מראשי עיר עד יו"ר בנק: כל מורשעי הולילנד
לא רק זקן ואולמרט: יורשו כראש העיר ירושלים אורי לופוליאנסקי, מהנדס העיר בעבר אורי שטרית, יו"ר הפועלים לשעבר דני דנקנר, יזם הולילנד הלל צ'רני וארבעה בכירים אחרים הורשעו בפרשת הולילנד. אלו המורשעים, אלו העבירות
לעיון בהכרעת הדין המלאה - לחצו כאן
לעיון בתמצית הכרעת הדין - לחצו כאן
בעת מעצרו באפריל לפני ארבע שנים הוגדר אורי לופוליאנסקי, לימים נאשם מספר 6, האישיות הציבורית הבכירה ביותר שנחקרה בפרשה עד כה. לופוליאנסקי, שכיהן כראש העיר ירושלים ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בין 2003 ל-2008, וכסגן ראש העיר ויו"ר ועדת המשנה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בין 1993 ל-2003, קיבל במהלך שנות ה-90 שוחד של 1.5 מליון שקל "בדרך של העמדת תרומות ליד שרה", שלופוליאנסקי הינו מייסדה ועמד בראשה במשך שנים.
כל המורשעים: לחצו על התמונה להגדלה
בתמורה, הוא פעל על מנת להביא לאישור התוכנית להכשרת מתחם הולילנד, ובתוך כך "מנע שמיעתן של כאלף התנגדויות שהוגשו לתוכנית בוועדה המקומית, מנע העברת עמדה מטעם הוועדה המקומית בעניין ההתנגדויות, והחליט להותיר נושא זה לדיון בוועדה המחוזית בלבד - הכול לבקשת הנאשם צ'רני", נכתב בהכרעת הדין היום. הוא הורשע בשבע עבירות של קבלת שוחד.
צ'רני - היזם הלל צ'רני, המנהל בפועל של הולילנד - הוגדר על ידי הפרקליטות כנאשם מספר 1, המוח שמאחורי פרשת השוחד הגדולה בתולדות המדינה. בכתב האישום תואר כיצד צ'רני, שידע שיזדקק לתמיכתם של אנשי ציבור רבים כדי לממש את מיזם הולילנד, רקם יחד עם עד המדינה שמואל דכנר תוכנית בת כמה שלבים והעניק טובות הנאה כספיות ואחרות לנבחרי ועובדי הציבור האמונים על קידום הפרויקט.
לפי הפרקליטות, צ'רני העביר שוחד תוך שימוש ב"שיטות שונות של העברת כספים והסוואתם באמצעות מערכת כוזבת של כיסוי ותיעוד חשבונאי". עד 1999 העביר צ'רני כמעט 9 מיליון שקל במסגרת הזו, והמשיך להזרים כספים גם בשנים שחלפו מאז. כך "התקיימה במחשכים מערכת יחסי שוחד מסועפת בהיקפים נרחבים", צוין בכתב האישום, כשבמתחם הולילנד הלך ונבנה בפועל פרויקט מגורים בעל נפחי בנייה בהיקף חריג מאין כמותו. בסופו של דבר הוא הורשע ב-19 עבירות שוחד, בהלבנת הון ובשתי עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד.
נאשם מספר 2, אביגדור קלנר, היה שותף להקמת חברת "הולילנד פארק", שימש בה מנהל פעיל והיה שותף מלא לקבלת ההחלטות שבה. בכתב האישום הוא תואר כשותף לתוכניתו של צ'רני, שפעל באופן שיטתי ונתן טובות הנאה כספיות ככל הנדרש לצורך קידומה. הפרקליטות אף טענה כי בין היתר בהוראתו, במהלך השנים 2007-2003 נתנה "הולילנד פארק", כספים בסך של 3,264,725 שקלים, כשוחד לעובדי ציבור שונים. בסך הכול, בפרשת הולילנד ובפרשת זרע, הוא הורשע בשש עבירות של מתן שוחד ובשתי עבירות של הלבנת הון.
עוד שלושה בכירים בעירייה היו מעורבים
אולם הפרשה החלה להתגלגל הודות למעורבותו של איש מפתח נוסף, נאשם מספר 7 האדריכל אורי שטרית, שכיהן כמהנדס העיר בין 2000 ל-2006. מתוקף תפקידו הוא היה הגורם המקצועי הבכיר ביותר בתחום התכנון והבנייה בעיריית ירושלים - ולכן הייתה חשיבות רבה לתמיכתו בפרויקט הולילנד. תחילה הוא התנגד לפרויקט, אך ב-2002, לאחר שנקלע למשבר כלכלי משום שהיה ערב לחובותיו של אחיו שהלך לעולמו, חלה תפנית בעמדתו.
