זה לא חייב להיות מסע אלונקות: לטייל עם הילדים המתבגרים
אנחנו אוהבים אותם הכי בעולם, אבל יש גיל שבו אנחנו כבר לא מעניינים אותם (שלא לומר מביכים אותם). בתוך הג'ונגל המקוון, ים החוגים, מול דלתות נטרקות והורמונים - דווקא מסע משותף, בשטח, בטבע, באווירה אחרת, יכול לחבר בין הורים והמתבגרים המרדנים שלהם. מסע התבגרות
נתחיל בגילוי נאות: האמת היא שאנחנו מאוד גאים בילדים שלנו כשהם נהיים עצמאיים וכבר יש להם עניינים וחברים משלהם. מצד שני, מה כבר ביקשנו? לקבל יותר מ"בסדר" לשאלה: "מה נשמע"? איך מתחברים למתבגרים כשנדמה שכל מה שהם רוצים זה שנעזוב אותם בשקט עם הסמארטפון? אחת הדרכים המיוחדות לעשות את זה היא לעזוב הכל ולצאת ביחד למסע: להתנתק מהשגרה, לקבוע זמן משותף ולצאת למקום חדש.
כולנו יחד בטיול אחד
"אחד הדברים שקורים במסעות בעולם הוא שנוצרת הזדמנות לראות את הילדים בעיניים חדשות, ליהנות מתכונות שלהם שבבית פחות באות לידי ביטוי ולפעמים גם ממש "לגלות אותם מחדש", אומרת יפעת יגר, מנהלת חברת מאגמה שמתמחה במסעות שטח בעולם ופסיכותרפיסטית. "לפעמים גם הילדים מגלים את ההורים שלהם: הם לומדים שאמא מנווטת מעולה, שאבא מצחיק וזורם ושההורים שלהם יכולים להיות אנשים שבסך הכל די כיף לטייל איתם".
כל טיול בעולם הוא זמן מתנה שאנחנו נותנים לעצמנו, אומרת יגר. אבל כשהוא קורה בשטח ולא באתרי תיירות מלאי אוטובוסים ומרכזי קניות, נוצרת הזדמנות מיוחדת לחזור לפשטות. להיזכר בעוצמה של הטבע ובמה שעושה לנו מפגש עם נוף מרהיב. דווקא כשמטיילים במדינות המכונות "עולם שלישי", כשפוגשים אנשים שחיים בתנאים מאוד דלים ובכל זאת הם שמחים בחלקם ומחייכים, נוצרת הזדמנות להרחיב את החשיבה ואת תפיסת העולם. בעיני יש בזה משהו שהופך ילדים לאנשים רחבי אופקים"
יש לך דוגמא אישית?
"אני אספר לך על מסע אחד שעשינו כמשפחה כשתום, הבן הגדול שלי (שהיום הוא כבר חייל) חגג בר מצווה: יצאנו לטיול משפחתי של שלושה שבועות בצפון יוון. נסענו ברכב שטח בדרכים צדדיות, בחלק מהלילות ישנו באוהלים,בישלנו על מדורה, התקלחנו בנהרות ונרדמנו במקומות נפלאים תחת כיפת השמיים ובכל ערב בטיול הזה, כששאלנו את הילדים אם הם רוצים לישון במלון או באוהל הם היו עונים חד משמעית: אוהל".
חוויות שמתרחשות בשטח ובטבע, שמעלות את הדופק ומזרימות אדרנלין כמו נהיגת שטח, טיולי אופניים, טיולים רגליים, פעילויות אתגריות או לינה ובישול בשטח, מוסיפה יגר, הופכות להיות סוג של דבק שמחבר אותנו. כי עשינו את זה יחד. רק אני והילד שלי. ואף אחד לא יוכל לקחת מאיתנו את החוויה הנפלאה הזאת.
לא ידעתי שהוא יודע להחליף פנצ'ר
כשדניאל, הבן של אורן מיכאלי הגיע לגיל 14 הוא החליט לנסוע איתו לטיול ג'יפים בארמניה: "לא האמנתי למה שגיליתי וראיתי במסע. אני לא מדבר רק על הנופים שבחוץ, אלא על מה שגיליתי פנימה, על הילד שיש לי בבית: גיליתי בן סקרן, רגיש, יצירתי בטירוף ושמח לעזור. יש פנצ'ר? דניאל קופץ לעזור להחליף את הגלגל. "מאיפה אתה יודע להחליף גלגל, אלוהים אדירים?" אני שואל אותו "ראיתי אותך פעם מחליף" הוא עונה לי.וואללה, לא ידעתי שהוא מסתכל עלי.
