שעירות ולעזאזל

מדונה, על בתי השחי השעירים שלה, לא לבד. גם רעות גלבלום (32) מקריית־אונו, לא מורידה שערות כבר 10 שנים. "הפסקתי למרוט כשהרגשתי שלא הוגן שככה אני צריכה לבזבז את הזמן שלי. הרי אם הייתי גבר זה היה שונה. בעיניי, זה לא מספיק יפה בלי השיער, זה כואב וכרוך ברעש ויש לי דברים כל כך יותר מעניינים בחיים, אז בשביל מה? זה התחיל מעצלנות ונהיה דווקאי: למה אישה צריכה להוריד שיער? אני אישה כי נולדתי כזאת, וזה לגמרי לא קשור למריטה או לאיפור".

רעות. "בן הזוג שלי בעניין"(צילום: אביגיל עוזי)

גלבלום, נשואה ואמא לשתיים, בדרך לדוקטורט במדעי המוח באוניברסיטת תל־אביב. "בן הזוג שלי מאוד תומך בי בעניין הזה, יש לו אהדה והבנה לפמיניזם. ההורים שלי דווקא לא מתלהבים. הם כבר קנו לי פעם מכונה להסרת שיער וגם הציעו לממן לי טיפולי לייזר, אבל אני מתקוממת. רוב חברותיי מורידות שערות ולשתיים מהן מפריע שאני לא. זה יכול להתבטא באנחת ייאוש כזאת שאומרת, 'עוד פעם רעות והשערות שלה', אבל כשרואים את זה מספיק פעמים מול העיניים, המזעזע נעשה מוכר, ועם הזמן המוכר יכול להיהפך לאהוב.

"מדברים עליי מאחורי הגב. אני יודעת שהשערות בבית השחי הופכות אותי למוקד עניין, מרגישה את מבטי האנשים בסופר כשאני בגופייה ורואה נערות ונערים מצחקקים, אבל זה לא מפריע לי. יש גם נשים שניגשות אליי בהתרגשות ואומרות לי שאני יפה ואמיצה ושהלוואי שהיה להן האומץ לנהוג כמוני".

גם פליאה אוריה (22) מהיישוב חשמונאים, רווקה בזוגיות, שעובדת בתמיכת לקוחות בהיי־טק ומתנדבת בפרויקט "מכנה משותף" לבני נוער, לא מורטת. "בגיל 14 התחלתי להוריד שערות ברגליים כי כולן מסביב הורידו ולעשות אחרת היה לא לגיטימי. אבל זה כאב ולקח הרבה זמן והיה צריך לתחזק את זה על בסיס קבוע, ולכן אחרי שנתיים־שלוש הפסקתי. הבנתי שאני עושה את זה רק כי כולן עושות את זה, לא בגלל שלי זה מפריע.

פליאה. "לא אכפת לי להיות שעירה"(צילום: אביגיל עוזי)

"לא אכפת לי להיות שעירה, העור החלק נטול השיער ממש לא תרם לביטחון העצמי שלי כלום. המודעות הפמיניסטית שלי התעוררה כשהייתי בכיתה ט', בעקבות פעילות שעשו בבית הספר שלי בנושא דימוי הגוף. העיניים שלי התחילו לראות את העולם בצורה מגדרית, התחלתי להבין שזה בכלל לא הוגן שבגלל שנולדתי בת אני אמורה לתלוש את השערות בגוף שלי. האידיאולוגיה עזרה לי להתמודד עם הלחץ החברתי שהרגשתי.

"מעולם לא נתקלתי בתגובה כמו 'אוי, את דוחה', ואני מקווה לא להיות במקום הזה אף פעם. היו לי כמה חברות שנבהלו מהרעיון, שאלו למה אני עושה את זה ותהו אם אני לא רוצה להרגיש יפה וחלקה, אבל הסברתי ששיער הגוף הוא לחלוטין חלק מהנשיות שלי. יש לי גוף והוא מצמיח שערות, וזה הכי טבעי ונשי שיש".

עוד נשים שלא נכנעות לתכתיבי היופי הנשי המקובלים, מחר במוסף הכרומו של "זמנים מודרניים" ב"ידיעות אחרונות"