שתף קטע נבחר

עושים סדר: פסח בבני ברק

מתום חגיגות הפורים מתחילה בני ברק במצוות ביעור החמץ. דורית ברק עורכת סיור בין חביות ענק מהבילות להכשרת כלים, פאניות עמלניות וההבדל הדק בין ליטאים לחסידים

מספרים שלסבי ז"ל החסיד החלוץ ממייסדי בני ברק, הייתה אימרת שפר שאני נוהגת לאוורר מידי שנה, שלושים יום קודם לפסח, עת מתחילים לדרוש בהלכות החג (ציטוט שאינו נאמן למקור): אבק אינו חמץ ואישה אינה קורבן פסח!

 

עוד טיולים בערוץ התיירות:

לפני שיגמר: 10 היעדים הזולים והמשתלמים בעולם

ברלין: מדריך עירוני

טביליסי: מדריך עירוני

 

חכמים מסייעים. הכשרת כלים (צילום: דן חן)
חכמים מסייעים. הכשרת כלים(צילום: דן חן)

 

למושג "ערב חג" בבני ברק, יש לו"ז משלו. במשך חודש ימים, מתום חגיגות הפורים (המקפידים יתחילו בט"ו בשבט, והמדקדקים יהדרו להתחיל אף בתום החנוכה, ויפה תמיד שעה אחת קודם) עד לליל החג, כמו במבצע צבאי מתוכנן לפרטים, גדל שטח הבית שנוקה והוכשר לפסח, ומצטמצם השטח בו מותר לאכול חמץ.

 

מסתבר שהאויב העומד עלינו לכלותינו בכל דור ודור מזוהה בבני ברק עם החמץ ואותו צריך להשמיד ולאבד. לצורך ההסתערות עומדים לרשותנו מגוון עזרים ומבחר עשיר של חומרי ניקיון ושאר תכשירים מיוחדים לחג "שיעשו את העבודה במקומך".

 

קריית ספר שוכנת במודיעין אבל אין ספק שבני ברק היא "בירת הספר". ההוכחה הברורה מתנופפת בימי טרום הפסח על סורגי המרפסות והחלונות, בכל בתי העיר. "ארון הספרים היהודי" במלוא תפארתו, מוצא לאוורור, ועוברי אורח שאינם מבני המקום, נוכחים לדעת שהמדיה האלקטרונית אינה שלטת פה והכבוד האמיתי ניתן למילה הכתובה.

 

כמעט מידי שנה בסנכרון מדוייק עם ערב פסח, עולה רוח קדים מן המדבר שאמנם אינה נושאת עימה ארבה אך משיבה האבק למקומו בחדרי חדרים. וגם אם אחרה הרוח לנשב יחדרו לבית ריחות הפיח מביעור החמץ שעות ספורות לפני התקדש החג ויזינו את העבודה הסיזיפית, כי מי זוכר את דברי סבא ז"ל שאבק אינו חמץ ואישה אינה קורבן פסח, בפרט ערב חג החרות?!

 

בעבר כשהמצב הכלכלי היה פחות שפיר אצל מרבית האוכלוסייה, לא הייתה מערכת כלים כפולה בבתים והיה צורך להכשיר את הכלים שנעשה בהם שימוש במשך השנה, לפסח. כיום, לרוב הציבור, יש מערכת כלים נוספת, ייחודית לפסח. יחד עם זאת, בימים הסמוכים לחג מאפשרים פרנסי העיר למי שמעוניין להכשיר את כלי החמץ שלו לפסח, לעשות כן.

 

למספר מוקדים במרכזי בני ברק מוציאים חביות ענק ובהם מים רותחים מבעבעים שאדים עולים מהם מבוקר ועד לילה. מי שחפץ להכשיר את כליו לפסח מכניס אותם לרשת וטובל אותם במים הרותחים. לסוגי כלים שונים, דרכי הכשרה שונות. במקום נמצאים תלמידי חכמים המסייעים בדבר. המחזה מיוחד ומושך אליו סקרנים וצופים רבים מידי שנה.

 

כשבועיים לפני החג החנויות פתוחות ממוצאי שבת ועד לערב שבת הבאה. תנועה בלתי פוסקת של קונים גם שלא מהאזור מציפה את רחובות העיר. הסוחרים מציעים מבחר כלים, אביזרים, תכשירים, כלי מטבח וגלילי נייר ומתכת הנדרשים להכשרת המטבח כהלכתו לחג. המטיילים הבאים עימי מופתעים תמיד מההיצע האדיר ולעיתים אף מנצלים הזדמנות זו לחידוש גומיות למקרר, רשת לתנור, פלטה לכיריים, שנראה שרק בבני ברק עוד יש דרישה לסחורה זו.

 

בחנויות האופנה, מודדות הנערות בגדים אביביים. הביגוד יפה, אופנתי, וצנוע. הבחורים מתחדשים בחליפות. בעז"ה, עם האביב הפורח והמלבלב יקשרו גם הרבה לבבות לבניית בתים בישראל וחשוב להראות טוב. כשתטיילו בערב החג ברחובות העיר ותראו לפתע טור ארוך של נשים ממתינות - אל דאגה, זוהי שעתן היפה של ה"פאניות" - מעצבות שער הפאות במגזר, שכן כל אישה תחדש את תסרוקתה לחג.

