אשם, זכאי או דחייה: רגעי ההכרעה בהולילנד
13 נאשמים, 10 מיליון שקל של שוחד, 377 עדי תביעה ועסקת טיעון אחת שטרפה את הקלפים. השופט יחליט אם תינתן הבוקר הכרעה לגבי אולמרט, זקן ויתר המעורבים - או שהסאגה תימשך. פרשת הולילנד: כל האישומים
שנתיים ושלושה חודשים אחרי הגשת כתב האישום אמורה הייתה להסתיים הבוקר (ב') "פרשת הולילנד", שעל פי המשטרה והפרקליטות היוותה את אחת משערוריות השחיתות הגדולות שידעה מדינת ישראל אי פעם. כתב אישום מקיף ודרמטי נגד 13 נאשמים תיאר מערכת יחסים מעוותת של תן וקח בין אנשי עסקים לבין נבחרי ציבורי, אגב עשרה מיליוני שקלים שעברו מיד ליד ומתחת לשולחן. כל זה נעשה במטרה להפוך פרויקט מגורים בירושלים למפלצת נדל"נית שהניבה רווחים עצומים ליזמים וטובות הנאה מפליגות לפקידים, בעלי תפקידים ואנשי ציבור. ynet ילווה את הדרמה המשפטית במשדר מיוחד מהשעה 8:30.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
עוד בערוץ החדשות:
בלי מדים: חיילים יוכלו להשתתף בהפגנות
נחשפו לראשונה: אריחים ועצמות מטרבלינקה
מאז, ובמשך שנה ותשעה חודשים, התנהל המשפט במחוזי תל אביב בקצב מהיר, ארבעה ימים בשבוע, 12 שעות בכל יום, עם לא פחות מ-377 עדי תביעה. הכרעת הדין, סביר להניח, כבר הייתה מוכנה, אבל אירועי השבוע האחרון טרפו את הקלפים.
לאחר שבועות מו"מ ארוכים ומלאי תהפוכות חתמה נאשמת מספר 9 בכתב האישום, שולה זקן, על הסכם עדת מדינה שבמסגרתו הציגה מידע חדש על אודות מעורבותו של נאשם מספר 8, הבוס שלה לשעבר אהוד אולמרט. כאן נכנסה המערכת לסחרור: חקירה נפתחה נגד ראש הממשלה בחשד לשיבוש הליכי משפט והטרדת עד, וביום חמישי מיהרה הפרקליטות לבקש לדחות את הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שתוכננה להינתן ארבעה ימים בלבד לאחר מכן. עם צאתה הבוקר מביתה שבירושלים לבית המשפט המחוזי בתל אביב, נשאלה שולה זקן על-ידי כתבים אם היא אופטימית והשיבה: "אני מאמינה בקדוש ברוך הוא".
אתמול אחר הצהריים החליט השופט דוד רוזן שלא להכריע. הוא הודיע שעל כל 13 הנאשמים בפרשת הולילנד להגיע לדיון, אך לא מן הנמנע שכלל לא תפורסם הכרעת הדין של כולם.
לפיכך קיימות שלוש אפשרויות למה שיתרחש באולם המחוזי בתל אביב:
- תינתן הכרעת דין בעניין אולמרט, זקן ושאר הנאשמים
- הכרעת הדין של אולמרט וזקן תידחה, והשופט ימסור את הכרעת הדין של יתר הנאשמים
- הכרעת הדין של כל הנאשמים תינתן במועד אחר
אהוד אולמרט התמודד עם כמה וכמה פרשות משפטיות מאז תמה כהונתו כראש ממשלה, וחרף שלושה ערעורים שמתנהלים כעת בבית המשפט העליון, הוא סיים את כולן בנזק מינימלי - אם בכלל. אלא שבפרשת הולילנד הוא נאלץ להתמודד לא רק מול הגרסה שהציג עד המדינה שמואל דכנר, שלכאורה שימש מתווך בין היזמים לנבחרי הציבור (והלך לעולמו במהלך המשפט), אלא ייתכן שכעת מצטרפת להאשמות נגדו גם עדותה של האישה שהייתה הקרובה ביותר לפעילותו הפוליטית בשלושת העשורים האחרונים, ראש לשכתו שולה זקן.
