ילד "לא בשל" לגמילה מחיתולים? אין דבר כזה!

משהו קורה בממלכת הגיל הרך: גני טכטנברג, שפרצו לחיינו לפני כשנתיים, גרמו לאלפי הורים לבחור לשלוח את ילדיהם בני השלוש (למעשה - מגיל שנתיים ושמונה חודשים) למערכת הגנים הממלכתית. כניסת ילדים צעירים אלה למערכת הציפה ביתר שאת את בעיית הילדים הלא גמולים מחיתולים, ואת בעיית הילדים הגמולים, לכאורה, אך שלמעשה עדיין לא רכשו כהלכה שליטה על צרכיהם.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

מערכת החינוך מנסה מאז להתמודד עם הקשיים והסבל הרבים שבעיות הגמילה מסבות לכל הנוגעים בדבר: מהילד עצמו דרך הוריו, הגננות והסייעות וסביבת הגן כולה, היועצות החינוכיות והפסיכולוגים המלווים את הגן. אך מסתבר שהמערכת ניצבת במקרים רבים מול אתגרים שאינה מצליחה להתמודד איתם והתסכול רב אצל כל המעורבים.

לפני מספר שבועות הוזמנתי להרצות על גמילה מחיתולים בכנס הארצי של המפקחות על גני הילדים. עבורי הייתה זו הזדמנות מיוחדת במינה להציג את גישתי בפני הדרג המשפיע על המתרחש בחינוך הקדם יסודי במשרד החינוך. ניצלתי את ההזדמנות שניתנה לי להצגת מספר נקודות חשובות שנמצאות על סדר היום של כל הנוגעים בגמילה מחיתולים.

גמילה מחיתולים : איך מתחילים? מדריך שלב אחרי שלב:

שלב 1: איך להתחיל כבר בגיל שנה וחצי

שלב 2: יוצאים לדרך הגמילה מחיתולים

שלב 3: איך צריך להגיב ל"פספוסים"?

שלב 4: להציע לו פרס על כל פיפי?

שלב 5: מה עושים כשהגן פוגע בתהליך הגמילה

שלב 6: גמילה בשינה: להעיר את הילד לפיפי?  

שלב 7: "אבל אין לי פיפי"; כשהילד מסרב להיגמל  

שלב 8: איך להתמודד עם חרדת אסלה?  

נתחיל בנתונים, שצריכים להדליק אור אדום אצל כל מי שאמון על חינוך פעוטות וילדים: קרוב ל-50% מילדי הגנים העירוניים בגיל שלוש הגמולים מחיתולים, לכאורה, אינם בעלי שליטה מלאה בצרכים. לצידם מיעוט של ילדים שעדיין מחותלים שמתחנכים בגנים העירוניים, ועוד אחוז לא ידוע של ילדים מחותלים בני שלוש ומעלה שנשארו במסגרות הפרטיות, ברובם בשל עובדת היותם מחותלים עדיין.

שליטה לא מלאה בצרכים מוגדרת כמקרה של הרטבה או התלכלכות ( בעברית תקנית: הצטאות) של לפחות פעם בשבוע. בגיל 4-6 השכיחות המדווחת (ההנחה היא שהשכיחות הממשית גבוהה הרבה יותר) של בעיות התלכלכות (אנקופרזיס) והרטבה (אנורזיס) היא סביב 4% - ומשמעות הדבר שההסתברות היא שבכל גן יש בין ילד לשניים הסובלים מכך. אגב, במיעוט המקרים הבעיה לא באה לידי ביטוי בשעות הגן שכן הילד "שומר" ועושה את הקקי בתחתונים רק בשעות אחר הצהריים.

מעבר להרטבה ולהתלכלכות ישנו מגוון של קשיים נילווים, כגון ילדים שלא מרטיבים/מלכלכים אך זקוקים לחיתול על מנת להתרוקן, ילדים עם התאפקויות ועצירויות, ילדים עם חרדת אסלה ועוד.

בשל אי הנעימות האופפת את הקשיים בעשיית צרכים אין מספיק מידע ומודעות לבעיה זו. למרות ממדי התופעה זוהי עדיין "מגפה שקטה" שלא מרבים לעסוק בה. בושה, מחסור בידע, הסתרה, אי פנייה לטיפול - כל אלה מאפיינים את ההתנהלות סביב בעיות הגמילה החמורות. לא קשה להבין את החששות שמתעוררים אצל הורים המתמודדים עם קשיי גמילה וסבורים לתומם שרק לילד שלהם יש קשיים שכאלה.

