המתיחות והתרמיות הגדולות בטכנולוגיה

ב-1889 פרצה המגיפה הראשונה של העולם המודרני והגלובלי. "השפעת הרוסית", אשר החלה בסנט-פטרסבורג והתפשטה משם למרבית מדינות אירופה וחצי הכדור הצפוני, גבתה כמיליון קורבנות, ביניהם יורש העצר הבלגי. ב-1891 התפרסמו בעיתוני אנגליה פרסומות למוצר מהפכני, ובהן נטען כי ביכולתו למנוע הידבקות בשפעת הקטלנית. "כדור העשן הקרבולי" הורכב מכדור גומי וצינור, אשר היו מלאים בתרכובת הכימית פנול. על מנת להימנע מהדבקות בשפעת, נטען כי יש לחבר את הצינור לאף, ללחוץ על הכדור, והאדים שיפלטו מן הצינור ירוקנו את הגוף ממיני נגיפים מדבקים. במודעה גם נטען כי אם המשתמש יחלה בשפעת לאחר השימוש, החברה תפצה אותו ב-100 לירות שטרלינג, סכום אסטרונומי עבור אדם מן השורה בסוף המאה ה-19.

גברת לואיסה אליזבת', אשר נתקלה בפרסומת, רכשה את המוצר והשתמשה בו תכופות, אולם לאחר כחודשיים חלתה בשפעת. לאחר שנתקלה בסירוב לקבל את כספי הפיצויים מהחברה, היא הגישה נגדה תביעה. פסק הדין "קרליל נגד חברת כדור העשן הקרבולי", אשר קבע כי בין הצדדים נוצר חוזה מחייב, הפך להיות אחד מפסקי הדין המפורסמים ביותר אי-פעם, והוא נלמד עד היום בבתי ספר למשפטים בכל העולם. גברת קרול עצמה מתה בשיבה טובה בגיל 96. אחת מסיבות המוות היתה שפעת.

כדור העשן המפוקפק מהמאה ה-19 הינו רק דוגמה אחת מיני רבות כיצד אנשי שיווק, פרסומאים או סתם שרלטנים ורמאים מנצלים לעיתים את ההתקדמות הטכנולוגית המהירה ותמימות הקהל הרחב לטובת צרכיהם האנוכיים. למרות שבידי השיטה המדעית דרכים רבות לתיקון עצמי ולאיתור טעויות ותרמיות, לעיתים נוכלים מצליחים לחמוק מהמסננת הקפדנית, או לחילופין פשוט לעבוד על הדיוטות חסרי ידע מדעי. רק לאחרונה נתקלנו במתיחת הסקייטבורד המעופף (המזויף), דוגמא לכך שבמאה ה-21, תרמיות טכנולוגיות זוכות לחשיפה רחבה, אשר מנצלות את תופעת הוויראליות להפיץ את בשורתן המתעתעת לכל מחשב ופתי שמחובר לרשת. לפיכך, ולקראת אחד באפריל הממשמש ובא, אספנו עבורכם מספר דוגמאות למתיחות טכנולוגיות ותרמיות מדעיות, על מנת שתוכלו להכיר את הסימנים המזהים של תרמיות עתידיות ולהימנע מליפול בפח.

אנרגיה אינסופית

במהלך ההיסטוריה קיימות דוגמאות לא מעטות לשרלטנים אשר טענו כי יש ביכולתם ליצור מכונה שתנוע לנצח, ובכך תפר את חוקי התרמודינמיקה. המצאות אלו זכו לכינוי "מכונות תנועה נצחית" או "פרפטום מובילה". הדוגמה המפורסמת ביותר הינה כנראה מכונתו של הרמאי האמריקני צ'ארלס רדהפר. מכונה זו, אשר היתה מורכבת ממספר גלגלי שיניים, היתה כה משכנעת שרדהפר הספיק לרשום על שמו פטנט. המכונה הוצגה במהלך המאה ה-19 עבור סכומי כסף גבוהים לקהל הרחב בפילדלפיה ולאחר מכן בניו-יורק, עד אשר מהנדס מקומי הצליח לחשוף את התרמית, ולגלות כי המכונה מופעלת מחדר נסתר ששכן בצמוד לחדר התצוגה.

גירסה מודרנית של התנועה הנצחית הופיעה ב-2006. חברה אירית בשם "Steorn" טענה כי ברשותה אמצעי להפיק אנרגיה זולה ונקייה, באמצעות "תזמון של אינטראקציות מגנטיות". בהדגמה פומבית שהתבצעה ב-2007, החברה כשלה להוכיח את טענותיה, אולם טענה כי אורות הבמה יצרו "אפקט חממה" שהכשילו את המכשיר הגאוני שברשותם (והרצפה היתה עקומה). ב-2009, קבוצה של מדענים קבעה באופן סופי כי המכונה פשוט לא עובדת.

האקדמיה נופלת בפח

גם האקדמיה, למרות סינון קפדני וביקורת אדוקה על מאמרים וניסויים, נופלת לעיתים בפח. ב-1996, אלן סוקל, פרופסור לפיזיקה מאוניברסיטת ניו-יורק, רקח מזימה שמטרתה להוכיח שכתבי-עת אקדמיים יפרסמו לעיתים שטויות מוחלטות, בהנחה שהמאמר מכיל מספיק מילים מפוצצות והתיישרות עם התפיסות האידיאולוגיות של עורכיו. סוקל היה נחוש בעיקר לנפץ את התפיסות הפוסט-מודרניות בנוגע לשיטה המדעית. וכך, התפרסם בכתב העת "Social Text", שלא כלל באותה עת ביקורת עמיתים מדעית, המאמר: "לחצות את הגבולות: בדרך להרמנויטיקה טרנספורמטיבית של כבידה קוואנטית". ביום הפרסום סוקל הודה כי המאמר הינו גיבוב שטויות מוחלט, שהורכב מהציטוטים המטופשים ביותר של הוגים פוסט-מודרניים אודות פיזיקה ומתמטיקה שהצליח למצוא. המקרה הוביל לסערה ולוויכוחים רבים אודות מהות הפילוסופיה הפוסט-מודרנית בפרט ובנוגע לאתיקה האקדמית בכלל.

