קורט קוביין, תראה מה נהיה ממך
20 שנה לאחר ששם קץ לחייו, ייכנס קורט קוביין להיכל התהילה, ובזאת ניתן האות לפסטיבל הנצחתו בעולם: פסל בדמותו, שלט כניסה לעיר הולדתו השנואה, אלמנתו החולמת להפיק מחזמר על חייו - וכמובן, קונספירציות חדשות על מותו. ומה אומרים עליו בטוויטר? פחחח, ג'סטין ביבר יותר גדול
"באופן מקרי, ממש לפני ההתאבדות ניסיתי לצור איתו קשר. רציתי לדבר איתו, להגיד לו שינגן רק כשהוא מרגיש שבא לו. כשהוא מת והשאיר את הפתק עם מילות השיר שלי, זה נגע בי במקום מאוד כואב. זה ממש דפק אותי" (ניל יאנג)
קשה לדמיין מוזיקאי בעשורים האחרונים שחייו ומותו נגעו בכל-כך הרבה אנשים, כמו קורט קוביין. לא ליין סטיילי, או איימי ויינהאוס, גם לא מייקל ג'קסון (ששנותיו האחרונות לא היטיבו עם האגדה שהיה בחייו) - כל אלו לא הותירו צלקת גדולה יותר מזו שהותיר אחריו סולן נירוונה המנוח, שבסוף השבוע מצויינות 20 שנה למותו. לכן, זה לא מפתיע שעולם המוזיקה והתקשורת העולמית בחרו לשוב אל קוביין בחודשים האחרונים, עם התקרב יום השנה העשרים לאותה התאבדות שהותירה מיליוני מעריצים המומים, וחור מדמם בגופו של ז'אנר גם מספר עשורים קדימה.
"חגיגות" שני העשורים ללכתו של כוכב הרוק האיקוני האחרון קיבלו תוקף רשמי בחודשים האחרונים, עם ידיעה ששימחה מעריצים, אמנים ומבקרי מוזיקה רבים, ודי בצדק, יש לציין. השנה ה-20 למותו של קוביין הסתנכרנה באירוניה מקאברית עם 25 השנים שעברו מאז הוציאה נירוונה את הסינגל הראשון שלה "Love Buzz". המשמעות היא כמובן כניסתה של נירוונה להיכל התהילה של הרוקנ'רול האמריקני, לצד ענקיות רוק כמו הביטלס, לד זפלין, פינק פלויד, גאנז אנד רוזס ואחרות.
לצד נירוונה יכלול מחזור 2014 של היכל התהילה גם את קיס, פיטר גבריאל, קט סטיבנס, האי סטריט בנד, מנהלם האגדי של הביטלס בריאן אפשטיין והמנהל המקורי של הרולינג סטונס אנדרו לוג אולדהם - אולם לכולם ברור כי כניסתו של טריו הגראנג' נחשב לעניין המרכזי של האירוע, שיתקיים בברוקלין ברקלייס סנטר בשבוע הבא, ובפעם הראשונה בתולדותיו יהיה פתוח לקהל הרחב שירכוש כרטיסים. השבוע נתבשרנו גם כי יהיה זה סולן להקת REM המפורקת, מייקל סטייפ, שיציג את חברו הטוב קוביין אל היכל התהילה.
בהיכל התהילה, לצד קיס ופיטר גבריאל. "In Bloom"
"אנשים עוד מבינים את הרלוונטיות של הלהקה", אמר נשיא היכל התהילה גו'אל פרסמן. "אנחנו רק מתחילים לתכנן את הצד האמנותי של הערב, אבל אני לא יודע מה הולך לקרות מבחינת ההופעה. ניתן להם לשבור את הראש", הוסיף וזרק את הכדור אל חברי נירוונה הנותרים.
"לשם שינוי, אין לי מילים", נכתב בהצהרה ששחרר דייב גרוהל, מתופף הלהקה, שהפך עם השנים לאחד המוזיקאים החשובים ביותר ברוק האמריקני. "מהמרתפים הטחובים, מהמועדונים המפוקפקים עם נעלי הואנס הקרועות, אל היכל התהילה של הרוקנ'רול. אני מודה לוועדה, לא רק על ההחלטה להכניס אותנו להיכל התהילה, אלא גם על ההכרה בניורוונה ובמה שהיינו: רוקנ'רול טהור... תודה למעריצים ולקורט וכריס אשר בלעדיהם לא הייתי כאן היום". על כך הוסיף גם בסיסט הלהקה כריס נובוסליק: "זה כבוד גדול. תודה לאנשים שבחרו בנו, ומעל לכל - תודה לקורט קוביין ולכל מי ששמר על מוזיקת הרוק חזקה כבר 60 שנה".