מדוע ישנן כל כך הרבה בעיות?

בעבר לא הייתה מוכרת שכיחות כה גבוהה ומגוון כה רחב של קשיים הקשורים בגמילה מחיתולים. אני טוענת שהעלייה הדרמטית בקשיים הם

תולדה של מאפייני תהליך הגמילה הרווח כיום:

התאחרות (עיכוב) גיל הגמילה: הגיל הממוצע כיום להתחלת הגמילה נע בין שנתיים וחצי לשלוש. בעוד שלכל אורכה של ההיסטוריה האנושית ובכל התרבויות היה תמיד אינטרס ללמד את התינוק לשלוט בצרכיו מוקדם ככל האפשר, לאורך העשורים האחרונים (החל מאמצע המאה ה-20) הולך ומתעכב גיל הגמילה. מוזר, לא? ובכן, הסיבה לכך פשוטה וברורה - הופעת החיתולים החד פעמיים: הנוחות של ההחתלה בהם הביאה לדחיינות גוברת והולכת של גיל התחלת הגמילה.

תהליך גמילה "זורם" עם הילד: התפיסה הרווחת כיום היא שתהליך הגמילה הינו תהליך התפתחותי. ככזה, יש להניח לו לקרות מעצמו. יש לאפשר לילד להגיע ל'בשלות' המתאימה, לתת לו להחליט בעצמו ובכלל - להעביר אליו את האחריות על התהליך. תפקידם של ההורים מסתכם בללוות את הילד בתהליך, כשהילד הוא זה המכתיב את התקדמותו.

כיצד ניתן למנוע את הבעיות?

בסדרת הכתבות שמציגה את גישתי הייחודית לתהליך הגמילה מחיתולים הבהרתי מהם שני השינויים העיקריים שיש להכניס לתהליך הגמילה הרווח כיום. את גישתי לגמילה מחיתולים הצגתי למפקחות:

הקדמת גיל הגמילה

תהליך הגמילה מחיתולים אינו תהליך התפתחותי (כפי שנהוג לחשוב בטעות) שכן תינוקות נולדים עם היכולת לשלוט על צרכיהם למן השבועות הראשונים לחייהם. לכן אין כל צורך לחכות שהפעוט יהיה 'בשל' לגמילה. דחיית גיל הגמילה שמשווקת להורים כדבר שיחסוך קשיים בתהליך המצפה להם, עלולה דווקא להערים קשיים מיותרים והתנגדויות של הילד משום שהוא נמצא ב"גיל שנתיים הנורא" המתאפיין בדעתנות, בעצמאות ובמרדנות.

מכאן המלצתי: בין הגישה הקיצונית (אם כי אפשרית) הדוגלת בגידול תינוקות ללא חיתולים לבין הגישה המעודדת דחייה של הגמילה, אני ממליצה על גישת 'שביל הזהב' - גמילה בין גיל שנה וחצי לשנתיים. גמילה בגיל זה תתרום להפחתת הקשיים ולהצלחה רבה יותר של תהליך הגמילה.

תהליך גמילה המובל על ידי ההורים

תהליך הגמילה הוא תהליך חינוכי. הוא אינו תהליך התפתחותי, רגשי או גופני. אותם העקרונות הנכונים בכלל בחינוך נכונים גם בגמילה. רוב המומחים אחידים בתפיסתם שהורות סמכותית היא הגישה החינוכית הנכונה לילד. מפליא לכן ומצער שכאשר זה מגיע לתהליך הגמילה - פתאום הגישה הסמכותית כבר אינה זו המומלצת והיא מוחלפת בהמלצה על גישה סובלנית שעל גבול המיתרנית בסגנון של "תנו לילד להחליט", "תזרמו עם הילד". לתפיסתי, גישה חינוכית שכזו מועדת לפורענות, ואכן למרבה הצער את הפורענות אנו פוגשים אצל ילדים רבים מאוד התקועים בתהליך גמילה מקרטע (כשהוריהם "זורמים" איתם מאחור) המשלמים על כך מחיר כבד בסבל מיותר.