אולמרט כיהן כראש העיר ירושלים בין 1993 ל-2003. מכתב האישום שהוגש בינואר 2012 עלה שכ-1.5 מיליון שקל הועברו מיזמי הולילנד למימון עלויות מערכות בחירות שבהן התמודד ולכיסוי גירעונות שנצברו במהלכן. בשנים אלה, טענה הפרקליטות, פעל אולמרט על מנת להביא לאישור את תוכנית הרחבת הולילנד ולהפחתת היטל ההשבחה שבו חויבו היזמים בגין השבחת הקרקע בעקבות אישור תוכנית זו.
חלקו של אולמרט בפרשה ממשיך גם לאחר שתוכנית הולילנד אושרה בוועדה המקומית של עיריית ירושלים. בשלהי 2002, נטען, פנה אולמרט לדכנר וביקש שיסייע לאחיו, יוסי אולמרט, שנקלע למצוקה כלכלית. על פי הנטען, עד המדינה העלה את הבקשה בפני יזם הפרויקט הלל צ'רני (הנאשם המרכזי בפרשה, ראו להלן), וזה סיכם על מתן כחצי מיליון שקל לאח יוסי אולמרט. דכנר טען שעדכן את אהוד אולמרט בעניין. על פי עדותו הוא נפגש עם יוסי אולמרט בבית קפה, מסר לו סדרת צ'קים על סך 500 אלף שקל והסביר לו שהדבר נעשה לבקשת אחיו.
לגבי שולה זקן נטען בכתב האישום שב-1997 קיבלה 350 אלף שקל לכיסוי חלק מחובותיה בגין רכישת בית פרטי. כמו כן העיד דכנר שבהזדמנויות שונות רכש עבורה מתנות ותכשיטים. למשל, ב-24 באוקטובר 2003 הוא נענה לבקשתה וקנה לה זוג עגילים בשווי עשרת אלפי שקלים. לאחר מכן היא החליפה אותם בסט של שלוש טבעות בשווי 11 אלף שקל. על פי האישום, גם את ההפרש בסך אלף שקלים שילם דכנר.
כמו כן, נטען כי בינואר 2004 רכש עד המדינה לזקן תמונת שמן בשווי 1,200 דולר. במועד אחר, שזקן לא ידעה לנקוב בו במדויק, הוא רכש לה תיק בשווי 2,000 שקל וזוג נעליים בשווי אלף שקל. במהלך המשפט העידה זקן עצמה שהמתנות היו חלק ממערכת יחסים שניהלה עם דכנר.
בכתב אישום נוסף שהוגש במקביל בפרשות נספחות להולילנד, הקשורות לחברות "תעשיות מלח" ו"הזרע", נטען כי בין ב-2003 ו-2004 ביקשה זקן מעד המדינה טובות הנאה מעת לעת, והוא נענה לבקשותיה ורכש בעבורה מספר פריטים. כמו כן, אולמרט וזקן נאשמים גם שקיבלו שוחד בסך 200 אלף שקל כדי לקדם את ענייניה של חברת "הזרע".
עלילות הפרויקט בדרום מערב-ירושלים
פרשת הולילנד נסובה על תוכנית 3507ג' בדרום–מערב ירושלים, שההליכים לקידומה התנהלו בין 1999-1994 ומטרתה הייתה לשנות את פני פרויקט הנדל"ן מבחינת ייעוד הקרקע ונפחי זכויות הבנייה במתחם. המשמעות הייתה מתן אישור לבנייה לגובה ושינוי ניכר במראהו של רכס הולילנד בהשוואה לשאר השכונות בירושלים. נפח הבנייה בפרויקט הוגדר בכתב האישום "חסר תקדים".
על פי כתב האישום - שמסתמך בחלקיו הגדולים על דכנר, אז עדיין אנונימי – העבירו היזם הלל צ'רני ועד המדינה כספים לנבחרי ציבור ועובדים בעיריית ירושלים, במטרה לגייס את תמיכתם ושיתוף הפעולה שלהם בקידום פרויקט הולילנד. בסך הכול, בין השנים 1999-1994 העביר צ'רני לעד המדינה (דרך החברות שבבעלותו) 8,966,881 שקל על מנת שייתן אותם לנבחרי ועובדי ציבור שונים. הכספים ניתנו מצ'רני לעיתים בטרם העברת טובות ההנאה בפועל ולעיתים בדיעבד.
