גם במקרא ידעו: רק צדק חברתי יביא שלום

בימים אלו דנים בתקשורת ובכלל בציבור בשאלה איך לאזן בין הצרכים הביטחוניים לבין הצרכים הכלכליים של המדינה. פרשתנו, פרשת מצורע, דנה בדיני המצורע, ואילו ההפטרה (קטע מספרי הנביאים אשר נהוג לקרוא בבית הכנסת מיד לאחר סיום הקריאה בתורה) דנה באירוע צבאי-כלכלי בו מעורבים ארבעה מצורעים, אירוע אשר שופך אור על הדיון הציבורי של ימינו.

• עוד במדור פרשת שבוע כלכלית
• עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
  

הרקע להפטרה הנו המצור של ממלכת ארם על ערי השומרון של ממלכת ישראל:

וַיְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַיִּקְבֹּץ בֶּן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם, אֶת-כָּל-מַחֲנֵהוּ; וַיַּעַל, וַיָּצַר עַל-שֹׁמְרוֹן. כה וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן, וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ: עַד הֱיוֹת רֹאשׁ-חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף, וְרֹבַע הַקַּב חרי (דִּב-) יוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה-כָסֶף. כו וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עֹבֵר עַל-הַחֹמָה; וְאִשָּׁה, צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר, הוֹשִׁיעָה, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. כז וַיֹּאמֶר אַל-יוֹשִׁעֵךְ יְהוָה, מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ; הֲמִן-הַגֹּרֶן, אוֹ מִן-הַיָּקֶב. (מלכים ב ו )

למרבה ההפתעה, התנ"ך מתמקד לא באיום הצבאי של המצור אלא דווקא במצוקה הכלכלית הבאה בעקבות המצור הצבאי. כאשר מלך ישראל שולח שליחים להיוועץ עם אלישע, הנביא מתעלם מהמצב הצבאי ומבטיח ישועה כלכלית.

וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהוָה: כֹּה אָמַר יְהוָה, כָּעֵת מָחָר סְאָה-סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל--בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן. וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר-לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל-יָדוֹ אֶת-אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמַר, הִנֵּה יְהוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם, הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה; וַיֹּאמֶר, הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ, וּמִשָּׁם, לֹא תֹאכֵל.

ההפטרה שאנו קוראים בבית כנסת מספרת על הגשמת דברי הנביא:

וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים, פֶּתַח הַשָּׁעַר; וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה, עַד-מָתְנוּ. אִם-אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר, וָמַתְנוּ שָׁם, וְאִם-יָשַׁבְנוּ פֹה, וָמָתְנוּ; וְעַתָּה, לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם--אִם-יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה, וְאִם-יְמִיתֻנוּ, וָמָתְנוּ.

וַיָּקֻמוּ בַנֶּשֶׁף, לָבוֹא אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם; וַיָּבֹאוּ, עַד-קְצֵה מַחֲנֵה אֲרָם, וְהִנֵּה אֵין-שָׁם, אִישׁ. וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת-מַחֲנֵה אֲרָם, קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס--קוֹל, חַיִל גָּדוֹל; וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, הִנֵּה שָׂכַר-עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת-מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת-מַלְכֵי מִצְרַיִם--לָבוֹא עָלֵינוּ. וַיָּקוּמוּ, וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף, וַיַּעַזְבוּ אֶת-אָהֳלֵיהֶם וְאֶת-סוּסֵיהֶם וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם, הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר-הִיא; וַיָּנֻסוּ, אֶל-נַפְשָׁם.

וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד-קְצֵה הַמַּחֲנֶה, וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים, וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ; וַיָּשֻׁבוּ, וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אַחֵר, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם, וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ לֹא-כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים, הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-בְּשֹׂרָה הוּא, וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד-אוֹר הַבֹּקֶר, וּמְצָאָנוּ עָווֹן; וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה, וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ...

וַיֵּצֵא הָעָם--וַיָּבֹזּוּ, אֵת מַחֲנֵה אֲרָם; וַיְהִי סְאָה-סֹלֶת בְּשֶׁקֶל, וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל--כִּדְבַר יְהוָה. יז וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת-הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר-נִשְׁעָן עַל-יָדוֹ, עַל-הַשַּׁעַר, וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר, וַיָּמֹת: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו. וַיְהִי, כְּדַבֵּר אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֶל-הַמֶּלֶךְ, לֵאמֹר: סָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל, וּסְאָה-סֹלֶת בְּשֶׁקֶל, יִהְיֶה כָּעֵת מָחָר, בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן. וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֶת-אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמַר, וְהִנֵּה יְהוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם, הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה; וַיֹּאמֶר, הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ, וּמִשָּׁם, לֹא תֹאכֵל. וַיְהִי-לוֹ, כֵּן; וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר, וַיָּמֹת. (מלכים ז א- כ)

חזון אחרית הימים הכלכלי

ראוי לנו לשאול למה הבשורה הכלכלית (ועל דרך אגב גם הבשורה הצבאית) מגיעה דווקא מהמצורעים - אנשים הנמצאים בשולי החברה? כדברי רחל המשוררת, יש לנו נטייה לא להקשיב לאנשים כאלה:

בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא

אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר

אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה.

לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר.

וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא.

אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,

אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.

וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל

אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר

אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל.

חז"ל מצביעים דווקא על פגמים חברתיים-כלכליים כמקור רוחני לנגעים של צרעת. אמר רב שמואל בר נחמני בשם רב יוחנן: על שבעה דברים נגעים באין על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שווא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין על לשון הרע (מסכת ערכין טז א). רק אם נתקן את תחלואי החברה (כולל הפגמים הכלכליים) נוכל לקוות לביטחון אמיתי בר קיימא.

לפי חז"ל, המשיח עצמו מצורע. הגמרא בסנהדרין (צח ב) דנה בשמו של המשיח: רבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו שנאמר 'אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם, וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה (ישעיהו נג,ד).

רש"י מפרש שהכוונה של חווירא הנו למצורע (מלשון לבן וחיוור אשר מאפיין את הפצעים של הצרעת). לא רק זו אלא הגמרא מספרת שכאשר רבי יהושע בין לוי פגש את אליהו הנביא הוא שאל אותו מתי המשיח יבוא. עונה לו אליהו שילך רבי יהושע בעצמו וישאל למשיח עצמו. רבי יהושע שואל את אליהו איפוא הוא ימצא אותו. עונה לו אליהו הנביא שהוא ימצא אותו בפתח העיר יושב בין כל העניים אשר סובלים מנגעים (ראה סנהדרין צ"ח א ופירוש רש"י שם).

לסיכום: חזון אחרית הימים אינו רק מבטיח שלווה ביטחונית, אלא גם ובעיקר תיקון חברתי וכלכלי. כדי שעם ישראל ייהנה משקט ביטחוני ושלום, קודם כל עלינו לתקן נגע הצרעת המסמל את הפגמים הכלכליים והחברתיים.

אמירה זו אינה רק מסר מוסרי אלא גם עומדת במבחן ההיגיון. אם המדינה שסועה מבחינת חברתית-כלכלית קשה ליצור חברה מלוכדת ומאוחדת אשר מוכנה להגן על עצמה.

הכותב הוא מנהל מחלקת המחקר בפסגות

טרנס קלינגמן הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בבית ההשקעות פסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית ההשקעות בו הוא עובד