מה המצב, אח שלו? פליני שלא הכרתם

פדריקו וריקרדו פליני הילדים. כשרון ויריבות(צילום: גטי אימג'בנק)

הסרט התיעודי "פליני האחר", שמוקרן השבוע בסינמטקים במסגרת פסטיבל הקולנוע האיטלקי, מביא את סיפורו העגום של האח שחי בצל. מרבית הביוגרפיות שסוקרות את חייו ויצירתו של פליני מציינות אך בקושי את העובדה שהיו לו גם אח ואחות, מגדלנה. אבל יחסיו עם ריקרדו היו, כמסתבר, טעונים במיוחד.

סיפור אחד יכול להדגים זאת. בשנת 1963 הגשים סופסוף ריקרדו פליני את חלומו וביים את סרטו הראשון, "סיפורים על החול". היה זה סרט דל תקציב שצולם במהירות ובהשתתפות שחקנים לא מקצועיים. כאשר שמע פדריקו על כוונתו של אחיו לביים סרט, הוא יזם עמו פגישה, והפציר בו שיחתום עליו בשם אחר.

הטריילר של "פליני האחר"

האם חשש פדריקו שאחיו יוציא שם רע למותג פליני, שהיה אותה עת בשיא תהילתו בעקבות הצלחת "לה דולצ'ה ויטה"? האם ראה בסרט הביכורים של ריקרדו משום איום? או שמא מדובר באובססיה שהיתה לו כלפי אחיו, ושאת צדדיה האפלים חשף פליני בספר ציורי החלומות שלו? כך או כך, הסרט נעשה תחת שמו המלא של ריקרדו והוצג בהקרנת בכורה בפסטיבל ונציה של שנת 1963. התגובות – וכי אפשר היה אחרת? – היו פחות מצוננות. כמה מבקרים טענו שמדובר בחיקוי חיוור של סרטי האח המפורסם והמצליח, ועם צאתו אל בתי הקולנוע, כשל "סיפורים על החול" גם בקופות.

ריקרדו הפגוע הקריא בתגובה מכתב פומבי אל המבקרים, ובו ביקש להגן על סרטו. אבל דומה שמה שכאב לו יותר היתה היעדרותו הרועמת של פדריקו מהקרנת הבכורה. איפה בדיוק היה פדריקו? השנה, כזכור, היא 1963. ריקרדו לא יכול היה למצוא עיתוי מוצלח פחות להשקת הקריירה שלו כבמאי. שכן בעוד הוא טועם את נחת זרועה של הביקורת האיטלקית, הסתובב פדריקו ברחבי העולם וגרף פרס אחר פרס על יצירת המופת שלו "שמונה וחצי".

מתוך "סיפורים על החול"

מערכת היחסים בין האחים התאפיינה, כמסתבר, בקרבה והתרחקות. כאשר עזב פדריקו פליני את עיר הולדתו רימיני ועבר לרומא, שם עבד כעיתונאי וקריקטוריסט, נותר ריקרדו מאחור והתפרנס מעבודה כאיש מכירות. מאוחר יותר הוא הלך בעקבות אחיו, הגיע לרומא, ונרשם ללימודי משחק בבית הספר הגבוה לקולנוע "צ'נטרו ספרימנטלה". הוא החל להופיע בתפקידי משנה בסרטים, שהבולט מביניהם היה "הילדים מתבוננים בנו" (1944) בבימויו של ויטוריו דה סיקה.

כאשר ביסס האח פדריקו את מעמדו כבמאי, הוא העניק לאחיו תפקידים בכמה מהם - ריקרדו מופיע בתפקיד עצמו ב"הבטלנים" (1953), שמביא את סיפורם של צעירים חסרי מטרה ברימיני. מאוחר יותר, כשהתעתד פליני להפיק את סרטו הראשון של פייר פאולו פאזוליני, "אקטונה" (1961), אמור היה ריקרדו לשמש כעוזר במאי. בתחילת שנות ה-60, אחרי כמעט עשור של תפקידי משנה בלתי ראויים לציון, ריקרדו מקבל הזדמנות להופיע בתפקיד מרכזי בסרטו של מרקו פררי, "מיטה זוגית".

ריקרדו פליני מאחורי אלברטו סורדי ב"הבטלנים"

העימות סביב בקשתו של פדריקו מאחיו להשתמש בשם אחר - בקשה שריקרדו דחה על הסף - הביא להתרחקות כואבת בין האחים.

אף ששניהם התגוררו ברומא, הם לא התראו עוד. פליני "האחר" החל בינתיים בקריירה של במאי סרטים תיעודיים לטלוויזיה האיטלקית - בעיקר סרטים שעסקו בחיות - ולא הפסיק לחלום על בימוי סרט קולנוע נוסף. אהבתו לבעלי חיים הובילה אותו לכתוב תסריט פיוטי בעל יסודות פנטסטיים, "סטלה, סוסת הקרקס", אותו ניסה משך שנים לממש, אך לשווא. עלויות ההפקה היו גבוהות מדי.

כאשר החלה גם הקריירה של פליני לדעוך, התפייסו האחים, אך למרבה הצער בריאותו של ריקרדו התרופפה, והוא הלך לעולמו בשנת 1991 (פדריקו הלך לעולמו שנתיים מאוחר יותר). אירוני הדבר שבעודו שוכב על ערש דווי התבשרה אשתו על נכונותה של חברת הפקה גרמנית להשקיע ב"סטלה".

ריקרדו ופדריקו פליני. נפגשים ב"פליני האחר"

אז מה בדיוק היה יחסו של פליני לאחיו? סרטם של צמד הבמאים רוברטו נקארי וסטפנו ביזולי נדרש לשם כך לספר איורי החלומות של פליני, ובוחר בציור אחד מסוים, יפה ועוכר שלווה. ציור זה מסייע לפענח את דבר האובססיה וגורם לנו לתהות האם לא היה זה בעצם ריקרדו שצלו העיב על אחיו. בד בבד, הסרט משרטט דיוקן שונה לחלוטין מזה המוכר של פדריקו פליני. עולמו הפנימי של האיש ששמו הפך נרדף לאמנות הקולנוע מתואר פה כרדוף סיוטים ויצרים אלימים ואפלים.