אבל לצד החדשות המשמחות על אודות היכל התהילה, נראה שמותו של קוביין הוציא מגורמים מסוימים גם כמה החלטות תמוהות במיוחד. דוגמה בולטת היא החלטתה השנויה במחלוקת של עיריית אברדין בוושינגטון, עיר מוצאו של קוביין, להכריז השנה על 20 בפברואר כ"יום קורט קוביין". יום שהוא כנראה מופת לטעם רע.
נכון, אמנם קוביין ונובוסליק קיימו את חזרותיה הראשונות של הלהקה באברדין - וכן, כפי שנימקו יוזמי הרעיון, היא שיחקה תפקיד מרכזי בעיצוב אישיותו ויצירתו של המוזיקאי. אבל כפי שהצהיר לא אחת בראיונות, אברדין וושינגטון היתה זכורה לקוביין בעיקר כמקום בו התגרשו הוריו ושזרקו אותו מבית הספר. גם העובדה שב-2005 הוחלט להוסיף את הכיתוב "Come As You Are" (על שם השיר המצליח של הלהקה) לשלט הכניסה של אברדין, לא תשנה את העובדה שקוביין הגדיר את העיר "כמקבילה לטווין פיקס, רק בלי הריגוש".
רפרנס נוסף לעיר בה גדל, נמצא בשירו של קוביין "Something In The Way", שככל הנראה נכתב על התקופה בה ישן מתחת לגשר בעיר ומעל נהר הווישקה. קשה להאמין שזיכרונות של חוסר שינה על ספסל ברחוב הן מה שהיה רוצה לזכור מהעיר ממנה הגיע. כשחושבים על העובדה שנירוונה פרצה לתודעה רק לאחר שעזבה את אברדין, נראה רעיון "יום קורט קוביין" בעיר כמו יוזמה די אומללה, אפילו בהשוואה לפסל האיום בדמותו של הרוקר המנוח, שפוסל על ידי נהג משאית מקומי זמן קצר לאחר מותו של הכוכב.
לא בדיוק מת על העיר הזאת. "Something In The Way"
ביום עצמו הוצב הפסל באופן רשמי במוזיאון ההיסטוריה של אברדין, בטקס שכלל גם הופעה של להקת רוק מקומית, ביקור של המתופף המקורי של נירוונה, אארון בורקהארד, וגיחה של אחד ממורי הגיטרה של קוביין. אם המעמד לא נשמע מבזה מספיק, צוות שידור מקומי שסיקר את האירוע תיאר את קוביין כ"נרקומן המפורסם שירה בעצמו לפני 20 שנה", ואף הוסיף את האבחנה המדויקת כי קוביין "לא היה בדיוק ג'ורג' וושינגטון".
ביל סימפסון, ראש עיירית אברדין, הפגין קצת יותר כבוד לקוביין, כשאמר שהעיר היתה צריכה לקבוע יום לזכרו של הזמר לפני שנים, אך ההחלטה הזו נחשבה לשנויה במחלוקת בשל חוסר חיבתו המוצהר של הזמר לעיר, ובשל העובדה שנעצר בה בעוון השחתת מבנים ציבוריים. "אנחנו מקווים שהמקום יהיה מוקד עליה לרגל ממש כמו גרייסלנד", אמר. בינתיים הודיעה עיריית הוקווים וושינגטון, בה גר קוביין תקופה קצרה, כי ה-10 באפריל הוא יום קורט קוביין שלה.