צריך מתנדבים לשטוף כלים אחרי ארוחה בשטח? הוא מתנדב. בבית אני רב איתו בשביל שיפנה את המדיח.
אני זוכר שבתחילת המסע התפעלתי נורא: איך המסע מוציא ממנו כאלה דברים? אחר כך הבנתי, שזה שם, כל הזמן, גם בבית, גם בתנועת נוער. אבל עכשיו אני סוף סוף פנוי לראות את זה" .
לא פעם ההחלטה לצאת למסע מיוחד מתרחשת סביב שנת הבר מצווה. למה?
ענת פלד, אמא של אוריה עונה: "יש בחיים צמתים שגורמים לנו לחשוב ולדייק. דיברנו הרבה בבית על המשמעות של השנה הזו ואיך היינו רוצים לציין את השלב הזה בחיים. היה ברור שלנו, כמשפחה, הכי מתאים לצאת למסע משותף עם הילדים".
יעל, אמא של נועם מוסיפה: " לקראת הבת מצווה של נועם רצינו לנסוע לטייל בחו"ל אבל חיפשנו משהו מיוחד. אחרי בדיקות, החלטנו לצאת, רק אני ונועם, למסע בתורכיה שישלב גם טיולים רגליים ולינה בשטח. זו הייתה הבחירה של נועם ואני זרמתי איתה למרות שאני לא ממש טיפוס של שטח. אני מודה שזה תפס אותי במקום של מבוכה וכמעט חטפתי רגליים קרות: קודם כל ברמה הטכנית : איך נארגן את כל הדבר הזה? איפה נישן? תהיה לנו מקלחת? וגם ברמה האישית: מה אם אני, האמא, לא אהיה "מגניבה וזורמת"? ובכלל, איך יהיה לנו ביחד? עבדנו חודשים ארוכים על ההכנות למסע ובסוף אני יכולה להגיד שזאת חוויה מכוננת ביחסים שלנו.מצאנו את עצמנו מדברות בלי סוף, שרות, צוחקות ופשוט נהנות ביחד. נזכרתי שיש מלא דברים לדבר עליהם עם הבת שלי, חוץ מלבדוק אם היא הכינה שיעורים"
לפגוש עולם שונה
עדי ולירון מלכי יצאו עם הילדים לטיול ג'יפים באוגנדה: "הילדים שלנו גדלים בנוחות מאוד גדולה. אנחנו עובדים קשה כדי שיהיה להם הכל ואולי זה יוצר קצת פינוק ותחושה ש"הכל מגיע לנו" אז אפשר היה לנסוע איתם לשופינג ופארקי שעשועים אבל בחרנו לנסוע איתם דווקא לאפריקה ובעצם לחשוף אותם לעולם אחר לגמרי ממה שהם מכירים. באוגנדה הם ראו ילדים שהולכים ברגל, יחפים, מרחק של שעתיים לכל כיוון כדי להגיע לבית ספר וללמוד בכתה צפופה עם עוד 50 ילדים. הם פגשו ילדים בני חמש שכבר רועים את העדר ושואבים מים וכפרים שלמים שחיים בבקתות בוץ. זה גרם להם להבין קצת איפה הם חיים. מעבר לכיף העצום ולחוויה הבאמת אדירה שחווינו ביחד, זה גם גרם לכולנו גם לחשוב הרבה"
עדי מוסיף: "בוא נגיד שלא צריך להיות פסיכולוג גדול כדי להבין דבר פשוט: כשנמצאים ביחד ועושים דברים חווייתים וכיפים, זה עושה את העניין. והאמת היא שגם אנחנו , ההורים רוצים קצת לצאת מהשגרה ולהנות עם הילדים שלנו, ותאמיני לי שגם הילדים רוצים להיות איתנו, בלי אייפונים ועניינים".
- רוצים להגיע לארמניה? הצטרפו למסע מאגמה 13
מסע שטח לנוער והורים
לפנייה לכתב/ת 