 

ואם נדמה לכם שהבחנתם ברוב גברי מובהק של קונים בחנויות התכשיטים בעיר בערב החג - לא טעיתם. הם מקיימים את מצוות "ושמחת בחגך", והבעל יקנה מתנה לזוגתו כפי שידו משגת הגם שזר פרחים קטן יתקבל בברכה ובשמחה.

 

בלילה שלפני החג, שורה עלטה לפרק זמן קצר בכל בית ובסמטאות הצרות מבחינים באור הנר העולה מחלונות הבית. זהו זמן בדיקת חמץ. בעל הבית מלקט את פירורי החמץ האחרונים, הסימליים שנותרו בבית ובבוקר שיגיע יבער אותם במדורה המקומית.

 

בה בעת ברחובות הראשיים צובאים עשרות אנשים על דוכני הפלאפל, הפיצה, הבאגט ושאר הפחמימות. כשהקיבה מקרקרת ולבתים כבר אין מכניסים חמץ - זה המענה הבני ברקי לשעות הליל בזמן שבין חמץ למצה.

 

בין חמץ למצה. בני ברק (צילום: דן חן)
בין חמץ למצה. בני ברק(צילום: דן חן)

 

בבתי הכנסת ובבתי הדין שבעיר מוכרים הרבנים את החמץ שנותר ברשות התושבים - בבתים פרטיים ובמאפיות, לנוכרי, למשך ימי החג. בילדותי, שמעתי הלצה והרביתי לדאוג: מה יעלה בגורל העם והמולדת, אם חלילה, לא ישיב לנו הנוכרי את מיני הדגן שלנו?!

 

מאז ראשיתה של בני ברק - המושבה הציונית החקלאית ברוח התורה, גידל סבי משק חי שבמרכזו רפת. חודש ימים לפני הפסח החל סבא להאכיל את הפרות בתערובת שאין בה חמץ כדי שבחלב שהן מניבות לא יהיה חשש חמץ. גדול הדור של התקופה החזון אי"ש סמך על סבא ורכש אצלו חלב.

 

אני כותבת באהבה ובכאב על בני ברק ואנשיה ועל השינויים שחלו בה במרוצת השנים. כיום כתושבת דתית שאינה חרדית בבני ברק (מהאחרונות שבחבורה), שכנותי הקרובות והיקרות אינן שותות גם כוס מים בביתי. בליבי אני חושבת: החזון אי"ש, מורה ההוראה של ארץ ישראל יכול היה לאכול אצל סבא ואתן אינכן יכולות לאכול אצלי?! ובמחשבה שניה, בין עצב לצחוק, אני מתנחמת שהרי יש יתרונות בכל מצב. אני מוזמנת לסעוד אצל שכני, ופטורה מלהזמין אותם...

 

את לילות הסדר בילדותי נהגנו לערוך יחדיו המשפחה המורחבת, אנו שזכינו להיות "מסובים בבני ברק" ולהגשים את חלום ציון של סבא שלא הסכים להרחיב את הדירה בוורשה כדי שסבתא תיאות לעלות לארץ (כן, אנחנו פולנים!) ובראשיתה של עליה רביעית הגיעו לקבוע יתד בחולות שבין יפו לפתח תקווה למקום מושבם של ר' עקיבא והתנאים.

 

אש אש מדורה. ביעור חמץ (צילום: דן חן)
אש אש מדורה. ביעור חמץ(צילום: דן חן)

 

מצהרי היום עמלו אימא והדודות בהכנת איטריות הביצים הדקיקות - איי לוקשיין בלעז - למרק העוף הצח. ואם תשאלו, מדוע נפקד מקומם של הקניידלך - הכופתאות, הסמל הקולינרי האשכנזי של מאכלי הפסח? זאת משום שסבא היה חסיד וחסידים אינם אוכלים בפסח מצה שרוייה - קמח שבא במגע עם מים - והאלטרנטיבה הקולינרית היא איטריות הביצים מעלי הבלינצ'ס.

 

ומדוע אני מספרת כל זאת? למסור גם בידיכם את הפטנט אותו אני נותנת למטיילים שלי. כשאני מובילה קבוצת מטיילים בבני ברק ומכניסה אותה לנבכי העיר ומסתרי העולם החרדי על הזרמים והגוונים המרובים שבו - מגיע השלב הבלתי נמנע בו אני מנסה לתת סימנים (גם רבי עקיבא היה נותן בהם סימנים) בין הזרם החסידי לבין הזרם הליטאי. ויש קבוצות, שאיתן איני עומדת על הבדלי הגישות בין הגאון מוילנה לבין הבעש"ט, ומסבירה בפשטות את העניין:

מי שאוכל קניידלך בפסח, ומי שלא.

 

דורית ברק תושבת בני ברק, בת למשפחת מייסדי העיר ומארגנת סיורים חוויתיים.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דן חן
ביעור חמץ. בני ברק
צילום: דן חן
מומלצים