אז מה אם אני מגמגם? תעסיקו אותי

קשה, קשה מאד למצוא עבודה. נכון שאני לא בשנות העשרים לחיי, אבל הקושי נובע לא רק בגלל גילי. אני בן 40, את שירותי הצבאי עשיתי ביחידה מיוחדת, התחתנתי ויש לי 4 ילדים מקסימים. אני נראה חסון, כאחד האדם, ואנשים אף חושבים שאני מצליחן. ובכל זאת, מזה זמן רב שאני מחפש עבודה.

• רק 1% מהגיוסים ב-2013 - בני 45 ומעלה
• לערבי יש סיכוי לעבור אצלכם ראיון עבודה?
• 80% מהגאים: קיימת אפליה בראיונות עבודה
  

כבר בשיחת הטלפון הראשונה למעסיק הפוטנציאלי, אני יודע שהיא תסתיים מהר, שלא אקבל את התפקיד הנחשק ושאמשיך להיות מתוסכל. למה? הוא בטח לא יודע לשווק את עצמו, לא משדר אסרטיביות או לא נלחם על התפקיד - אתם אומרים לעצמכם. אז זהו, שלא. אני בכלל לא מצליח להגיע לשלב הזה שאני יכול להלחם על התפקיד ולהראות כמה אני יכול לתת ולסייע במקום העבודה.

אל תלאו את עצמכם בחיפוש אחר סיבות. יש רק סיבה אחת - כשאני פותח את הפה נחשפת העובדה שאני מגמגם. כן, מגמגם. ושלא תבינו לא נכון, עבדתי עד שפוטרתי, בעבר כחשמלאי ובהמשך כאחראי רעלים. אז לא - אני לא בא להתבכיין ולא בא לבקש רחמים. אני פשוט רוצה לשתף אתכם בתוך עולמו של המגמגם בחיפוש אחר עבודה.

רציתי לצעוק - אך לא יכולתי

חיפשתי עבודה בהרבה תחומים, באלו שעסקתי בהם בעבר וגם כנהג, אך לשווא. כך למשל, באחד המקרים חזרו אלי מאחת החברות ששלחתי להם קורות חיים, ולא - כמובן שלא שלחתי אותם למשרת שיווק או מכירות או דברים שמצריכים דיבור שוטף. לאחר ששאלו אותי מספר שאלות בטלפון, נעניתי כי המשרה כבר לא רלוונטית וכי יש להם מועמד אחר. סליחה, לא רלוונטי? אז למה התקשרתם?

לא מגיע בכלל לשלב שבו אני יכול להלחם על התפקיד (צילם: shutterstock)

במקרה אחר, פתחתי מיוזמתי את השיחה הטלפונית בזה שיש לי בעיית גמגום. מהצד השני של הקו הקשיבו בסבלנות ונאמר לי כי אין שום בעיה. נשאלתי על מקום מגורי, שממוקם במרחק של כ-45 דקות ממקום העבודה. הסברתי היכן אני גר ומה מרחק הנסיעה, נאמר לי שזה בסדר והוזמנתי להגיע לראיון עבודה.

מיד כשהגעתי לראיון העבודה, פניתי לאדם ששוחחתי איתו בטלפון והצגתי את עצמי תוך שאני מגמגם בצורה חזקה ביותר. יש לדעת כי זה דבר אופייני למגמגם הנמצא בלחץ והתרגשות. במקרה כזה, קשה יותר להסתיר את הגמגום ומצבו של המגמגם מחריף.

לפתע קטע המראיין את השיחה ושאל, כאילו הוא מתעניין, היכן אני גר. הוא עשה את עצמו מחשב את מרחק הנסיעה ותוך רגעים ספורים פסק כי אינני מתאים עקב מרחק רב של ביתי ביחס למקום העבודה. רציתי לצעוק לו: 'הי, למה זימנת אותי לראיון עבודה אם ידעת מראש שבגלל המרחק אינני מתאים? הרי הסברתי לך בטלפון היכן אני גר וכל המידע מצוי היה לפניך?'. אך קולי כשל פעם נוספת וחזרתי לביתי מתוסכל להחריד.

נכה? אני?

מקרים אחרים שבהם עברתי את משוכת שיחת הטלפון הראשונה, הסתיימו גם הם במפח נפש של ממש. בראיונות עבודה הבודדים בהם ישבתי, יכולתי לקרוא את האנשים שמראיינים אותי לפי שפת גופם. אני יודע בדיוק מה עובר להם בראש ויודע גם כיצד יסתיים הראיון בעוד דקה אחת בלבד. 

יש בודדים שטורחים ומודיעים לי כי הם מצטערים אבל אינני מתאים. אחרים מבטיחים שיתקשרו במידה שזה יהיה רלוונטי, אך לא קשה לנחש מה קורה למכשיר הטלפון שלי, נכון? הוא נשאר דומם ואפילו לא משמיע צליל של הודעה נכנסת.  

היו יחידי סגולה שהסכימו לקבל אותי לעבודה, אך לתפקידים שלא בדיוק אוכל לממש את הפוטנציאל שבי, תוך קבלת שכר מינימום. כמובן שכל עבודה מכבדת את בעליה, אבל התסכול הנובע מכך הוא רב. גם בתפקיד שכבר מוצע לי, אין לי את היכולת לממש את עצמי ואני יודע שזה רק בגלל הגמגום. לו רק היו נותנים לי הזדמנות.

באחד המקרים, לאחר שאשתי התייאשה וחשה את התסכול הרב שיש לי, היא פנתה באופן ישיר לבעלים של אחת מרשתות המזון בארץ. יאמר לזכותם שלא עבר זמן רב והם חזרו עם תשובה: חברתנו שמה לה למטרה להעסיק ולעזור לנכים ולבעלי מוגבלויות. נכים? אני נכה? אפילו ביטוח לאומי לא מכיר בי כנכה או בעל מוגבלות, וגם בצה"ל לא קבעו שאני נכה או מוגבל. ביחידה המובחרת בה שירתתי לא מכירים מושג של מוגבלות.

ייתכן שיש מגמגמים המצליחים למצוא עבודה ואף מצליחים לממש את הפוטנציאל הקיים בהם. רובם בוודאי עצמאיים או כאלו שמצאו עבודה אצל קרובי משפחה. גם בהיסטוריה אנחנו מכירים מגמגמים שהצליחו והגיעו לגדולה. הם אינם הכלל המעיד על הפרט, הם הפרט המעיד על עצמם בלבד. יהיו אולי מגמגמים שיקראו את המאמר ויזדהו איתו. אחרים יגידו "שטויות, אני מתמודד עם זה טוב מאד". ייתכן. אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח.

יש לכם הצעות עבודה? ניתן ליצור קשר עם הכותב במייל: beniyedvab@gmail.com