"לתת לקהילה, את מה שאני לא קיבלתי"

בגיל 14, אחרי שנחקרתי במשטרה, אבי הגיע לתחנה וביקש לדבר איתי. נכנסנו לחדר והדברים שלו חקוקים בזיכרוני עד היום. אבי אמר לי שהוא מדבר איתי כחבר ולא כאבא ובן, והסביר לי שפשוט עצוב לי לראות אותי ככה. המילים שלו, ובעיקר הדברים שנאמרו בין השורות, גרמו לי להבין כבר בתור נער שההורים שלי הם החברים הכי טובים שלי ושאני לא מוכן לאכזב אותם שוב. בעקבות השיחה, הבנתי איך אני רוצה שהעתיד שלי יראה.

תחילתו של שינוי

השינוי החל תוך זמן קצר, בעקבות הצטרפותי לתנועת הצופים. בכיתה ט' לקחתי חלק בהקמת שבט הצופים הראשון לקהילה האתיופית ברמלה וזאת כדי לשלבם בחברה הישראלית. בתור חניך בתנועה לקחתי חלק במפעלים גדולים בתנועה ובעשייה לקהילה. אנשים בקהילה התחילו לדבר עליי כמה שאני עושה להם ולילדים שלהם טוב. המחמאות שהייתי מקבל ברחוב מאוד חיזקו אותי וגרמו לי להמשיך לעשות יותר, ההורים שלי היו מקבלים מהקהילה מחמאות עלי וזה הסב להם אושר רב.

הגינה הקהילתית מעניקה לנשים מסגרת חברתית ומשמרת את המסורת

במקביל, הצטרפתי למש"צים (מדריך של"ח צעיר) בתיכון בו למדתי והדרכתי את השכבות הצעירות. הנהלת התיכון ראתה בי כמנהיג והחליטה לתת לי כמה תפקידים עם אחריות מהותית. בסופו של דבר, סיימתי את התיכון עם בגרות מלאה, והחלטתי לצאת לשנת שירות במסגרת תנועת הצופים.

את שנת השירות שלי עשיתי בעיר חדרה. לקחתי על עצמי את הקמת שבט הצופים בעיר לעדה האתיופית – משימה שנחשבת לקשה ומאתגרת במיוחד. חצי שנה לאחר מכן, פרח השבט ומנה כ-72 חניכים שיצאו לטיולים הנהגה, לקחו חלק בפעילות השוטפת של התנועה והפכו לחלק בלתי נפרד מהקהילה ומהנוף העירוני של חדרה.

לעשות תיקון לעבר שלי

לשירות הצבאי התגייסי לגדוד 50 של הנח"ל כלוחם. מיד לאחר שחרורי, ביקשו בתנועת הצופים שאחזור. בלי לחשוב פעמיים התגייסתי למשימה וריכזתי את שבט רמלה, שהייתי שותף להקמתו עוד כנער. בשנה זו שמתי דגש על אחריות חברתית, התנדבות בכל מקום אפשרי למען הקידום של רמלה, ובפרט במעון לאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים.

המפגש עם אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים חידדה אצלי את הצורך להבין אוכלוסייה שכזו לעומק, ולסייע לה. בגיל 23, לאחר שכבר צברתי ניסיון מסוים, עברתי לפתח תקווה ועבדתי כמדריך שיקום בהוסטל לנפגעי ראש של בית אקשטיין. השנתיים לאחר השחרור מצה"ל היו משמעותיות במיוחד עבורי ואפשרו

לי לעשות תיקון לעבר שלי בגיל ההתבגרות ולתרגם אותו לעשייה חברתית, שתשפיע גם על הנוער המקומי בעיר שלי.

לאחר כשנתיים בבית אקשטיין שבהן צברתי ניסיון רב, החלטתי לחזור (שוב) לרמלה - והפעם לטווח ארוך. בשנים האחרונות אני עובד כרכז פרויקטים בקהילה, מתאם עיר ללא אלימות וכן מוביל פרויקטים שונים במרכז טבג'ה לקהילה האתיופית.

אחד הפרויקטים שאני מוביל הוא ניהולה של גינה קהילתית עבור נשים אתיופיות מהקהילה המקומית. עבור פרויקט זה קיבלתי מלגת לימודים לתואר ראשון מחברת המלט נשר שאחד ממפעליה ממוקם ברמלה. הפרויקט מאפשר לנשים הפוגה משגרת היום יום, יצירת מסגרת חברתית וכן שימור המסורת שהשתרשה לאורך שנים רבות.

המניע - היכולת לתת לקהילה

בראייה לאחור, אני מבין שמה שהניע אותי – ודוחף אותי גם היום - הוא היכולת לתת לקהילה, ובפרט לילדים בגיל ההתבגרות, את מה שאני לא קיבלתי בגיל הזה. זה התיקון שלי. אני אוהב את מה שאני עושה וחש סיפוק רב כשאני רואה נערים שחינכתי מגיעים למקום טוב יותר – בצבא, בקהילה ובכלל. אני בטוח שאמשיך לפעול ולקדם את התחום הזה. אחרי הכל, אין משהו שיותר מספק מלדחוף אנשים קדימה.

הכותב ניצן טפטה טפטה עובד כיום כרכז פרויקטים בקהילה, מתאם פרויקט עיר ללא אלימות ומעורה מאוד בקהילה האתיופית ובקידומה.

• "בגוף ראשון"- מדור המאפשר למתנדבים לספר בעצמם על פעילותם והמקום בו הם מתנדבים. חומרים ותמונות שלחו ל- shlomit-sh@y-i.co.il וציינו - למדור "בגוף ראשון". הפרסום בהתאם לשיקולי המערכת.
  

• לעדויות נוספות של מתנדבים לחצו כאן.
  

• רוצים להתנדב? עמותת "רוח טובה" מחברת בין אנשים הרוצים להתנדב וארגונים הזקוקים לעזרת מתנדבים. העמותה מתאימה התנדבות לפי תחומי עניין, שעות נוחות ואיזור מגורים. היכנסו או התקשרו ל-9093*.