"כשהייתי בת 11 ראיתי את קורט קוביין שר ב-MTV וזה ממש היכה בי. חשבתי שהוא האדם היפה ביותר שאי פעם ראיתי. על אף שהייתי מאוד צעירה, ממש יכולתי להתחבר לעצבות שלו. אף פעם לא חזרתי לשמוע את המוזיקה שלו עד גיל 17 או 18, וכשעשיתי זאת היא היתה משמעותית עבורי ממש כמו פעם. הוא המשיך להיות השראה ראשונית עבורי, במונחים של אי רצון להתפשר מבחינה לירית או מוזיקלית" (לנה דל ריי)
תוכנית מפוקפקת (שספק אם תצא לפועל, נוכח העומדת מאחוריה) היא זו של אלמנתו קורטני לאב, המשתעשעת ברעיון להפיק סרט ביוגרפי, סרט דוקומנטרי ומחזמר - שכולם מבוססים על חייו של בעלה. "אחרי שהומטרנו בבקשות מצד מעריצים, פרנסיס בין (בתו של קוביין, ע.פ) ואני חשבנו והחלטנו שאם נשיג את צוות הכותבים, התסריטאים והמפיקים הטוב והמכובד ביותר, אז התכניות על מחזמר בברודווי יכולות בהחלט לצאת לפועל", אמרה לאב.
"אבל כדי שזה יקרה, חייב שיהיה סיפור, סיפור טוב, אחד שלא סופר לפני כן", הוסיפה האלמנה. "אני מוכנה להקדיש שעות אינספור עם צוות רציני כדי לצור פרויקט שישקף את קורט בדרך המכבדת והכנה ביותר, כך שהסיפור שלו, החיים שלו והמורשת שלו יוכלו לקום לתחייה על הבמה לא רק בשביל שהעולם יראה, אבל חשוב מכך - עבור בתו. אני יודעת שרוחו של אביה תהיה על הבמה הזו, ולשבת איתה באולם התיאטרון כשזה יקרה יכולה להיות החוויה המרגשת ביותר שנחווה בחיינו".
"הלוואי שהייתי פוגש את קורט קוביין. תמיד היה לי חיבור רגשי אליו. הוא היה שמאלי, תכול עיניים, בן מזל תאומים, אהב את הביטלס כמוני. הייתי מת לצאת להתפרע איתו. שאלתי את מארק קויל, שהפיק עבורנו את 'דפנטלי מייבי' ועשה סאונד גם בסיבובי הופעות של נירוונה איך קורט, והוא ענה לי: 'הוא היה פאקינ' מטורף, אבל היית מת עליו". (נואל גאלגר)
אבל חגיגות ה-20 לא יכולות להיות שלמות ללא שובן של הפרשנויות המופרכות ותיאוריות הקונספירציה למותו של קוביין, אלו שבזמנו אף האשימו את קורטני לאב במותו של הזמר. הפעם היתה זו משטרת סיאטל שהציתה מחדש את דמיונם של המעריצים המשועממים ברחבי העולם, כשהחליטה לפתוח מחדש את תיק חקירת מותו של קוביין, ואף פיתחה ארבעה סלילי סרט צילום שלא התגלו עד כה.
על אף כי דוברים מטעם המשטרה הצהירו כי פרט להפתעה שבכמות ההירואין שצרך קוביין בטרם מותו - לא ממש התגלו ממצאים חדשים בחקירה, תמונות חדשות מזירת האירוע הופצו לקהל הרחב, והן חשפו בעיקר את טעמו של קוביין במשקפי שמש, מזרקים, ארנקים וסיגריות.
"אני מתה על קורט קוביין. הוא כזה, החבר הכי חלומי שאני יכולה לחשוב עליו" (מיילי סיירוס)
החלטה מעניינת אחרת היתה של משפחתו של קוביין באותה אברדין העיר, אשר הציעה למכירה את הבית בו גר קוביין, תמורת סכום של 500 אלף דולר. "החלטנו למכור את הבית כדי ליצור לקורט מורשת", אמרה בהודעה אחותו קים קוביין. "כן, יש לנו גם רגשות מעורבים, שכן כולנו אהבנו את הבית והוא נושא עבורנו המון זכרונות נהדרים. אבל משפחתנו עזבה את וושינגטון, ואנחנו מרגישים שהגיע הזמן לשחרר את הבית".
קוביין גר שם מגיל שנתיים עד תשע, ושב אל המקום במהלך נעוריו. בתגובה להודעת המשפחה יזמו לאחרונה מספר מעריצים של קוביין עצומה שקוראת להפוך את הבית למוזיאון לזכרו של הזמר. יוזמי העצומה מקווים לגייס סכום של 700 אלף דולר, אשר באמצעותו ירכשו את הבית ויהפכוהו למוזיאון בעצמם.