מקרה מפורסם לא פחות הינן תגליותיו של הארכיאולוג היפני שיצ'יני פוג'ימורה. במהלך עשרים שנים, משנות ה-80 ועד תחילת שנות ה-2000, פוג'ימורה היה אחראי לתגליות שונות באיים היפניים, כגון כלי אבן אשר תוארכו כבני עשרות אלפי שנים. באוקטובר 2000, טען פוג'ימורה כי גילה כלי אבן שהוחבאו בגומחות קטנות, ותיארך אותן לתקופה שלפני 600 אלף שנים, מה שהפך אותם לראיות העתיקות ביותר שהתגלו לתרבות אנושית אי פעם. אולם חודש מאוחר יותר, עיתון יפני פרסם תמונות בהן נראה פוג'ימורה מחביא את הכלים בעצמו בגומחות. במסיבת עיתונאים, הודה הארכיאולוג בבושה כי רוב תגליותיו היו זיופים, וכי "השטן פיתה אותו" לבצען.

להטעין אייפון עם בצל

בהלת הגאדג'טים של שנות ה-2000 הביאה עימה גל חדש של שמועות, הונאות ותרמיות ויראליות. כך למשל ב-2007, האתר Household Hacker פרסם מתיחה קטנה שהפכה לסופר-ויראלית, עם כ-9 מיליון צפיות ביו-טיוב וחשיפה בערוצי טלוויזיה שונים. בסרטון נטען כי ניתן להטעין את האייפוד באמצעות בצל ומשקה אנרגיה. מיותר לציין כי משתמשי אייפוד רבים לא הצליחו להשיג דבר מלבד ריח בצלצלי לנגן המוזיקה האהוב שלהם. מכסחי המיתוסים של דיסקברי טיפלו בו, כמו במתיחות רבות שמופצות ברשת.

זו לא הפעם היחידה שמשתמשי האינטרנט נפלו בפח למתיחה הקשורה לירק פופולרי. בשנת 2000, הופיע ברשת האתר Spud Server, אשר מקימו טען כי שרתיו מופעלים בלעדית באמצעות תפוחי אדמה. משתמשים נהרו לאתר על מנת להשתתף בניסוי המדעי המופלא, וערוצי תקשורת רבים, כגון BBC ו- USA Today דיווחו אודותיו בהתלהבות. לאחר שהמתיחה נחשפה, יוצר האתר, אשר היה נחוש להוכיח שהמעשה אפשרי טכנולוגית, הקים שרת אמיתי אשר המעבד המרכזי שלו, ולא מערכת השרתים כולה, אכן הופעל באמצעות תפוחי אדמה. כדאי לציין שעל מנת להפעיל את השרת כולו, היו דרושים כאלף תפודים. עשור מאוחר יותר, גלדוס הוכיחה שהדבר אפשרי גם עם מחשבי-על מרושעים.

שמועות שונות ומשונות לא הופיעו בנוגע למוצרי אפל בלבד, אלא גם במגרש של המתחרה הגדולה, גוגל. שמועות אודות טלוויזיית גוגל קיימות מזה זמן רב, וייתכן שיש בהם גרעין של אמת. ב-2007, משתמש יו-טיוב ניצל את רחש השמועות, ויצר סרטון שהפך לוויראלי, שבו תואר כיצד ניתן להירשם לניסוי הבטא של הטלוויזיה המסתורית. הנרשמים בוודאי התאכזבו לגלות שמדובר בהלצה מתוחכמת.

המצאה מוזרה נוספת, שלא לגמרי ברור אם היא מתיחה, הופיעה אצל מייקרוסופט. ב-2003, החברה הודיעה בגאווה על ה-"Iloo", תא שירותים נייד מתקדם, אשר יחובר לאינטרנט, יכיל מערכת שמע משוכללת, וכתובות של אתרי אינטרנט פופולריים- אשר יודפסו על נייר הטואלט. לאחר שהמוצר הושם ללעג וקלס במדיה העולמית, מייקרוסופט הודיעה שמדובר במתיחה, למרות שיש הגורסים, גם בעקבות הודעה של מיקרוסופט, שהכוונה לייצר בית שימוש מקוון היתה אמיתית לחלוטין אך שזה בוטל וההודאה במתיחה הייתה תירוץ.

חתול תעלול. בצנצנת

נסיים במתיחה שכנראה היתה צריכה לזכות בפרס המתיחה הוויראלית המטופשת ביותר אי פעם. בשנת 2000, סטודנט שלקח לעצמו את הכינוי "ד"ר מייקל וונג צ'אנג" הקים את האתר "חתלתול בונסאי". האתר הכיל תמונות והסברים מפורטים כיצד ניתן לגדל חתלתול חמוד בתוך צנצנת, כך שעצמות החתול יותאמו למבנה הצנצנת, בדומה לאופן גידולו של עץ הבונסאי. מיותר לציין שמדובר בתעלול ויראלי, מה שלא הפריע לתנועות לזכויות בעלי חיים להגיש תלונות רבות נגד האתר. אז אם זה לא היה ברור עד עכשיו: אם מכניסים חתול לתוך צנצנת זכוכית, זה לא נעים לו.