צ'רני הוא הנאשם מספר 1. מיוחסות לו עבירות של מתן שוחד, רישום כוזב במסמכי תאגיד, ניכוי מס תשומות שלא כדין והלבנת הון. צ'רני הוא בעל זכויות במקרקעין על מתחם הולילנד המשתרע על שטח של כ-121 דונם. על פי כתב האישום, צ'רני הקים את חברת "הולילנד תיירות" על מנת לפעול לשינוי ייעוד הקרקע במתחם ממלונאות למגורים, לפעול להגדלת אחוזי הבנייה במתחם הולילנד באופן ניכר ולפעול לצמצום העלויות שלו כיזם בהקמת הפרויקט.
צ'רני ידע שיזדקק לתמיכתם של אנשי ציבור רבים כדי לגרום לשינויים הרבים ולצורך כך, לפי כתב האישום, רקם יחד עם עד המדינה תוכנית בת כמה שלבים שנמשכה בין 1994 ל-2007, והעניק טובות הנאה כספיות ואחרות לנבחרי ועובדי הציבור האמונים על קידום הפרויקט.
לפי הפרקליטות, צ'רני העביר שוחד תוך שימוש ב"שיטות שונות של העברת כספים והסוואתם באמצעות מערכת כוזבת של כיסוי ותיעוד חשבונאי". עד 1999 העביר צ'רני כמעט 9 מליון שקל במסגרת זאת, והמשיך להזרים כספים גם בשנים שחלפו מאז. כך "התקיימה במחשכים מערכת יחסי שוחד מסועפת בהיקפים נרחבים", כשבמתחם הולילנד הולך ונבנה בפועל פרויקט מגורים בעל נפחי בנייה בהיקף חריג מאין כמותו בנופה של הבירה.
החבורה
נאשם מספר 2, אביגדור קלנר, היה שותף להקמת חברת "הולילנד פארק", שימש בה מנהל פעיל והיה שותף מלא לקבלת ההחלטות שבה. נאשם מספר 3, אמנון ספרן, היה ממקימי "הולילנד פארק" ומנהל פעיל בה, ונאשם מספר 4, שמעון גלאון, שימש מנהל פעיל ב"הולילנד פארק".
השלושה חשודים במתן שוחד, רישום כוזב במסמכי תאגיד, ניכוי מס תשומות שלא כדין והלבנת הון. כתב האישום הגדיר אותם כחבורה שהייתה שותפה לתוכניתו של צ'רני. הם פעלו באופן שיטתי ונתנו "טובות הנאה כספיות, ככל הנדרש, לקידום התכניות ומימושן, לעובדי ציבור ונבחריו להם נזקקו להגשמת מבוקשם".
על פי כתב האישום, "התפתחה מערכת יחסים של קח ותן" בין הצדדים. נבחרי הציבור קיבלו טובות הנאה כספיות ובתמורה השיבו ליזמים בפועלם למען קידום התוכניות שהגישו היזמים. כך, במהלך השנים 2007-2003 נתנה "הולילנד פארק", "בהוראת הנאשמים קלנר, ספרן וגלאון כספים בסך של 3,264,725 שקלים, על מנת שייתן אותם כשוחד לנבחרי ועובדי ציבור שונים".
מאיר רבין, נאשם מספר 5, שהועסק כעוזרו האישי של עד המדינה דכנר, מואשם בלקיחת ונתינת שוחד. לפי הפרקליטות, בשל "קשריו החברתיים והמשפחתיים עם שורה של נבחרי ועובדי ציבור, שמתוקף תפקידיהם היה בידיהם להשפיע על זכויות ותהליכים בנוגע לפרויקטים נשוא כתב האישום", שימש רבין איש חזית של עד המדינה בקשרים שנוצרו עם נבחרי ועובדי הציבור ובעניינים כספיים, "וביצע בהוראתו פעולות כספיות שונות". יחד עם זאת, שימש "כידם הארוכה של נאשמים" נוספים בפרשה.