מכאן המלצתי: ההורה הוא זה שמחליט על עיתוי תחילת הגמילה, הוא זה היוזם אותה, והוא זה שאחראי ומקדם את התהליך, בין אם הילד משתף פעולה יותר ובין אם פחות. לא הילד מכתיב את התהליך החינוכי אלא ההורה. גמילה בגישה חינוכית סמכותית תתרום להפחתת הקשיים ולהצלחה רבה יותר של תהליך הגמילה. חשוב להדגיש שגם תהליך גמילה שיידחה לגיל מאוחר משנתיים יזכה להצלחה רבה יותר אם ייעשה בגישה חינוכית מובילה וסמכותית.

המצב כיום: כולם מפסידים

כיום הגננות במערכת החינוך, בגני הטרום-טרום ובגני הטרום-חובה (ובעוונותינו - לפעמים גם בגני חובה) מתמודדות עם בעיות גמילה שכלל לא היו אמורות להיות שלהן: המשימה החינוכית של גמילת ילד מחיתולים הייתה צריכה להתבצע הרבה לפני הגעת הילד לגן העירוני, על ידי מי שאחראי על חינוכו - קודם כל הוריו ובעקבותיהם הגננת במסגרת בה הוא מתחנך (מעון או גן פרטי).

הגננות והסייעות בגנים העירוניים כורעות תחת נטל בעיות הגמילה. קשה ביותר להתמודד עם בעיות גמילה בגן העירוני שאינו ערוך לכך בשום היבט: גננת אחת וסייעת אחת שאחראיות על 35 ילדים, כמו גם העדרותם של מתקנים הולמים בהם ניתן לנקות ולהחליף בגדים לילדים שעשו את צרכיהם בבגדיהם. הגננות והסייעות, שלא הוכשרו ושאינן פנויות לטפל בבעיות גמילה, עושות כמיטב יכולתן להתמודד עם הקשיים שבעיות אלה מציבות בפניהן, אך מוצאות עצמן בהתמודדות לא הוגנת ונותרות חסרות אונים מול הקשיים.

לצד זאת, אני קוראת להפסקת ההתעמרות, הלא חוקית (בניגוד גמור לחוזר המנכ"ל) והלא מוסרית, של אותן גננות וסייעות המזעיקות את ההורים להגיע לגן על מנת שיינקו את הילד, כשבזמן שעובר עד להגעת ההורים מושאר הילד חסר האונים בבגדיו המטונפים ומורחק מחברת שאר הילדים. זוהי שערוריה שחייבת להיפסק מיידית.

אני מאמינה שיישום הגישה החדשה יתרום בשנים הבאות להפחתת ואף למניעת בעיית בני השלוש (ומעלה) שאינם גמולים כהלכה.

הגיע הזמן שתבינו:  אין דבר כזה ילד לא בשל

כאמור, אני רואה בגמילה מחיתולים משימה חינוכית שבאחריות ההורים ושמוטלת עליהם. יחד עם זאת, כשהורים ממלאים כמיטב יכולתם את חלקם בתהליך הגמילה, זכותם לצפות לקבל את תמיכת צוות הגן ואת סיועו בגמילה של ילדם. תרומתה של הגננת בתהליך הגמילה ובהתמודדות עם בעיות הגמילה משמעותית ביותר והיא עשוייה להשפיע רבות על קידום (או, לחילופין, על עיכוב הגמילה).

הבנה חדשה וחשובה - להורים, לגננות ולאנשי מקצוע בתחום הייעוץ והטיפול, היא שאין באמת דבר כזה "ילד לא בשל". כל ילד ובכל גיל יכול להיות גמול! לא חוסר 'בשלות' היא הסיבה לקשיים.

הבנה נוספת - אני מסתייגת מהנטייה לאבחן את הסיבות לקשיים בגמילה כנובעים מבעיות רגשיות של הילד. איבחון מוטעה זה גורם להפנייה לטיפולים פסיכולוגיים מיותרים שאינם מושיעים. קשיים בגמילה נובעים ונגרמים, על פי רוב, מניהול שגוי של תהליך הגמילה ו/או מסמכות הורית חלשה ואי-הובלה של ההורים את התהליך, ולכן הסיוע המקצועי צריך לכלול התערבות ייעוצית המותאמת לגורמים אלה.

