סטירה כואבת, עם הצד המעליב / טור
"מעולם לא היו רבים כל כך, לא ראויים כל כך, לקבוצה לא משהו כל כך". סיכום השבת עם ה-4:0 הכואב של מכבי חיפה להפועל ת"א וקריאת ההשכמה לשחקנים, לבנאדו ולקהל. וגם: ההופעה המרשימה של יניב קטן, הפאניקה של בני יהודה וילד בן 13 שהפך לכוכב. סופרים מ-1 עד 5
ציון 1: מכבי חיפה – זה הזמן להתעורר
השעה היא שעת בוקר. אחרי לילה לא מספק של שינה, אתה מוכרח לקום, להתארגן ולצאת מהר לעבודה. אבל אינך מצליח. אתה נשאר במיטה, 90 אחוז בתרדמת בלתי נמנעת. השעון המעורר דופק לך את הראש, אפילו משאית הזבל למטה שעוברת מטמטמת אותך. אבל אתה לא קם. ואתה יודע שיש רק דבר שיוציא אותך כעת מהמיטה – סטירה. אבל סטירה מצלצלת שכזו, כאפה "עם הצד המעליב" כמו שאומרים החבר'ה.
אתמול מכבי חיפה חטפה את הסטירה המצלצלת שלה. וזה היה עם הצד המעליב.
חבורה שלמה בירוק הציגה את אחד ממשחקי הנפל בהיסטוריה המודרנית של המועדון הגאה הזה. כולם רצים מצד לצד, משוטטים על הדשא חסרי מוטיבציה, אפתיות עמוקה שחודרת אל תוך הגרון של האוהדים. וזה קודם כל אשמת השחקנים. רק מעטים מהם מתאימים להמשיך בעונה הבאה, כשהתפאורה כבר תהיה של אצטדיון סמי עופר המפואר. למעשה, מעולם לא היו רבים כל כך, לא ראויים כל כך, לקבוצה לא משהו כל כך.
אבל זו גם אשמה של אריק בנאדו. אם יש משהו חיובי מה-4:0 אמש בבלומפילד (מלבד העובדה שהוא שוחק בשעה נוחה באור יום – בדיוק
השעה בה צריך להתחיל משחק מרכזי במחזור), זו העובדה שהתבוסה קבעה באופן חד משמעי כי המאמן לא ימשיך אחרי הקיץ. שלמרות הדיבורים והאנרגיות הטובות שהקרין ביחסים עם שחקנים, הוא יצטרך לבנות את עצמו מחדש, מלמטה.
וזו גם הסטירה שמקבל הקהל. אוהדי מכבי חיפה דורשים את שלהם, כאן ועכשיו. זכותם. הם הורגלו לכך עם עשור של הצלחות. מצד שני, לחץ הקהל יכול לבוא להחלטות שגויות.
הם אלה שדרשו לסיים את עבודתו של אלישע לוי (החטא הקדמון שלהם), שזכה ב-4 שנים ב-2 וחצי אליפויות (קיזוז), ולהביא במקומו את הסמל ראובן עטר, והם עשו את זה בקולניות ובאגרסיביות. הם אלה שדרשו להמשיך עם בנאדו לאחר חצי העונה המוצלחת, אך נטולת הלחץ. הם אלה שדורשים בקול עכשיו להחליפו. מישהו חושב שעם אלישע לוי על הקווים, מכבי חיפה של השנתיים האחרונות הייתה נראית כמו מכבי חיפה של השנתיים האחרונות? טוב, אלישע זה לא סקסי מספיק.
ציון 2: תנו להן משהו לשחק עליו
עד ה-1:0 הביתי לרמה"ש אתמול, מאזן הבית של מ.ס. אשדוד, כנראה קבוצת הבית הכי טובה בליגה, עמד על הפסד בודד בלבד (5:4 מטורף להפועל ת"א), באצטדיון שגם סיפק להם תוצאות תיקו מרשימות מול מכבי ת"א והפועל באר שבע. הפועל חיפה הייתה אחת הקבוצות המפתיעות של תחילת העונה, אבל הציגה ב-1:0 לבני יהודה, בבית, את אחד המשחקים החלשים שלה, אם לא החלש מכולם. בני סכנין הובסה, בביתה, 4:1 על ידי עירוני קריית שמונה.
