תעשיית התרומות: כך מרוויחים המקורבים

לאחרונה התבשרנו כי שר האוצר הסכים, סוף סוף, להביא לאישור וועדת הכספים רשימת עמותות שיוכרו כ"מוסדות ציבור" לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה. לכאורה, עניין טכני. נושא בלתי ברור למרבית האוכלוסיה שאיניה חפצה ואינה מבינה מה יש כאן בכלל.

• לטורים נוספים של יוסף פריצקי
• עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
  

ובכן, כבר אמרנו שאין הברכה שרוייה אלא בדבר הסמוי מן העין, וכאן יש ברכה רבה, רבה מאוד. כגודל הברכה – כך עומק החיסיון וההסתרה. מדובר ב"תעשייה" רבת היקף, המהווה זה שנים פרצת ענק לסיאוב ושחיתות. בצידה של פעילות ברוכה של אלפי מתנדבים ראויים והגונים, יש גם פעילות של שרלטנים ועסקנים פוליטיים מן הדרג הנמוך ביותר.

הפטור ממסים (שמיד ארחיב עליו את הדיבור) מהווה, מחד גיסא, תמריץ מבורך לפעילות הוגנת וראוייה של גמילות חסדים ושיתוף אזרחי אך, באותה מידה, מהווה גם תמריץ להשחתה של גופים פוליטיים כאלה ואחרים. טוב ורע משמשים כאן בערבוביה ואין לאף אחד אינטרס ברור ואמיתי לבור את המוץ מן הבר ולגרום לכך שהכספים, הפטורים וההקלות יינתנו רק למי שבאמת ראוי לכך ולא לאלה שאינם זכאים ואינם ראויים.

כך ייעשה לעמותה שרוצים בייקרה

ראשית נסביר מהו סעיף 46 הלז? ובכן, על פי הדין הקיים היום במדינת ישראל, אדם או גוף התורמים ל"מוסד ציבורי" מוכר – רשאים לקבל זיכוי ממס בגובה של 35% מן התרומה שתרמו. ה"הכרה" נעשית על ידי שר האוצר, באישור וועדת הכספים של הכנסת. לכאורה, מנגנון פיקוח על שר האוצר על ידי הפרלמנט. בפועל – גופים שונים ומשונים שחברי הכנסת חפצים ביקרם ובטובתם, מוכנסים אל רשימה זו, כי ה"הכרה" או האישור, שווים הרבה מאוד כסף.

הבה ניטול לדוגמה אדם שתרם סך 1,000 שקל לעמותה כזו. אם מדובר בעמותה שיש לה אישור כזה, מתוך התרומה הוא רשאי לנכות 35% - (בדוגמה שלנו: שלוש מאות וחמישים שקל) מן הסכום שהוא חייב במס הכנסה. כך למשל, אם בדוגמה שלפנינו חוייב התורם במס הכנסה של אלפיים שקל – הוא רשאי להפחית מסכום זה שלוש מאות וחמישים שקל בגין התרומה שתרם.

תאמרו, עניין פעוט הוא. דבר בטל. ובכן. לפי נתוני משרד האוצר, הטבת מס זו בשנת הכספים 2013 הוערכה ב-250 מליון שקל ובשנת המס הנוכחית במאתיים ושבעים מליון שקל.

מעל רבע מיליארד שקל, טבין ותקילין, מפסידה קופת המדינה כל שנה בגין תרומות אלה. זהו סכום הפסד שנתי גדול יותר מתקציבו השנתי של משרד השיכון והבינוי (מישהו דיבר כאן על דיור מוזל??...). גדול יותר מתקציב משרד האנרגיה והמים. בקצרה, לא בזוטות מדובר. בכסף רב מדובר! בהרבה הרבה ממון!

סדרי עדיפות ממלכתיים? לא בשיטה הנוכחית

עכשיו גם תבינו מדוע נזעקו חברי הכנסת החברים בוועדת הכספים נגד העיכוב בהמצאת הרשימה לידיהם. אישור שכזה מבטיח ממון רב לגופים המאושרים (תרתי משמע) שכל התורם להם – מנכה מהכנסתו שליש מסכום התרומה. מחד גיסא, מדובר כאן במעין "מס הכנסה פרטי".

במקום שאוצר המדינה יחליט מה יעשה בכספי המסים המשולמים לו, לפי סדרי עדיפויות ממלכתיים, מחליט התורם, על חשבוננו, למי לתת כסף. מאידך גיסא, הגוף המקבל את התרומה נהנה מכספים שלא יכול היה לקבלם משום מקור אחר. בקיצור: האחד נותן, השני מקבל רק שאנחנו הם המפסידים.

תאמרו: בוודאי יש איזשהוא מתאם בין הסכום שעמותה מסוימת מקבלת כתרומות לבין הסכומים שהיא מקבלת ישירות מקופת המדינה כתמיכה או בקניית שירותים. אם לדוגמה, עמותה מסויימת העוסקת בשיקום, קיבלה תרומות בשיעור ניכר ולעומתה, עמותה דומה העוסקת באותו תחום, קיבלה מעט מאוד תרומות, או לא קיבלה בכלל – יבוא אוצר המדינה ויתקן את העיוות. לראשונה ייתן פחות מן הקופה הציבורית ולשנייה יותר. הרי זו שקיבלה תרומות מאושרות כבר נהנתה מן הקופה הציבורית. האין זאת?

אז זהו, שלא. אין כל מתאם, ועמותה ציבורית רשאית לקבל מן הגורן ומן היקב. גם תרומות וגם תמיכות. גם מענקים וגם שירותים. גם וגם.

ובמה עוסקות מרבית העמותות המופלאות הללו? למה הולכים מעל רבע מיליארד שקל כל שנה? איך הדבר מסאב ומשחית? - על כך, במאמר הבא.

יוסף פריצקי הוא יזם בתחום האנרגיה והתשתיות לשעבר שר התשתיות והאנרגיה של מדינת ישראל, חבר הנהלת לשכת המסחר טקסס-ישראל, אורח קבוע ומרצה בוועידות ואירועים בינלאומיים בתחומי האנרגיה והתשתיות