כפול 2: להתמודד עם גיל שנתיים האיום אצל תאומים
לא סתם מכנים את גיל שנתיים כגיל ההתבגרות הראשון: מאבקי כוח בלתי פוסקים, בדיקת גבולות והרבה "אני לבד". אבל כשמדובר בתאומים הקושי כפול ומכופל, כיוון שהם יוצאים לעצמאות לא רק מולכם, אלא גם בינם לבין עצמם. אז איך שומרים על השפיות? ככה זה כשיש שניים - כתבה 8 בסדרה
הורים לתאומים שומעים פעמים רבות את ההבטחה "בגיל שנתיים זה יהיה קל יותר". והנה, עברו שנתיים, ובאמת הקסם שבתאומות הופיע במלוא עוצמתו: אלה ואיתמר משוחחים זו עם זה, היא דואגת לקחת ביסקוויט נוסף מהקופסה בשביל איתמר, הוא ניגש אליה בפתאומיות ומחבק באהבה רבה, תוך כדי משחק משותף הם פורצים בהתקפי צחוק מדבקים, הוא קורא לי בדאגה כשאלה בוכה, והיא מביאה לו כרית כשהוא נשכב בזעם על הרצפה.
כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים
כל הכתבות בסדרה על גידול תאומים :
הכתבה ה-1: מתנה קצת יותר מדי גדולה: הכל על הריון תאומים
הכתבה ה-2: פרוייקט תאומים: לעבור בשלום את החודשים הראשונים
הכתבה ה-3: לא כמו בחלום: כשהתאומים מאושפזים בפגייה
הכתבה ה-4: זה אפשרי: כך תצליחי בהנקת תאומים
הכתבה ה-5: קשה פי שניים: כמה עזרה צריכים הורים לתאומים?
הכתבה ה-6: המצעד: המשפטים הכי מעצבנים שאומרים על תאומים
הכתבה ה-7: לא אותו הדבר: ליצור נפרדות אצל תאומים
לכאורה נראה שזה הזמן שלי להישען אחורה בכורסה ולהתענג בנחת מתאומיי, אבל אז אני שומעת את קריאת הקרב "איתמרי, בוא!" מפי אלה, ומיד אחריה טפיפות רגליים קטנות. אני ממהרת לרוץ אחרי שני הזאטוטים רק כדי לגלות שבתוך שתי דקות הם הספיקו לרוקן את כל תכולת המזווה ולשפוך בחדווה את האורז על הרצפה...
התאום ה"טוב" והתאום ה"רע"
גיל שנתיים נקרא גם גיל ההתבגרות הראשון. זה הזמן שבו הפעוט לומד את הגבולות שבתוכם הוא נמצא ומנסה לבחון עד היכן הם מגיעים, מה מותר ומה אסור וגם מה קורה כשהוא עושה משהו אסור.
רוצים דוגמה? הנה. אני נמצאת במטבח ומכינה ארוחת צהריים. הילדים שקטים בסלון והחשד שלי מתחיל להתעורר.
אני: "אלה, מה את עושה?"
אלה: "ציור"
אני: "אלה, על מה מותר לצייר?"
אלה (מדקלמת): "רק על דף"
אני: "על מה את מציירת?"
אלה (באושר): "על הקיר!"
וכך היא הוכיחה לי שהיא יודעת בדיוק מה מותר ומה אסור, אבל מחליטה לצייר על הקיר למרות שברור לה שאמא תכעס.
כדי למצוא את המקום הייחודי לו, מרגיש בן השנתיים צורך לשנות מעט את המבנה הקיים, להרחיב את הגבולות ולהראות לכולם שיש כאן עוד 'אני' וגם הוא גדול וחשוב. לשם כך הוא מתווכח, מתמקח ונאבק בהוריו. עם זאת, כדי שה'אני' הקטן והרך שלו יתפתח, עליו לקבל חיזוקים שיעידו על אהבתם ותמיכתם של הוריו גם בשעת מריבה.
ילד יחידאי מוצא את מסלול ההתבגרות פנוי ופתוח, כאילו הוא ממתין לו בלבד. אצל תאומים, לעומת זאת, המצב שונה. גם התאום רוצה להשתתף בקביעת סדר היום המשפחתי ולהיות יחיד ומיוחד, כזה שמקומו ברור ונראה לעין כל. אלא שאצלו הדרך להגדרת זהות נפרדת ועצמאית מצטלבת עם דרכו של התאום האחר. יש ״אני״ ויש עוד ״אני״ שמתמודד באותו מסלול בדיוק! אולי בדרכים שונות, בעוצמה אחרת, בהתאם לאופי ולתכונות - אבל על אותן מטרות.
