חנוך ברטוב: אין לי ארץ אחרת
פרסומו המחודש של "שש כנפיים לאחד" מאת חנוך ברטוב, מאפשר לקורא העכשווי היכרות חשובה ומרתקת עם אחד היוצרים המרתקים בשפה העברית שכתב על הקושי, התלאות והאכזבות של כור ההיתוך הישראלי
עוד על כתיבתו של חנוך ברטוב: דרמה לכודה בין כתלי הסיפור
אולם יצירותיו של ברטוב הן לא רק אמנות "לשם האמנות", ולא ניתן לקרוא אותן ולהבין את עומק מורכבותן ומשמעותן ללא ההקשרים הלאומיים, הפוליטיים והחברתיים שמופיעים במישרין ברומן, כמו העיסוק בעולים לארץ וביחס הבעייתי בלשון המעטה שהם קיבלו כאן. רעיון כור ההיתוך משתבר פנימה אל העלילה, לצד הבחירה הפואטית לייצג את הכור הזה על ידי כמעט טלנובלה של התרחשויות קהילתיות.
"שש כנפיים לאחד" מגולל את סיפורם של פליטי השואה ושל עולי מדינות המזרח, שהגיעו לישראל אחרי מלחמת העצמאות, ושוכנו בשכונה חרבה. היה עליהם להתמודד עם קשיים רבים סביב הקמת ביתם החדש כהתאקלמות בסביבה, למידת הלשון העברית החדשה והיחסים עם השכנים. לצד זאת, גם דמויות של צבריים מופיעות ברומן, וברטוב עוקב אחרי כמה מהדמויות המרכזיות (כמו נח קליגר הסנדלר ומשפחתו, או רקפת המורה הצברית האלמנה), כאשר המאבקים האישיים הופכים אט-אט למאבק קולקטיבי לטובת משפחה אחת, ולמעשה - לטובת הלכידות המתגבשת בשכונה.
הספר פורסם לראשונה בתקופה שבה הרבו לכתוב על קום המדינה ועל המלחמה על הבית, ואילו ברטוב כותב על הקושי שאחרי - על החלל שהשאירה המלחמה.
.
תקומה וקוץ בה
ברומן זה - שבו נפרשת מניפה רחבה של דמויות עולים מאירופה ואפריקה לצד דמויות של צברים, המתגבשות לכדי קהילה במרחב שומם שיש להיאבק על הקמת יסודותיו הממשיים והאנושיים - מציג ברטוב את הקשיים, התלאות והאכזבות, שנובעות הן מהעלייה לישראל והן מהמפגשים הדרמטיים - גם כשהם נדמים מינוריים - בין הזהויות השונות. גישתו הציונית של ברטוב, התומכת בכור ההיתוך ומניעה את השתלשלות האירועים ברומן לעבר שיא של תקומה, בנייה ואחדות ראויה לבחינה ביקורתית.
מרתק ואפילו מרגש לחוות את קריאת הרומן של ברטוב מהפן הספרותי גרידא, על אף הבעייתיות המובנת שבדבר. שמות התואר "מרתק" ו"מרגש" אינן בגדר מילים סתם, שכן קריאה עכשווית ברומן, בדומה לקריאת סיפוריו הקצרים של ברטוב, מספקת מפגש נהדר ומעצים עם כתיבה ספרותית מעולה. ברטוב הוא אשף בבניית דמויות, דיאלוגים, ניסוח מדויק של מצבים ועיצוב עלילות. הטקסט שלו מלא חיות, נעדר סנטימנטליות, משכנע מאוד ומצליח להעביר את המבעים של כל דמות ודמות בצורה מדויקת, וכן להציג אג'נדות פוליטיות ותפיסות עולם במערך אנושי מאוד - מתוחכם אבל לא מתחכם - ונגיש מאוד לקוראים (גם היום).
ברטוב לא שוכח לרגע שהוא כותב על אנשים. אנשים שאמנם יש להימצאותם בתקופה היסטורית ספציפית ובמקום גיאוגרפי מסוכסך מאוד, השפעה רבה על נפשם - אבל בבסיסם הם אנשים, ואת הפורטרט שלהם הוא מיטיב ברטוב לשרטט.
הוא עושה זאת עם כל דמות בנפרד - וכאמור, רבות הדמויות ברומן זה - אבל גם בעיצוב מערכות היחסים ביניהן, תגובותיהן למצבים שונים, והאופן שבו עברן וניסיון חייהן מבנה את אישיותן. הדמויות של ברטוב כמו יוצאות במלוא חיותן בינות הדפים, נוכח כתיבה מדויקת מאוד של תיאור הדמות, חיתוך דיבורה, ואף עיצוב תנועתה במרחב.
אנו חוזים בדמויות כמו בתיאטרון, והן שלמות ומגובשות מאוד.
אין אף דמות ברומן שאינה מעוררת עניין, תהיות ורגש כלשהו - שלעולם לא יהיה חד-ממדי, אלא סתור ומשתנה, נע ונד נוכח האירועים המסופרים. יכולתו של ברטוב לתאר תנודות נפשיות משכנעות מרשימה מאוד, בין השאר משום שהיא נטולת הגזמות וסכריניות, שלהן אנו עדים בחלק ניכר מהרומנים המקוריים שמתפרסמים בשנים האחרונות.
העברית של ברטוב היא תענוג של ממש; ולא תענוג המתקבל נוכח נוסטלגיה שעולה מטקסטים ארכאיים משהו, אלא משום שהיא כה עזה ובוהקת בנוכחותה ברומן, גם שנים רבות לאחר שנכתב. ברטוב עיצב מבעים מוצלחים מאוד (כמו למשל, חיתוך הדיבור האידי לעולי אשכנז) והדיאלוגים ברומן מעבירים הלכי-רוח ומאפשרים היטמעות של ממש בהווי הספציפי של התקופה.
מרשימה גם כן יכולתו לעבור בקלילות בין הדמויות הרבות, לעצב את ההתרחשויות במלאות ריאליסטית יחד עם אותה היצמדות למהלכים הנפשיים, ולעצב את הכל במערך עלילתי וקולח - וזוהי הוכחה מצוינת לטקסט שמדרבן את הקוראים לקרוא בו, מבלי שיהיה פשטני ונעדר מורכבויות.
"שש כנפיים לאחד", מאת חנוך ברטוב. הוצאת הספריה החדשה. 288 עמ'.
