כלים להצלחה: איך תגשימו את מה שחשוב לכם
אנחנו מג'נגלים בין העבודה לילדים לבן הזוג, ומסיימים את הערב בתחושה ששוב אין לנו זמן להגשים את הדברים שאנחנו רוצים באמת. איך נפטרים מהשכנוע הפנימי העמוק שמכתיב מה אנחנו "חייבים" לעשות - ומתחילים לחיות? כתבה ראשונה בסדרה שתוביל אתכם להצלחה אישית
היה לה לכאורה הכל: בעל תומך ואוהב, ילדים יפהפיים וכישרוניים, מקצוע נחשק ולקוחות מרוצים. והיא גם נראתה מצוין, דאגה לשמור על גזרתה היטב - רק דבר אחד היה חסר לה: היא עצמה.
האישה שהיה לה לכאורה הכל חוץ מאשר את עצמה, הצליחה לשלב במאמץ ניכר בין היותה אישה, אמא ומאמנת. אבל המחיר היה כבד, כבד מנשוא. היא הייתה מותשת, מתוסכלת, עצובה ומיואשת. האמצעי הפך למטרה, וזאת, כך נראה לה, הולכת ומתרחקת. היא רצתה לצמוח כלכלית ולפתח את העסק שלה, אבל לא הצליחה לעשות שום צעד ממשי, כי המציאות היומיומית - שוב, כך היה נראה לה - כפתה עליה חיים שונים בתכלית.
משפרים את החיים:
- טרנד: אימונים אישיים לנפש, אפילו בטלפון
- כורכום לשיפור מצב הרוח: איזה אוכל נוגד דיכאון?
- טרנד: אחרי הרופא - פונים לקואוצ'ר לבריאות
"רוצה" במקום "צריכה"
"אני צריכה להעיר אותם בבוקר, צריכה לשלוח אותם לבית הספר, צריכה לפתוח את הסטודיו, צריכה לקבל את הלקוחות שלי וללמד, צריכה לנקות את הבית, צריכה להכין להם ארוחת צהריים, צריכה לשבת איתם על השיעורים", היא אומרת - וכל זה עוד לפני שהערב ירד ובעלה הגיע מהעבודה ותבע את שלו. במפגשים שלנו ראיתי אישה מדהימה וחזקה, אך מבולבלת ואובדת עצות.
המפתח לשינוי נמצא במילה שחזרה על עצמה בדבריה. מילים שחוזרות על עצמן בשיח הפנימי שלנו הן אלה שמפעילות אותנו וגורמות לנו להתנהג כפי שאנו מתנהגים, לעתים בניגוד מוחלט למי שאנחנו באמת או למי שאנחנו רוצים להיות. אצלה, זו הייתה המילה "צריכה".
"צריכה" היא מלה מתעתעת. היא נפוצה מאוד, נפוצה מדי לטעמי, ומתארת מציאות נוקשה שלכאורה אי אפשר לשנות. אך אחד מתפקידיו של המאמן הוא לשים סימן שאלה היכן שיש סימן קריאה, ולהטיל ספק בכל מה שנראה מובן מאליו ובלתי ניתן לפיצוח. כשהאדם מסכים לראות את זה ולוותר על הסבל שלו, או אז מתחולל השינוי.
שאלתי אותה מה יקרה אם תחליף את "צריכה" ב"רוצה". "צריכה", "חייבת", "אין מה לעשות", "אין לי ברירה" או "ככה זה" הן מסכות המסתירות את האמת העגומה: אני לא ממש רוצה לעשות את זה. שימו לב כמה זה קורה לכם במהלך היום, ותבינו למה אתם סובלים. מתחת לכל "צריך" יש למעשה, אם תהיו כנים עם עצמכם, "לא רוצה" מהדהד.
אמת, חלק מהדברים אנחנו צריכים לעשות, בלית ברירה: לשלם חשבונות, ללכת לעבודה. אבל לא הכל ולא תמיד. ככל שנוריד את מינון ה"צריך" בחיינו ונגדיל את כמות ה"רוצה", כך נתקרב לעצמנו, למי שאנחנו, תיווצר לנו בהירות ונסבול פחות. כשאנחנו עושים מה שאנחנו רוצים אנחנו שמחים, אפילו מאושרים.
הכל מתחיל בהורים
"צריך" הוא מושג שקרי שנכפה עלינו על ידי הורינו: כשהיינו ילדים הם סיפרו לנו, פעם אחר פעם, ש"צריך ללמוד כדי להצליח", "חייבים לאכול תרד כי זה בריא", "אין ברירה, צריך ללבוש גופייה מתחת" ועוד תיאוריות וסיפורים שבאמצעותם שלטו בחיינו וכיוונו אותנו כך שנעשה מה שהם רוצים. כן, רוצים. ה"צריך" שלנו הוא אפוא ה"רוצה" שלהם. אז למה שאנחנו כהורים, כאנשים בוגרים, לא נתחבר סוף סוף ל"רוצה" שלנו?
בתהליך ארוך וממושך פירקנו יחד כל "צריכה", חקרנו כל "חייבת" ובדקנו כל "אין מה לעשות" מייאש. עם הזמן, הרשתה לעצמה האישה היקרה ומעוררת ההשראה שפגשתי להעביר אחריות לילדיה בבוקר (האחים הגדולים לקחו איתם את האח הצעיר להסעה לבית הספר), בצהריים (הם למדו לחמם לעצמם את הארוחה) ואפילו אחרי הצהריים (בנה הקטן היה גאה בעצמו כשהכין שיעורים לבד, בלי לערב את אמו).
האם הרוויחה זמן איכות פרטי, ואפילו הרשתה לעצמה מדי פעם שנת צהריים.
הלקוחות שלה חוו אף הם דמות מעודכנת: עניינית, מדויקת, חדה ויודעת לעמוד על שלה. בדלת של "רוצה" נכנסה השלווה, הגיע הפנאי והתקבלו בברכה גם האושר והשמחה. אחר כך היא החלה בחיפושים אחר מקום גדול יותר לסטודיו שביקשה לפתוח. גם אתם מוזמנים לשחרר את ה"צריך" ולהכניס לחייכם עוד ועוד "רוצה".
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