בשלב זה עלול אחד מהם להרגיש שהמאבק מאיים עליו, או שיש מי שכבר מנהל את החזית במקומו, ולכן יבחר להישאר בעורף ויניח לאחיו להיפרד גם עבורו. כך נוצר מצב שבו אחד התאומים מגלם את תפקיד הילד הטוב, בעוד שהאחר מתויג כילד הרע. 'הילד הטוב' זוכה, כמובן, ביחס אוהד יותר מצד ההורים, אך בו בזמן מוותר למעשה על השלמת המשימה ההתפתחותית שלו. חשוב לשים לב לכך, ולאפשר גם לו "לעצבן" אתכם!
מלחמת התשה בלתי פוסקת
השלב ההתפתחותי מעמיד אתגרים רבים בפני ההורה. כמו ילדיו, גם הוא עובר שינוי ומתבגר עימם. עד כה הילד היה מלאך ממש: האהבה אליו והצורך שלו בקבלתה הניעו את הקשר עימו, ובעיות המשמעת והסמכות נפתרו בחיבוק ונשיקה. עכשיו, כש"ירח הדבש" נגמר, מתחילים החיים האמיתיים. כעת מתברר לו כי לפניו עומד אדם נוסף, בעל אישיות נפרדת וצרכים משלו. הקונפליקטים בין הצרכים והרצונות השונים במשפחה מתגלים והילדים, שצורך תמידי להתפתח מניע אותם, הם שמובילים את השינוי. להורים, מצדם, לא תמיד קל לוותר על ההישגים שהשיגו, ולהתאים עצמם למצב החדש.
לעתים זה נראה כמו מלחמת התשה בלתי פוסקת, וכאשר מדובר בתאומים, המלחמה נערכת בשתי חזיתות או אפילו שלוש - מול כל אחד מהתאומים בנפרד ומול שניהם ביחד. הורים לתאומים חשים לא פעם תסכול ואובדן שליטה: הצורך לומר פעמיים 'לא' לכל אחד מהמתנסים בבדיקת הגבולות, מתיש אותם. החיקוי ההדדי של השניים מחליש את סמכותם, חלל הבית נמלא במאבקי כוח וההנאה מהשהות עם הילדים נפגמת, וההשוואה לשכנה או הבן דוד שגם הם מגדלים בן שנתיים (אחד...) לא עובדת לטובתם.
הזמן שעומד לרשותם לא תמיד מאפשר את הרגעים האינטימיים והנעימים עם הילדים, שמאשרים הן לילד והן להורה את הקרבה המנחמת והמרגיעה. על כן רצוי לוותר על הגבולות הפחות חשובים כרגע ולהעדיף אווירה רגועה יותר שתאפשר את החיבוק והזמן האיכותי.
אחד + אחד = שלוש
עוד דוגמה: אני מעירה לאיתמר שאסור לשפוך מים לתוך הצלחת. אלה שומעת ומיד שופכת את כל תכולת הכוס שלה לצלחת שלה. היא אמנם שמעה והבינה טוב מאוד את שאמרתי רגע קודם לאחיה, אבל עליה לבחון אם אותו גבול חל גם עליה.
המאבק לעצמאות הופך להיות אינטנסיבי יותר אצל התאומים. הם יפתחו וישכללו את הדרכים להשגת תשומת הלב הייחודית, יריבו ביניהם, יחקו אחד את השני, יבחנו כל אחד את הגבולות שהציבו לו אבל גם את אלו של אחיו, יקימו קואליציות אל מול ההורים כדי לבדוק גם את הכוח המשותף. וכפי שחשים הורים לתאומים: אחד + אחד = שלוש. לא מדובר רק בשניים, אלא גם בשלישי, שהוא התאומים כצוות.
כמו בפוליטיקה, גם הקואליציה של התאומים היא שברירית ומשתנה כל רגע. אלה מעזה לעלות על הבימבה של איתמר. הוא מצידו אינו מוכן לוותר על אף שעל. היא יושבת בפנים חתומות בעוד הוא בוכה, צועק ובעיקר מנסה להפיל אותה מהבימבה. אני מגיעה כנציגת האו"ם ומצליחה בקושי רב להשיג הסכם פשרה: הוא יסיע אותה על הבימבה. את הדי הריב מחליפים רעמי צחוק משותפים, בעיקר כאשר הם מחליפים בתפקידים והיא מסיעה אותו.
