ההוכחה לכך שהמדינה לא רוצה להוזיל דירות
למה למדינה להפשיר קרקעות אם היא יכולה למלא את קופתה מעליית מחירי הדירות? לכן היא משאירה פער בין הביקוש להיצע ומקפיאה הבנייה בקיבוצים - למרות הפתרון שהם מציעים: הקמת אלפי דירות על קרקעותיהם. דעה
פתגם ידוע מעולם העסקים אומר: "כסף זה לא הכול בחיים, יש גם זהב". דרך ההתנהלות של מדינת ישראל במחלוקת בין רשות מקרקעי ישראל לבי והקיבוצים, מוכיחה שזהו גם הלך הרוח של קובעי המדיניות שלה בכל הקשור לניהול שוק הנדל"ן.
- הקיבוצים: "חייבים הסכם בנייה עם הממשלה"
- ליברמן לתנועה הקיבוצית: "אתם קוזאק נגזל"
- "ניתן לבנות בקיבוצים 40 אלף דירות מיידית"
למה לה, למדינה, להפשיר קרקעות - אם היא יכולה למלא עוד את קופתה הציבורית מעליית מחירי הדירות? לכן היא מקפידה לעשות מאמץ להשאיר פער ניכר בין הביקוש הרב לדירות, בעיקר במרכז הארץ, אל מול ההיצע שלהם - דבר המוליד עליית מחירים.
האחריות למציאת פתרונות לצמצום הפער בין הביקוש להיצע בשוק הדיור תלויה על כתפיה של המדינה בלבד. אולם, הנה עומד מול עיניה הפתרון באמצעות הקיבוצים, שעל קרקעותיהם קיים פוטנציאל לבניית 40 אלף יחידות דיור - והמדינה לא עושה דבר. המסקנה היא שלמדינה קשה לוותר על הכנסותיה ממיסוי נדל"ן, העומדים על מעל 50% ממחיר הדירה ובדרך זו מגיעים לקופת המדינה עודפים של מיליארדי שקלים.
היכולת של זוגות צעירים ממעמד הביניים לרכוש דירה הולכת וקטנה עם השנים. מנשה ועמליה לוין רכשו ב-1952 דירת 80 מ"ר ברחוב שינקין פינת המרי בגבעתיים ב-7,500 לירות. השניים השתכרו אז 300 לירות בחודש, הוא כעובד בתעשייה אווירית, היא אחות רנטגן מוסמכת. נדרשו להם 25 משכורות מלאות כדי להשלים את קניית הדירה, שהן כשנתיים מלאות בלבד, או 6 שנים על פי החישוב הסביר, לפיו שליש מהמשכורת הולך להחזר המשכנתא על הדירה.
כיום, דירת 3 חדרים מיד שנייה, בשטח דומה ובאותו הרחוב, יכולה לעלות למעלה מ-1.6 מיליון שקל. אם הנכדים של מנשה ועמליה ירצו לגור לידם, הם יצטרכו מעל 120 משכורות ממוצעות כדי לרכוש דירה באזור. מדובר ב-10 שנים מלאות, או באופן מעשי - כשליש מהמשכורת הולך לכיסוי המשכנתא, כלומר למעלה מ-30 שנה.
די כבר עם משחקי הכוחות
על פי מחקר של בנק ישראל שפורסם לאחרונה, מספר המשכורות הנדרשות לרכישת דירה בישראל עלה ב-39 משכורות בעשור האחרון בלבד. הסיבה נעוצה, בין השאר, ביוקר המחייה הגואה. עוד עולה מהמחקר כי השוואה בין השכר הממוצע הריאלי בין דצמבר 2013 לדצמבר 2012 הראה שכוח הקנייה של העובד הישראלי נפגע ונשחק. והרי לכם - תמונת המצב העגומה של מעמד הביניים הישראלי שיכול רק לחלום על רכישת דירה.
באותו זמן ממש, באה התנועה הקיבוצית ומציגה בפני המדינה פתרון מיידי להקמת 40 יחידות דיור בשטחי הקיבוצים. הפתרון עשוי להגדיל את ההיצע, וכתוצאה מכך להוריד את מחירי הדירות ואף לאפשר לזוגות צעירים למצוא מקום לרכוש דירה במחיר שפוי, אפילו באזורי ביקוש. עם זאת, רשות מקרקעי ישראל מעכבת יותר משנתיים את ההליך, בטענה שהקיבוצים ביצעו "הפרטה פרטית" ישירות מול חברי הקיבוץ, וזאת מבלי שהודיעו לה על כך.
מאחר שרשות מקרקעי ישראל היא בעלת הזכויות בקרקע, היא איננה מוכנה לאפשר זאת מכיוון שאינה רוצה לוותר על הכנסותיה מהקרקעות, שחלקן, בעיקר בקיבוצי השרון, נחשבות לקרקעות היקרות בארץ, כאשר יחידת קרקע יכולה להגיע למיליון שקל.
משחקי הכוחות האלה בין רשות מקרקעי ישראל לתנועה הקיבוצית, נעשים על חשבון הציבור ומהווים עוד הוכחה שהמדינה לא באמת מעוניינת להוריד את מחירי הדירות, וממשיכה להתנהל לפי עקרון הברזל שלה לשמירת הפער בין הביקושים להיצע הדירות במשק.
בינתיים ממשיכים קובעי המדיניות וראש הממשלה בראשם לנסות לפזר מעלינו מסך עשן, כשהם מבטיחים דרכי פעולה שונות להתמודד עם מצוקת הדיור - כגון קביעת מחירי גג והקמת ועדות שונות, שאין להן באמת שיניים, למציאת פתרון לעליית המחירים. אך הציבור כבר מבין שאין באמת פתרונות קסם, והפשרת הקרקעות היא הפתרון המעשי ביותר להאטה של עליית מחירי הדירות בישראל. זאת משום שרק הגדלת היצע הדירות עשויה להביא לירידת מחירים.
מדובר גם בהזדמנות היסטורית לפתרון המחלוקת בין הקיבוצים לבין רשות מקרקעי ישראל, שיכולה להביא להקלה משמעותית על מצוקת הדיור ולמנוע בריחה של זוגות צעירים שקורסים תחת נטל יוקר המחייה בארץ. כבר היום יש עשרות אם לא מאות אשר החליטו לרדת מהארץ לטובת חיים מעבר לים.
הכותב הוא מנכ"ל חברת אזימוט ויועץ אסטרטגי ליזמי נדל"ן
לפנייה לכתב/ת 