ועוד הבנה - ככל ששיתוף הפעולה של שני הצדדים - צוות הגן וההורים - גדול יותר, כך גדלים הסיכויים לקדם את הגמילה. על צוות הגן ללמוד להבחין בהורים 'מגוייסים' המטפלים בבעיה (משקיעים בבית, פונים לייעוץ) ולתמוך בהם. ברור שכאשר הורים משדרים לצוות "זו הבעיה שלכם - תתמודדו", הם אינם מעוררים בצוות נכונות להרתם ולסייע. על הורים כאלה להבין שכמו שלהם קשה ההתמודדות עם בעיית הגמילה, כך קשה ההתמודדות גם לצוות הגן. על כולם להאמין שאפשר וצריך לעזור לילד לפתור את הבעיה, משום שהילד סובל. כל עוד הבעיה לא מטופלת הילד משלם מחיר בפגיעה בדימוי ובבטחון העצמי שלו, פגיעה בתחום החברתי ופגיעה ביחסי ההורים והילד ובדינמיקה המשפחתית.

דרושות: גננות שרוצות לחולל שינוי

את הבמה שקיבלתי בכנס המפקחות הארצי ניצלתי על מנת להתחיל ולהניע את משרד החינוך לשינוי בנושא של גמילה מחיתולים.

העברתי למפקחות על גני הילדים את המסר שאני רואה בהן מעצבות של תפיסה מקצועית ושגרירות של שינוי מערכתי. שינוי שכזה ייעשה על ידי הכרת הגישה שהצגתי בפניהן והקנייתה לכל גננת וגננת במערכת החינוך. כמו כן רצוי שלצד הקניית הגישה המקובלת, שאנו נוכחים כיום לדעת שגרמה לעלייה גדולה בשכיחות הבעיות, תתווסף הוראת הגישה המוצעת והקנייתה בחוגים הרלוונטיים (חינוך, פסיכולוגיה) במסגרות ההשכלה הגבוהה. יש חשיבות רבה לחשיפת סטודנטים לתפיסות שונות בשלב בו הם עדיין פתוחים לגמישות מחשבתית.

בנוסף פניתי אל המפקחות בבקשה שתפעלנה להסברה ולהשפעה על מערך המסגרות הטיפוליות של גיל שנה עד גיל שלוש (ויצ"ו, נעמ"ת, איגוד הגנים הפרטיים וכד') על מנת שבמסגרות אלה תיפסק הנטייה המקוממת לדחות את תהליך הגמילה. "הילד שלך עדיין לא 'בשל' לגמילה" הוא משפט שגוי ומטעה שנאמר לעיתים קרובות מדי על ידי גננות ומטפלות במסגרות אלה להורים שמעוניינים בגמילת ילדם. הרבה מאוד הורים המגלים אחריות ומעוניינים להתחיל גמילה מבעוד מועד, כמו ממש בימים אלו של חופשת הפסח, נדחים בתירוץ של חוסר ה'בשלות' ונאלצים לדחות את הגמילה לסוף שנת הלימודים (ראה זה פלא - איכשהו אז פתאום כל הילדים נעשים בבת אחת 'בשלים') ובלחץ מיותר להספיק ולגמול את הילדים בתוך שבוע-שבועיים דחוקים באוגוסט.

הדמויות החינוכיות במעונות ובגנים הפרטיים צריכות להבין שעליהן להרתם למשימת הגמילה מתוך הבנה שהתהליך יכול וצריך להתרחש הרבה לפני גיל שלוש (למעשה - כבר סביב גיל שנתיים), על ידי ההורים ובתמיכת המעון/גנון. זהו חלק מתפקידן ואל להן להתנער ממנו.

מעבר לשינוי בתפיסה ובגישה במסגרות החינוכיות הדגשתי שיש להביא להפצת הגישה החדשה המוצעת גם בקרב קובעי דעת הקהל במשרד הבריאות - כגון רופאי ילדים ואחיות 'טיפות חלב'.

שר חינוך פתוח לחידושים וחובב שינויים כבר יש לנו... לטובת הילדים, ההורים והגננות יש לקוות שגם משהו בגישה לגמילה מחיתולים ישתנה לקראת שנה"ל תשע"ה, ושמערכת החינוך תוכיח שהיא פתוחה לעשות תיקונים והתאמות שיתרמו להפחתת בעיות הגמילה ולקליטה מיטבית של בני שלוש הגמולים כהלכה.

הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית M.A, עוסקת בהדרכת הורים, טיפול CBT ואימון. מחברת הספר "הורות מובילה - בניית סמכות הורית בגיל הרך ". לעמוד הפייסבוק של דפנה לחצו כאן