את הפרויקט יזמה העיתונאית ג'יימי דאנקל, חובבת מוזיקה שמתארת את עצמה כמעריצה של נירוונה מינקות, והיא מונעת מרצונה לכבד את האמן, ולשמור עליו "מציפורניה של תאוות הבצע" הקפיטליסטית. בשלב מסוים בתהליך העניקה אמו של קוביין לדאנקל סיור בבית, שהניב סרטון שצולם בו ומראה שלל סמלים מצוירים על הקירות של לד זפלין ואיירון מיידן, לצד תיעוד של הנוף שהשתקף מחדר ילדותו של הזמר המיוסר.
"היה משהו מחוספס ומרדני בקשר אליו. קורט קוביין, הוא היה פשוט כבד, בנאדם" (דיזי רסקל)
החלטה אומללה נוספת שהגיעה בתזמון לא מקרי היא זו של מבשלת הבירה ההולנדית "בוואריה רדלר", שהודיעה כי תשווק באמצעות קוביין את בירת הפירות שלה (מוצר תמוה גם ללא קשר לסולן נירוונה) באמצעות פרסומת שמציגה את בני דמותם הבדיוניים של מספר אייקוני פופ על אי מרוחק, לוגמים בהנאה מהמשקה האסור. וכך, לצד דמויות כמו טופאק שאקור ומרלין מונרו, נראית דמותו של קוביין משתזפת על האי -כשכל העניין מריח כמו פארודיה בטעם רע של אסקימו לימון.
בטעם רע. הפרסומת לבירה וחקיין קוביין
"ג'סטין ביבר הרבה יותר גדול מקורט קוביין, אז סתמו ת'פה. האם לקורט קוביין היה אי פעם את בסיס המעריצים הגדול ביותר בטוויטר? לא! (המעריצה "אמנדה ביבר", בציוץ זועם)
אבל יש שיראו בהחלטות תמוהות מסוג זה גם הסיבה לכך שרבים מבני הנוער היום עדיין מכירים ומוקירים את זכרו של קוביין, וכי רובם הגדול - גם אם זר למושגים כמו "גראנג'", מזהים את להיטיה הגדולים של נירוונה. האתר "הפינגטון פוסט" בחר לאחרונה לבדוק את מידת ביקואותו של הנוער האמריקאי בנושא חייו, מותו ויצירתו של קורט קוביין, והתגובות נעות בין מפתיעות למזעזעות.
"זה מהתקופה שקליפים היו נורמליים, אף אחד לא מתפשט כאן" אמרה הנשאלת מדיסון בת ה-18 למראה הקליפ האייקוני ל"Smells Like Teen Spirit", בעוד נשאל אחר איבחן כי מדובר בשיר מהתקופה שבה לא היה כל כך הרבה חרא במוזיקה, וייחל לכך שגם המוזיקה היום תהיה כזו. תגובות אחרות מצד בני הנוער למראה הקליפ ל"Heart Shaped Box" נעו בין "הו אלוהים, זה ישו?!", ל"הוא כל כך מושך. זה ממש מוזר, כאילו, בגלל שהוא מת", ועד "באמת שידרו את הדבר הזה בטלוויזיה?".
זה מוזר שהוא מושך. כאילו, כי הוא מת. צעירים על קורט קוביין
שלב שאלות הטריוויה אודות הלהקה הניב מהנשאלים הצעירים מספר תשובות מעניינות, ביניהן "הוא עזב את נירוונה, ואז הפך למתופף" (בתגובה לשאלה: "מה עלה בגורלו של קוביין?"), "הוא לא מת ממנת יתר?", והמוצלח במיוחד - "הרבה אנשים היום שונאים את ג'סטין ביבר. ראיתי ביום ההולדת שלו רכבת שרוסס עליה הכיתוב 'הרוג את עצמך, ביבר'. אם משהו כזה יקרה לו, מה נגיד אחר כך?".
"בניתי פרויקט שנועד להוציא את קורט מקו המחשבה שהוא נקלע אליו. שלחתי לו כרטיס טיסה ונהג, והוא הצמיד את כרטיס הטיסה לקיר חדר השינה שלו. הנהג ששלחתי ישב מחוץ לבית במשך עשר שעות. קורט לא יצא ולא ענה לטלפון". (מייקל סטייפ)
