געגועים בשחור-לבן: היו ימים בחינוכית
"קרובים קרובים", "רגע עם דודלי", "הילדים משכונת חיים", "זהו זה!" ועוד: תערוכה מיוחדת שתוצג במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי בראשון לציון חושפת תמונות מסט הצילומים של תוכניות החינוכית שכולנו גדלנו עליהן. הצצה נוסטלגית
אולי בגלל שאנחנו יודעים איך הכל המשיך או נגמר, יודעים שספי כבר לא איתנו, שבסוף ימיו כבר לא יכול היה להשמיע את קולו כמו שאנחנו זוכרים אותו מ"הבית של פיסטוק", אנחנו שמחים על הקריירה הטלוויזיונית של גידי גוב שהתחילה והונצחה ב"זהו זה!", מאושרים על ההצלחה הקולנועית של בראבא, לא שוכחים את שייק'ה אופיר ז"ל ("סלם ותעלם") ועדיין נהנים מיהורם גאון, תיקי דיין ולאורה ריבלין ("קרובים קרובים") ועוד רבים אחרים.
ואולי בגלל כל אלה כשמסתכלים על הצילומים בשחור-לבן, אלה שתיעדו את מאחורי הקלעים של הטלוויזיה החינוכית משלושת העשורים הראשונים של קיומה, הלב רועד. פעם הם נראו ככה, גיבורי התרבות הגדולים שגידלה הפלטפורמה הטלוויזיונית הראשונה בארץ, שעלתה לשידור ב-1966. הם לא ידעו אז שהם יהיו כאלה, גם אנחנו לא ידענו. אבל מיכה בר-און ברוורמן ודב תנא, צלמי הסטילס של הטלוויזיה החינוכית, ידעו וראו בעיניהם הרגישות מעבר לזמן.
הטלוויזיה החינוכית, כשמה כן היא, שידרה בעיקר תוכניות חינוכיות - אבל היתה גם אבן יסוד של דורות רבים. היתה מסד וקרקע תרבותיים משותפים לכל כך הרבה ישראלים. על המצע הזה, כשנוספו לה שידורי אקטואליה ובידור, שגם הם תועדו על ידי צלמי הסטילס, הורחבו גם גבולות ההתייחסות שלנו הצופים.
לא פשוט היה לבחור 250 צילומים מתוך אלפי צילומים שנשמרו. צילומים שייצגו את התקופות המשתנות, את הלכי הרוח שלהן, את הקונטקסט התרבותי, הפוליטי, החברתי. הצלילה לתוך הבחירה היתה קשה. בסופו של דבר נבחרו תמונות שזו להן הפעם הראשונה שהן רואות אור ומוצגות לקהל הרחב.
תסתכלו עליהם. איפה הם היו אז, איך הם נראו. בתמונות תגלו מה מסתירים השחור-לבן ומה נקלט בעדשות הצבע. תסתכלו עליהם ותראו את עצמכם. איפה הייתם אז, איפה אתם היום. מה בשחור-לבן של פעם צבע את חייכם בכל כך הרבה גוונים ואיפה הצבע והשפע של היום מצליל לפעמים את המבט וקצת מעציב. הטלוויזיה החינוכית - ראי מרגש של תקופה.
צילום: דב תנא ומיכה בראון ברוורמן - באדיבות הטלוויזיה החינוכית. התערוכה מוצגת במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי , 5-19 באפריל במתחם היקב בראשון לציון.