חרפת הגיל הרך

עוד בערוץ הדעות של ynet:

חלום כחלון / זיו לנצ'נר

למשטרה יש חומר טוב / אורון שוורץ ויוגב נרקיס

רק בעקבות מעברה של האם מהצפון למרכז הארץ, חילקו הצדדים לתקופה מסוימת את הטיפול בילד שבוע שבוע. אולם מחוות הדעת עלה כי גם בימים שבהם שהה הילד עם האם, נשארה האם בעבודה עד שעות מאוחרות, ולא הייתה זמינה לטיפול בבנה. שמשהגיע הילד לגיל ארבע, ביקשה האם משמורת בלעדית על הילד. אך מומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע כי האב הוא בעל הכישורים ההוריים הטובים יותר. זאת מעבר לכך שגם הילד עצמו הביע את עמדתו בכך שהוא מעדיף להיות עם אביו. אלא שבית המשפט העליון התעלם מנתונים אלה, והכריע כי האם תקבל את המשמורת על הילד, וזאת בהתבסס על חזקת הגיל הרך, הקובעת ש"ילדים עד גיל שש יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

פסק דין זה מאכזב מאוד, לא רק בגלל שבית המשפט התעלם מטובת הילד, אלא אף כיוון שבית המשפט מנסה להחיות את הגוויה של חזקת הגיל הרך, למרות שבשנת 2008 קבעה ועדת שניט כי יש לבטלה וכי היא מנוגדת לטובת הילד. הרי מי שיש להן צורך בחזקת הגיל הרך הן דווקא האמהות הבעייתיות, שכל שהן יכולות להישען עליו היא חזקת הגיל הרך. לא בכדי היו אלה בדיוק עובדות המקרה, שבו האם הזניחה את הילד, כמו שהזניחה גם בת אחרת שהייתה לה ממערכת יחסים קודמת.

למרות שחזקת הגיל הרך קובעת כי ילדים עד גיל שש יהיו אצל אמם רק בהיעדר סיבות מיוחדות, בחר בית המשפט להתעלם מכל העובדות שבתיק, ולהיצמד לפרשנות צרה של אותה חזקה ארכאית. חזקה זו, יש לומר, בוטלה לפני עשרות שנים בכל מדינות העולם. לאחרונה פורסם מאמר בכתב עת מדעי, שעליו חתמו 110 מטובי המומחים בעולם(!), ואשר קבע כי קיים קונצנזוס מדעי לכך שהעדפת משמורת אם פוגעת בטובת הילדים.

מעבר לכך, חזקה זו מנוגדת גם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בהיותה חזקה המפלה אנשים על בסיס מינם, וזאת בנוסף לפגיעה בטובת הילדים. במקרים שבהם מפלה החוק נשים לרעה, יודע בית המשפט להשתמש בקונסטרוקציות משפטיות שונות על מנת להגיע לפרשנות שוויונית. אך בפסק דין זה הראה שוב בית המשפט העליון שכאשר מדובר בזכויות נשים, היד שלו מאד קלה בלפרש חוקים בצורה שמקדמת שוויון. אך כאשר מדובר בזכויות של ילדים או אבות, בית המשפט נמנע מלעשות זאת תוך שהוא מתעטף באצטלה פורמליסטית של מי שנאמן ללשון החוק.

האבסורד הוא, כמובן, שבמקרה זה כלל לא היה צריך ליצור פרשנות מלאכותית, היות שהחוק עצמו קובע כי כאשר יש סיבות מיוחדות, ניתן, ובעצם חייבים, לסטות מחזקת הגיל הרך. אך בית המשפט בחר באופן מכוון להתעלם מהסיפא של הסעיף, ובכך למעשה להחריף את חוסר השוויון והפגיעה בילדים, במקום לצמצם אותם.

העובדה שבית המשפט העליון בחר ללכת אחורה בעניין כה חשוב, בניגוד לקונצנזוס המדעי על טובת הילד ובניגוד לפרקטיקה שהתפתחה בבתי המשפט למשפחה, מלמדת כי על המחוקק לפעול ללא דיחוי ליישום המלצות ועדת שניט בחקיקה, ולמחוק מספר החוקים את חזקת הגיל הרך. יש לקוות כי חברי כנסת שבאמת דואגים לטובת הילד יקדמו חקיקה נחוצה זו בהקדם האפשרי.

ד"ר יואב מזא"ה הוא מומחה לדיני משפחה, מרצה בכיר בקריה האקדמית אונו ועמית מחקר במכון ון ליר בירושלים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il