתביישו לכם. השארתם את כיכר טקסים לבוזזים ארמנים ויוונים. לעזאזל איתכם אקטיבסטים כלבים! הייתי שמח להיות שוטר שם", הוא צייץ ולאחר מכן הוסיף, "הארמנים חוגגים את כיבוש טקסים, הם פגעו בטורקיה בקלות". השלב הבא היה מתקפה נגד כדורסלן העבר, מהמט אוקור שחבר למפגינים וכינה אותו "בוגד".
כיאה לאינטרנט, הציוצים הללו עוררו סערה במהרה וקאילאפ בניסיון לכבות את השריפה שהדליק מיהר למחוק אותם מהעמוד שלו. אלא שבראיון שהעניק לסוכנות הידיעות, "אנאדולו" המזוהה עם מפלגת השלטון של רג'יפ ארדואן הוא הודה באופן במרומז בכתיבתם אך הבהיר כי לא הובן נכון וכי דבריו לא כוונו נגד בני העם הארמני או היווני אלא נגד המתפרעים בהפגנות.
דבריו החמורים של קאילאפ לא נעלמו גם מעיניהם של ראשי התאחדות ההיאבקות העולמית. "אני בהלם ממעשיו", הביע יו"ר ההתאחדות, ננאד לאלוביץ', שאט נפש. בחודש אוגוסט הוטל על קאילאפ עונש השעייה מפעילות בינלאומית למשך חצי שנה.
מי שתמכו בקאילאפ ללא תנאי לאורך כל הדרך היו מוסדות הספורט הטורקיים. מספר ימים לאחר שהתפוצצה פרשת הציוצים, הוא שימש כמניף הדגל הטורקי בטקס הפתיחה של משחקי הים התיכון ולאחר מכן אף כיכב בתשדיר שירות שהופק על ידי משרד הנוער והספורט הטורקי למורת רוחם של כלי התקשורת המזוהים עם האופוזיציה בטורקיה.
התאחדות ההיאבקות הטורקית ניצבה אף היא לצידו של קאילאפ. בידיעה כי משמעות ההשעיה היא היעדרות מאליפות העולם בה נחשב קאילאפ למועמד מוביל למדליית זהב, נלחמה ההתאחדות הטורקית בנחרצות למען ביטולו של העונש.
יו"ר התאחדות הטורקית, האמזה ירליקאייה אף כינה את ההחלטה להשעות את קאילאפ "לא חוקית". למרות שקאילאפ עצמו הודה לא במישרין בדברים שאמר, ירליקאייה התעקש על כך שהציוצים לא נכתבו על ידי המתאבק: "הילד שלנו לא פירסם שום הצהרה גזענית. ככל הנראה מישהו כתב במנוי שלו. אנחנו עומדים מאחוריו ונשתמש בכל אופציה חוקית כדי לערער על העונש".
הלחץ הטורקי עבד וההתאחדות העולמית הסכימה לדחות את ריצוי העונש. קאילאפ השתתף בסופו של דבר באליפות העולם וסיים במקום השלישי. אלא שלאחר מכן פסילה של המנצח האיראני שנכשל בבדיקת סמים, שידרגה את מדליית הארד של המתאבק הטורקי למדליית כסף.
על דבר אחד אין עוררין, ברמה הספורטיבית קאילאפ הוא אחד מהמתאבקים הטובים בעולם כיום. בין שלל הישגיו בנוסף למדליית הארד האולימפית אפשר למנות אליפות עולם ב-2011, שלוש מדליות נוספות מאליפויות עולם ושלוש זכיות באליפות אירופה. בשבוע הבא יתחרה קאילאפ באליפות אירופה וינסה לזכות בתואר היבשתי בפעם השלישית ברציפות והרביעית בסך הכל. גם אם אכן יסיים את התחרות בראש הפודיום, ספק אם כל העם טורקי ימחא לו כפיים.
אליפות אירופה בהיאבקות תיערך בין ה-1-6.4 בבאקו, אזרבייג'אן
איגוד הג'ודו מנסה לספק הסברים
לפני כמעט חמישה חודשים כשהתחלתי לכתוב את המדור, החלטתי להקדיש את מרביתו של הטור הראשון לשאלת שחרורה של אליס שלזינגר מאיגוד הג'ודו בעקבות הסכסוך מתמשך בין הצדדים. כבר אז תהיתי מדוע האיגוד מתעקש למרוח את העימות המתיש והבלתי נגמר הזה במקום פשוט לאפשר לאליס לעזוב ולעבור לייצג מדינה זרה?
יותר מהכל הרגשתי שחסר לי הסבר רציונלי, סיבה אשר מקורה איננו נעוץ ברגש כזה או אחר אשר בגללה האיגוד מסרב להעניק לאליס את השחרור.
ב-4.2 דנה הנהלת איגוד הג'ודו בין השאר בסוגיית שלזינגר, באותו הדיון אפשר למצוא ניסיון לנמק את הסיבה לסירוב לשחרורה של שלזינגר: "נניח שהיינו משחררים אותה. הרי היא תמשיך לנגח את האיגוד. המטרה של בן זוגה היא להפיל את ההנהלה הנבחרת. לא מדובר על ספורטאית שעוברת מדינה ורוצה שיניחו לה לנפשה. היא מעוניינת להמשיך ולהתגורר בישראל. אם אנו רוצים מדליה אולימפית אנו צריכים שקט תעשייתי".
האיגוד בחר אם כן להתעלם מקריירה ספורטיבית ארוכה ומוצלחת המונחת על הכף ולראות במהלכיה של שלזינגר כניסיון לניגוח פוליטי ותו לא. הנימוק הזה בעייתי כשלעצמו, אך גם אם נניח לרגע שהאיגוד צודק ושהמטרה של פאבל מוסין (מאמנה ובן זוגה של שלזינגר) היא אכן להפיל את ההנהלה, מדוע חושבים באיגוד שדווקא אי שחרורה של שלזינגר הוא שיקנה להם את השקט התעשייתי לו הם כה מייחלים?
בינתיים, התקופה הארוכה של המחלוקת הולידה שורה של התכתשויות, כתבות וכותרות לא מחמיאות אשר גרמו לפגיעה תדמיתית קשה בענף שדווקא נהנה מהצלחות אדירות בשנים האחרונות. מריחה של העימות במקום מתן שחרור לשלזינגר לא תביא לשקט המיוחל ולהתעסקות בספורט נטו כפי שהיו רוצים לבטח באיגוד, אלא סביר להניח שרק תעמיק עוד יותר את הנזק החמור שנגרם לשני הצדדים.
לפנייה לכתב: deuel@012.net.il
לפנייה לכתב/ת 