ילד יחידאי 'נפרד' מהוריו כדי לפתח את הזהות המובחנת שלו. לעומתו, התאום נדרש להתמודד עם משימה נוספת, מורכבת לא פחות: עליו להיפרד גם מאחיו, שאיתו הקשר הוא הקרוב ביותר מרגע היווצרו, והוא משמעותי וברור מאליו. מלחמת העצמאות מתקיימת גם מול האח. אני זה אני, ולא אתה. ואולי כן? איך אדע אם לא אגע? אם לא אריב ואתחבק? אם לא אחטוף ואוותר? אם לא אהיה גם ביחד וגם לחוד?
הדרכים לבדיקת הגבולות מול ההורים דומות מאוד לאלו של התאומים אחד מול השני. אלא שכאן אין "מבוגר אחראי" שמנהל את המצב, אלא שני קטנטנים שיודעים איך לטפס על העץ, אבל לא איך לרדת... וכאן שוב ההורים נכנסים לתמונה, מבלי להתערב, מבלי לשפוט. רק לתת להם בסבלנות כלים להתמודדות.
המאבק של בני השנתיים טבעי וחיוני להתפתחותם התקינה. למעשה, הצורך שלהם בייחודיות מגדיל את יכולתכם לקיים עימם קשר נפרד. כדאי שתאמצו את הכללים הבאים שיסייעו לכם בהתמודדות עם התהליך:
מדריך הישרדות להורה המותש
טובת הכלל וטובת הפרט
הראיה שלכם את צרכי הכלל ויצירת סדר יום וארגון, גם אם לרגעים נדמית כ"מפספסת" את היחיד - בסופו של דבר מאפשרת לפנות אנרגיה רגועה יותר לכל אחד.
בחרו את המלחמות שלכם
אי אפשר להעיר לילדים כל הזמן. זה נכון תמיד, ובוודאי כשבדיקת הגבולות כפולה. אווירה טובה היא מטרה חשובה לא פחות מהנחלת כללים. שמרו על דברים שעליהם אי אפשר להתפשר: כל מה שנוגע לבטיחות או אלימות. לגבי כל השאר, תבחרו מה חשוב לכם באמת (סדר וניקיון/נימוסי שולחן/חוקי משחק), ועל כך אל תוותרו. במקומות אחרים אתם יכולים להעלים עין ולאפשר להם להתנסות.
קבעו גבולות ברורים לשני התאומים: למרות שכל אחד בודק אותם בדרכו, המסר צריך להיות זהה.
הקפידו לפנות לכל אחד מהתאומים בנפרד
ולא להתייחס אליהם כאל 'צוות'. כדי לזהות דפוסי התנהגות ייחודיים להם, נהלו רישום (על דף או בראש) של המתרחש בפרק זמן נתון עם כל תאום. כך תוכלו להגיב נכון יותר.
השתדלו להביע שליטה וקור רוח
גם אם בא לכם למרוט שיערות ולברוח בצרחות מהבית. הקטנטנים מזהים את נקודת השבירה שלנו וזה מהווה עבורם אות לקואליציה שתמוטט אותנו סופית. ברגעים קשים נסו לנשום עמוק, אפילו ללכת לרגע לחדר אחר כדי להירגע במשך כמה דקות.
הקואליציות שלהם מהוות הנאה וכייף אדיר לשניהם
ספקו להם משימות משותפות כדי שיוכלו לחוות את כל אלו באופן חיובי.
תנו לגיטימציה לרגשות שליליים ביניהם
עודדו אינטראקציה חיובית ונעימה ביניהם, אך דעו לתת לגיטימציה לרגשות שליליים ביניהם כשצריך.
היו ערניים למצב מתמשך של ויתור על מאבקים אצל אחד מהם, או למאבק מועצם וכפול אצל האחר. שניהם עוברים את התהליך וצריכים לצלוח את המכשולים הללו.
התאזרו בסבלנות
זכרו שמדובר בתקופה סוערת שעוברת. ואחריה יגיעו עוד גלים רבים לאורך השנים, אבל אחרי שצלחת תקופת התבגרות אחת, כפול שתיים, אותם הכלים יעזרו לכם גם בעתיד.
זכרו ליהנות מהרגעים היפים שהתקופה הזו מזמנת
התפתחות התקשורת המילולית, היכולות המוטוריות והקשר המיוחד בין התאומים מספקים המון רגעי צחוק ואושר. אל תתנו לרגעים המקסימים הללו להיעלם מתחת לרדאר שלכם.
עינת שגיא אלפסה היא עיתונאית ואמא לשני זוגות תאומים. ורד בן פורת
היא בעלת מרכז "תאומים ומשפחה" להדרכת הורים ואנשי מקצוע