אני דפוק משמע אני קיים
תעשיית הקיפוח והדפיקוּת היא ההצלחה המשגשגת ביותר אחרי תעשיית ההיי-טק, כך שאייל גולן לא המציא דבר. הוא רק שחקן של השיטה
"אלה שרקדו לי על הדם לא היו מזרחים. האשכנזים - הם קרעו אותי", סיפר אייל גולן בראיון למוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". אפשר היה פשוט לסתום את האף ולהתעלם מהאמירה המופרכת הזו מצד מי שבסך הכול מנסה להציל שיירים אחרונים משמו הטוב. מנגד, יש כאן יצירה פיוטית כל-כך של תעשיית הקיפוח הישראלי, שעם לחן בקצב הנכון יש אפילו מצב לא רע ללהיט חתונות היסטרי.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
תיאטרון האבסורד של המו"מ / עמי אילון
Let them learn in English / משה כהן-אליה
תעשיית הקיפוח והדפיקוּת היא ההצלחה המשגשגת ביותר של החברה בישראל אחרי תעשיית ההיי-טק, כך שאייל גולן לא המציא דבר. הנטייה לחמוק מאחריות ולגלגל אותה על הזולת היא לגמרי טבעית. רק צריך להנחיל למישהו שהוא דפוק והוא כבר יביא את כל החבר'ה אחריו. כך צמח בישראל עם השנים מערך משומן של תועמלנות לקורבנות ולדפיקות שמפרנס עמותות, ארגונים, חברי כנסת ומה לא. אייל גולן הוא רק שחקן של השיטה. לא קורבן של בחירותיו או מעשיו, אלא עוד ישראלי שנדפק על ידי האשכנזים כמובן. כך עובדת השיטה. לא תיקון של עוולות חברתיים אלא עידוד וטיפוח תודעה של דפיקות, תוך ליבוי מתמשך של רגשות תסכול וזעם.
הדפיקות כמצב מנטלי מתקבעת מדור לדור. אני דפוק משמע אני קיים. כי מי בישראל אינו דפוק, או דור שני לדפיקות? אין שום קשר בין טיפול מתחייב בפערים חברתיים לבין תעשיית הקיפוח הישראלית. בפערים נלחמים באמצעות שדרים מעצימים ולא דרך עידוד חידלון. בבתי הספר שבהם לומדים תלמידים משכבות חלשות לא מפמפמים מבוקר עד ערב טבלאות וגרפים המוכיחים מעל לכל ספק כי הרקע האישי הוא ערובה בדוקה לכישלון. ההיפך מכך. מביאים דוגמאות אנושיות חיות למי שדווקא לא התיישרו עם "הסטטיסטיקה".
מסרים של העצמה לא בהכרח מחניפים לשומע ואינם חוסכים ביקורת עצמית הגובלת לא אחת בהומור עצמי הסולד מפוליטיקלי קורקט. הומור עצמי, אגב, הוא הסדין האדום של תעשיית הקיפוח שיש לה בטן מלאה על קטורזה, רווח או יצפאן. מסרים מעצימים אינם עוסקים בפנקסנות ובחשבונאות. משמעותם הטלת כובד האחריות חזרה על היחיד או הקבוצה. לתעשיית הקיפוח אין עניין בכל זה. אין לה עניין בשינוי ובצמיחה. חשוב לה לשמר את הענף שעליו היא רוכבת בהצלחה. מדובר כאן על מעמד, כסף, מוניטין אקדמי נצבר וכותרות ללא הפסקה שמייצרות זמן מסך.
זו תעשייה צינית, מניפולטיבית, שתדרוס כל מה שבדרכה, תתנפל בברוטליות על היחיד שיעיד כי לא חווה תחושת דפיקות ותסמן אותו מיד כ"משתכנז", אינטרסנט או סתם חנפן. בכלל, תעשיית הקיפוח לא סובלת ישראלים השמחים בחלקם. היא תוכיח אותם בהתנשאות על שהם חיים בהדחקה, כחש עצמי ובניתוק רגשי. לתעשיית הקיפוח אין עניין במורכבות, והנסיבות תמיד ממנה והלאה. המורכבות רק מקלקלת את ההשטחה לדופקים (רעים) ולנדפקים (טובים). ה"טובים" הם התגלמות הטוהר. להלן: ציונים גמורים, מלח הארץ, אותנטיים, מכניסי אורחים ונדיבים. ו"הרעים" הם... נו, אתם כבר יודעים. הם רק אינטרסנטים, קרים, חזיריים, מתנשאים וגזלנים.
האמירה של אייל גולן היא תרגיל מבריק ביחסי ציבור. זה לא הוא, זה בכלל "הם", האשכנזים. כי לפי גולן, זה הוא שבעצם נדפק. גולן לא טירון. הוא יודע את העבודה. יש שם בחוץ מערך משומן של עיתונאים, חברי כנסת, שתדלנים וסוכני קיפוח שכבר ידאגו למנף ולתעל בעבורו חינם אין כסף את הסחורה החמה.
זיו תדהר, אדריכל וקריין רדיו
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