לפי כתב האישום, שטרית פנה אז לאולמרט והבטיח שיעשה הכול כדי לסייע לו. אולמרט פנה אז לעד המדינה ואמר כי תמורת סיוע לשטרית, הוא יתמוך בפרויקט וייתן גיבוי להחלטות שטרית לטובת היזמים. צ'רני אישר את הבקשה, ובעקבות זאת שטרית קיבל כספים ובתמורה אישר את התוכניות. כך, בין 2003 ל-2007 קיבל שטרית טובות הנאה כספיות ואחרות בשווי של לא לפחות מ-1.4 מיליון שקל. "הוא נטל שוחד בעיניים פקוחות", הצהיר השופט, שהרשיע אותו בארבע עבירות שוחד ובשש עבירות של הלבנת הון.
עוד שני מורשעים בפרשה שימשו בכירים בעיריית ירושלים. נאשם מספר 10, אליעזר שמחיוף, כיהן כחבר מועצת העיר ירושלים ומאוחר יותר כסגן ראש העיר, והיה מעורב באותה עת בהליכים השונים הקשורים לפרויקט הולילנד. בעצה אחת עם עד המדינה החליט צ'רני לתת לשמחיוף כספים בתמורה לפעולות שביצע, וכך לקח שמחיוף בעבורו ובעבור גורם נוסף לפחות 245 אלף שקל. הוא הורשע בשתי עבירות של קבלת שוחד.
אברהם פנר, נאשם מספר 11, כיהן בין 1998 ל-2007 בתפקידים שונים בעיריית ירושלים, בהם חבר וממלא מקום בוועדה המקומית וחבר ועדת המכרזים. לאחר שהתוודע לפועלו של עד המדינה למען הפרויקט, ביקש מצ'רני ומהעד להעמיד תרומות למוסדות שאותם ייסד, וב-1999 ו-2000 נתן צ'רני לפנר למעלה ממיליון שקל, "בדרך של העמדת תרומות למוסדות". בתמורה פעל פנר לקידום הפרויקט ובין היתר האיץ בגורמים העירוניים והמקצועיים. על כך הוא הורשע בשבע עבירות של קבלת שוחד.
עשרה הורשעו, שלושה זוכו מחמת הספק
ברשימת המורשעים מופיע גם דני דנקנר, לשעבר מנכ"ל אריסון השקעות שכיהן בעבר גם כיושב ראש דירקטוריון בנק הפועלים, שרק באחרונה נידון לשנת מאסר בגין הפרת אמונים בתאגיד וקבלת דבר בתחבולה בתפקיד זה. בין השנים 2002 ל-2004 הוא שימש יו"ר דירקטוריון משותף של תעשיות מלח ופעל לקידום שינוי בייעוד קרקעות של החברה. לשם כך העביר למאיר רבין כ-1.1 מיליון שקל, ועל כן הורשע בשלוש עבירות של מתן שוחד ובעבירה של הלבנת הון.
רבין, נאשם מספר 5, שהועסק כעוזרו האישי של עד המדינה דכנר, ניצל לפי הפרקליטות, "את קשריו החברתיים והמשפחתיים עם שורה של נבחרי ועובדי ציבור, שמתוקף תפקידיהם היה בידיהם להשפיע על זכויות ותהליכים בנוגע לפרויקטים נשוא כתב האישום". רבין שימש איש חזית של עד המדינה בקשרים שנוצרו עם נבחרי ועובדי הציבור ובעניינים כספיים, "וביצע בהוראתו פעולות כספיות שונות",
ובמקביל שימש "כידם הארוכה" של נאשמים נוספים בפרשה. הוא הורשע בשתי עבירות שוחד ובעבירת הלבנת הון.בסך הכול הורשעו היום עשרה נאשמים, ושלושה יצאו זכאים מחמת הספק. שניים מהם היו שותפיו של צ'רני: נאשם מספר 3, אמנון ספרן, שהיה ממקימי "הולילנד פארק" ומנהל פעיל בה, ונאשם מספר 4, שמעון גלאון, שגם הוא שימש מנהל פעיל ב"הולילנד פארק". בפרקליטות טענו כי הם היו מעורבים בתוכניתו של צ'רני והאשימו אותם במתן שוחד, רישום כוזב במסמכי תאגיד, ניכוי מס תשומות שלא כדין והלבנת הון.
כאמור, הם זוכו בבית המשפט, כמו גם נאשם מספר 13, מנהל מינהל מקרקעי ישראל לשעבר יעקב אפרתי, שהואשם בקבלת שוחד מדני דנקנר. "עדותו שקרית מתחילתה עד סופה. לא האמנתי ולו במילה, אבל מחמת הספק קל שבקלים הוא זוכה", קבע השופט דוד רוזן.