שוחד למען "יד שרה"
אורי לופוליאנסקי, נאשם מספר 6, כיהן כראש העיר ירושלים ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בין 2003 ל-2008, וכסגן ראש העיר ויו"ר ועדת המשנה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בין 1993 ל-2003. על פי כתב האישום, במהלך שנות ה-90 קיבל לופוליאנסקי שוחד של 1.5 מליון שקל "בדרך של העמדת תרומות ליד שרה", שלופוליאנסקי הינו מייסדה ועמד בראשה במשך שנים.
בתמורה, לפי הפרקליטות, פעל על מנת להביא לאישור התוכנית להכשרת מתחם הולילנד, ובתוך כך "מנע שמיעתן של כאלף התנגדויות שהוגשו לתוכנית בוועדה המקומית, מנע העברת עמדה מטעם הוועדה המקומית בעניין ההתנגדויות, והחליט להותיר נושא זה לדיון בוועדה המחוזית בלבד, הכול לבקשת הנאשם צ'רני".
האדריכל אורי שטרית, נאשם מספר 7, כיהן כמהנדס העיר ירושלים בין 2000 ל-2006. הוא מואשם בלקיחת שוחד, רישום כוזב והלבנת הון. מתוקף תפקידו הוא היה הגורם המקצועי הבכיר ביותר בתחום התכנון והבנייה בעיריית ירושלים, ולכן הייתה חשיבות רבה לתמיכתו בפרויקט הולילנד. תחילה הוא התנגד לפרויקט, אך ב-2002, לאחר שנקלע למשבר כלכלי משום שהיה ערב לחובותיו של אחיו שהלך לעולמו, חלה תפנית בעמדתו.
לפי כתב האישום, שטרית פנה אז לאולמרט והבטיח שיעשה הכול כדי לסייע לו. אולמרט פנה לכאורה לעד המדינה ואמר כי תמורת סיוע לשטרית, הוא יתמוך בפרויקט וייתן גיבוי להחלטות שטרית לטובת היזמים. צ'רני אישר את הבקשה וכך החלה הפרשה להתגלגל - שטרית קיבל כספים ובתמורה אישר את התוכניות. כך, לפי כתב האישום, בין 2003 ל-2007 קיבל שטרית טובות הנאה כספיות ואחרות בשווי של לא לפחות מ-1.4 מיליון שקל.
שוחד לסגן ראש העיר
נאשם מספר 10, אליעזר שמחיוף, הואשם בלקיחת שוחד. הוא כיהן כחבר מועצת העיר ירושלים ומאוחר יותר כסגן ראש העיר, והיה מעורב באותה עת בהליכים השונים הקשורים לפרויקט הולילנד. בעצה אחת עם עד המדינה החליט צ'רני לתת לשמחיוף כספים בתמורה לפעולות שביצע, וכך לקח שמחיוף בעבורו ובעבור גורם נוסף לפחות 245 אלף שקל.
אברהם פנר, נאשם מספר 11, מואשם בלקיחת שוחד. בין 1998 ל-2007 הוא כיהן בתפקידים שונים בעיריית ירושלים, בהם חבר וממלא מקום בוועדה המקומית וחבר ועדת המכרזים. לאחר שהתוודע לפועלו של עד המדינה למען הפרויקט, ביקש לפי כתב אישום מצ'רני ומהעד להעמיד תרומות למוסדות שאותם ייסד.
ב-1999 ו-2000 נתן צ'רני לפנר למעלה ממיליון שקל, "בדרך של העמדת תרומות למוסדות". בתמורה, לפי האישום, פעל פנר לקידום הפרויקט ובין היתר האיץ בגורמים העירוניים והמקצועיים.
נאשם מספר 12 הוא דני דנקנר, שכיהן בין 2002 ל-2004 כיו"ר "תעשיות מלח". לפי כתב האישום הוא פעל לקידום שינוי בייעוד קרקעות של החברה ולשם כך העביר לנאשם מאיר רבין כ-1.1 מיליון שקל, על מנת שיעבירם לנאשם מספר 13, מנהל מינהל מקרקעי ישראל, יעקב אפרתי.
לפנייה לכתב/ת 