ומה משותף לכולן? אין להם על מה לשחק. לקבוצה של מרקו בלבול אין סיכוי לאירופה, לשתיים האחרות יש (נכון לעכשיו) פער מספיק בטוח מהתחתית. והתסריט הזה חוזר כל שנה. אז מה עושים עם קבוצות שלא נלחמות כי אין להן על מה? תגמול כספי? כרטיסים לחוף שרתון? רק תגידו מה, ואנחנו נספק כדי להעיר אתכם קצת.
ציון 3: בני יהודה – תולדות הפאניקה
מי שלא ראה אתמול את הדקות האחרונות של בני יהודה בקריית אליעזר (0:1 על הפועל חיפה), לא ראה פאניקה אמיתית מהי. שחקנים הולכים עם הכדור לפינת המגרש בדקה ה-87, שחקן בודד עולה לכדור קרן, יוסי אבוקסיס על סף דמעות על הקווים. ריח השער של חיפה עמד באוויר ומילא לכולם את הריאות.
אבל בני יהודה ניצחה. 0:1 קטן שיכול להוציא אותה מטראומת הדקות האחרונות. 0:1 קטן שצריך להשאיר בליגה בסופו של דבר את הקבוצה הכי ראויה מכל קבוצות התחתית להישאר. הן מבחינת כדורגל, והן מבחינת אוהדים.
ציון 4: ההופעה המרשימה של יניב קטן
יניב קטן הוא אשף תקשורת. במשך שנים ידע לנהל ולנווט אותה כאוות נפשו. הפך עם השנים לפסל הזהב של עיתונות הספורט, בעיקר בחיפה. אסור לגעת בו, אסור לבקר אותו, אסור לומר נגדו מילה רעה.
על הדשא, יניב קטן כופה את עצמו על המשחק של הירוקים מזה שנתיים. ההופעה שלו אתמול הייתה עוד השיא, עם 50 דקות בהם כמעט ולא נגע בכדור, היה חסר תנועה ואף הוביל לאיבוד הכדור שלאחריו הגיע השער השלישי של הפועל ת"א. וזו לא דבר חדש עבור קטן. לא העונה.
אבל אתמול, בסיום המשחק, הייתה זו ההופעה הכי כנה (היחידה?) ומרשימה שלו אל מול המצלמות. דקה וחצי של אמת. דקה וחצי של הורדת המסכות ותובנה שמתחלחלת פנימה: "אנחנו, כיום, כשחקנים, לא עומדים בסטנדרטים האלה. אנחנו כרגע לא מתאימים למה שמחפשים במועדון הזה. וזה כולל אותי ומתחיל ממני. אני לא באותו כושר כמו פעם, אני לא מתפקד על המגרש כמו פעם. עם הזמן, דברים משתנים... ציפיתי מעצמי להרבה יותר השנה".
יכול להיות שהדקה וחצי הזו הייתה תחילת סוף דרכו של קטן במכבי חיפה. מי יודע, אולי סוף דרכו בכדורגל. ועל הדקה וחצי הזו צריך להוריד בפניו את הכובע, ולהגיד – שאפו. יש כדורגלנים שמקבלים בראש, ויש גברים שמקבלים בראש.
ציון 5: כוכב ריאליטי
קשה לי לומר שאני מת על פסטיבל תקשורתי שמתחולל סביב ילד בן 13 ממודיעין. מהצד הוא אולי אפילו מעט חסר היגיון. הרי לא היו מעלים כותרת ראשית
על ילד שכבש למשל 14 שערים במשחק בודד, נכון? ותחשבו לרגע על ההיגיון העקום – לפאר שחקן כדורגל רק בגלל שהסכים לומר את האמת.
נשמע מוזר, אבל מצד שני – מעורר הערכה.
מדובר בסיפור יפה, קטן ותמים, על מחשבה אחרת, שונה, מהמקום הכי לא צפוי. כעת אותו נדב נידם, הפך לכוכב הכיתה ושיחת היום בבית ספר, בגלל שעשה מעשה נכון. מעשה צודק. אז אולי הפסטיבל מוגזם, אבל עדיף לנו לראות את הילדים שלנו הופכים ל-"מלך השכבה" בצורה הזו, ולא בגלל תוכנית ריאליטי שמנצלת אותם וסוחטת להם את הכישרון תמורת רייטינג.
אז בוקר טוב לך נדב. שיהיה לך אחלה יום.
רוצים לדבר על כדורגל, כדורסל ובדמינגטון חופים? עמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ'
