הודו בוחרת: יומם הגדול של העניים והמסכנים
מורדים חמושים, בדלנים אלימים ומעמדות נמוכים שמכתיבים למי להצביע: ביום שני יחלו הבחירות הכלליות בהודו, והמספר העצום של בעלי זכות בחירה - 815 מיליון - הוא כנראה לא הבעיה הכי גדולה בדמוקרטיה הגדולה בעולם
מכת מדינה: החקלאים שמתאבדים בגלל גשם של חובות
אולם אין הדבר כה פשוט. אפילו אם היא לא תיתן לבעלה לבחור בשבילה את מועמדה בבחירות הכלליות, יהיה מישהו אחר שיש לו את הכוח לעשות זאת.
"זקני הקאסטה (מעמד חברתי שנולדים לתוכו) יחליטו עבור מי נצביע", אמרה קומאר בת ה-43 שחברה בקאסטה "קורמי" מהמעמד הבינוני. "נצביע עבור מישהו מהקאסטה שלנו. למה שנתמוך במישהו אחר?".
החל מיום שני הקרוב תלך הדמוקרטיה הגדולה בעולם לקלפיות בשעה שהיא מורכבת מסתירות רבות - מסורות עתיקות של נאמנות לקאסטה, פטריארכיה ונפוטיזם מתנגשים רוב הזמן בערכים של עולם מודרני.
אך גם אם הדמוקרטיה ההודית רחוקה מלהיות מושלמת, היא ממשיכה לנוע קדימה. הבחירות בהודו נחשבות בדרך כלל חופשיות והוגנות, ואפילו הפוליטיקאים הכי חזקים מוצאים עצמם לעתים מובסים על ידי הבוחרים.
החוקה האיתנה, שהתקבעה על ידי מנהיגים פוליטיים שהיו ותיקי המאבק לעצמאות מהשלטון הקולוניאלי הבריטי, היא זו שהניחה את היסודות לתהליך הדמוקרטי בהודו. ועדת הבחירות המרכזית במדינה פועלת בסמכות החוקה ויש לה את המילה האחרונה בנושא מאבקים פוליטיים.
קהילות שלמות בשירות הקאסטה
"הפוליטיקאים יודעים שהם אחראים לציבור הבוחרים שלהם. אם אנשים בחרו בהם למשרה ציבורית, הם יכולים בקלות רבה לעשות את ההיפך ולהדיח אותם בבחירות הבאות", אמר אג'וי בוס, פרשן פוליטי בניו דלהי.
אולם עדיין, האתגרים רבים. דפוסי הצבעה מושפעים רבות על ידי הקאסטה, המעמד החברתי המורכב שמגייס קהילות שלמות לטובתו. אף שהחוקה ההודית וחוקי המדינה אוסרים אפליה על בסיס קאסטה, החלוקה החברתית ממשיכה לשלוט בפוליטיקה.
כת "הטמאים", או ה"דליט", נחשבות אמנם לקאסטות הנמוכות ביותר, אולם גם למאגר קולות עצום, ולכן המפלגות הפוליטיות מבטיחות להן סוגים שונים של הבטחות כדי לחזר אחריהן.
מתקשים למגר את השחיתות
קולות הנשים מוכתבים בדרך כל על ידי הגברים בבית, אף שנראה שתופעה זו עוברת שינוי על רקע העלייה בשיעור הנשים המשכילות ובשיעור הנשים העובדות. אולם, המשפחה ומנהיגי הקהילה עדיין מחזיקים בהשפעה עצומה. השחיתות היא מחלה ארוכת שנים בהודו שלא ניתן להתעלם ממנה. מצביעים רבים בהודו אומרים שהיעדר פריימריז (בחירות מקדימות) מונע ממצביעים לסלק את הגווארדיה הוותיקה.
מלבד הקאסטות והאי-שוויון החברתי, המחסור בפיתוח ברוב שטחה של הודו גם מציב אתגרים רבים בפני המדינה. בחלקים גדולים של התת-יבשת ההודית, מורדים שפועלים בהשראת המנהיג המהפכני הסיני מאו דזה דונג קראו להחרים את הבחירות הכלליות. כוחות הגרילה החמושים תמיד איימו לשבש את הבחירות הלאומיות, והשנה הזו איננה שונה משנים אחרות שבהן נערכו בחירות.
אבטחה מתוגברת בקלפיות
קרוב לעשרת אלפים בני אדם נהרגו במארבים של המורדים ובקרבות בין המשטרה לבין המורדים מאז שנת 1979. האבטחה, שגם ככה הדוקה מאוד באזורי המורדים, תתוגבר עוד יותר בכוחות נוספים כדי להגן על הבוחרים ועל אנשי ועדת הבחירות.
המורדים אינם היחידים שמחרימים את הבחירות בהודו. מצטרפים אליהם ארגונים בדלניים במדינת קשמיר הצפונית, שידעה במשך השנים אלימות רבה. הבדלנים קראו לתושבי קשמיר שלא להגיע לקלפיות. בבחירות הקודמות לפרלמנט ב-2009, 40 אחוזים מבעלי זכות הבחירה בקשמיר הגיעו להצביע למרות קריאות המורדים להחרים את הבחירות.
גם הגודל העצום של אוכלוסיית הבוחרים היא אתגר בפני עצמו עבור הרשויות ההודיות. על פי ועדת הבחירות, 815 מיליון אזרחים הם בעלי זכות בחירה. מדובר בעלייה של יותר מ-100 מיליון לעומת הבחירות ב-2009, נתון מדהים בהתייחס לעובדה שאוכלוסיית הפיליפינים כולה מונה כ-100 מיליון בני אדם.
מדינות רבות בהודו הן כה גדולות ולכן הבחירות נערכות בכמה שלבים, כדי לאפשר לכוחות הביטחון להסתדר עם כמויות המצביעים הגדולות. בשתי מדינות, למשל, הבחירות הכלליות ייערכו בשישה מועדים בהתחשב בגודלן ובהיסטוריית האלימות בהן. אחת מהשתיים היא אוטר פראדש, המדינה הגדולה ביותר בהודו. אוכלוסיית המדינה מונה 200 מיליון בני אדם, כמעט כמו ברזיל. אם היא לא הייתה חלק מהודו הרי שאוטר פראדש הייתה נחשבת למדינה השישית בעולם בגודל האוכלוסייה שלה.
המדינה השנייה שבה ייערכו בחירות בשישה מועדים היא ביהר השכנה. לא פעם בעבר היו הבחירות במדינה סוערות ביותר ואלימות מאוד, כשתומכים חמושים של מועמדים פרצו לתחנות קלפי ומילאו בפתקים את תיבות ההצבעה.
גורמים בהודו מסרו כי בסך הכול, כ-3 מיליון אנשי כוחות ביטחון וצבא יוצבו ברחבי הקלפיות כדי לשמור על החוק והסדר.
"הדבר הייחודי בקשר לבחירות בהודו הוא המספר העצום של אנשים שהולכים להצביע", אמר הפרשן הפוליטי בוס. "זהו יומם של האנשים העניים ביותר. פעם אחת הם חשים שיש בידיהם כוח רב. הם חשים שהם רלוונטיים".
לפנייה לכתב/ת 
