מה הם עושים בממשלה הזו?

ייתכן שתפישה זו הייתה נכונה בעבר. בגין אכן חתם על הסכם שלום היסטורי עם המצרים. אלא שההישענות על העבר יכולה לגרום לעיוורון כלפי ההווה. כל שצריכים לבני ולפיד לעשות הוא להקשיב לשותפיהם הקואליציוניים - ממשה יעלון עד נפתלי בנט - והדברים נאמרים באופן ברור: אנחנו לא מעוניינים להגיע להסדר עם הפלסטינים. שוב מנסה המרכז לגרום לממשלה ימנית להפנות עורף לכל מה שהיא מאמינה בו. הימים האחרונים מוכיחים, בפעם המי יודע כמה, שזה פשוט לא עובד: הימין לא יביא להסדר.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

חרפת הגיל הרך / יואב מזא"ה

לבני ולפיד נכנסו לקואליציה הנוכחית כשזו אחת המטרות העיקריות שהציבו לעצמם. מאז הם מתריעים שוב ושוב מפני המקלות שתוקעים שותפיהם מ"הבית היהודי" ומהאגף הקיצוני של "הליכוד ביתנו" בגלגלי התהליך. מתריעים - ולא מסיקים את המסקנות הראויות. דוגמה אחת: המשבר הנוכחי בשיחות נובע מסוגיית שחרור האסירים. איש לא טורח להזכיר שכל הגורמים המתונים בכנסת מתנגדים לשחרורם. הסיבה היחידה שהעסקה הזאת בכלל הונחה על השולחן היא שהממשלה נכנעה לדרישת "הבית היהודי" להעדיף שחרור אסירים על פני הקפאת הבנייה בהתנחלויות.

יהיו מי שיסבירו כי הכניסה למשא ומתן, גם אם כישלונו ידוע מראש, עדיפה על כלום. הם טועים. משא ומתן שמתבצע שלא כדי להביא להצלחתו מסב הרבה יותר נזק מאי-קיום משא ומתן. בזירה הבינלאומית נרשמה פגיעה חמורה ביחסים של ישראל עם ארצות הברית. הממשל הדמוקרטי לא עתיד להתחלף בקרוב, ולעובדה שקיים מתח חסר תקדים בינו לבין ההנהגה הישראלית יהיו משמעויות כבדות בחזיתות אחרות לגמרי, כמו המאבק בגרעין האיראני. גם באירופה המצב לא מזהיר. בזירה הפנימית חיזק הסבב האחרון את סרבני ההסכם שיכולים להיתלות במשא ומתן המדומה הזה ולספר שוב לציבור הישראלי שאין פרטנר.

וזה לא נגמר שם. בעיצומן של השיחות, רק בחצי השנה האחרונה, הזרים לפיד יותר מחצי מיליארד שקל כבונוסים חוץ-תקציביים להתנחלויות. ההצדקה הקבועה של תומכי התהליך בממשלה היא שאין טעם להיכנס לעימות חזיתי עם הנהגת המתנחלים, שהרי אוטוטו חותמים על הסכם. אבל בהיעדר הסכם, הצד המתנגד לו מתחזק מיום ליום - אך ורק הודות לצד התומך בהסכם, שמתנדב לסייע לו בכך. בהופעה טלוויזיונית סיפרה לבני עד כמה חיבלו שרי "הבית היהודי" בתהליך המדיני. אם לבני, הממונה על המשא ומתן, מצליחה להשפיע על נתניהו פחות מאורי אריאל, ייתכן שראוי לבחון מחדש את האסטרטגיה של מחנה המרכז.

מפלגות המרכז מייצגות היום כחמישית מהציבור הישראלי. על-פי כל הסקרים, המצביעים שלהן תומכים באופן מלא בהסדר על בסיס שתי מדינות. אלא שהקואליציה מאורגנת על בסיס עקרונות אחרים, בין היתר בגלל הנכונות של מנהיגי המרכז להקריב פעם אחר פעם את תפישת עולמם לטובת הקו הקיצוני והמשיחי של מפלגות הימין.

הפיצוץ הנוכחי של השיחות לא התרחש על רקע אף אחת מהשאלות הקריטיות באמת עבור אזרחי ישראל. הוא לא נסוב על גבולות, לא על הסדרי ביטחון ולא על הסכמים כלכליים. לבני עצמה הודתה כי הסוגיות המהותיות לא נדונו אפילו. אילו נוהל התהליך בידי המחנה המתון, המשא ומתן הזה היה נראה אחרת. היה ברור שיושבים סביב השולחן לשם השגת הסכם - לא כדי לסכל אותו.

הגיע הזמן שהמרכז הפוליטי יביט ימינה ושמאלה, ואז, לרגע אחד קצר של חשבון נפש, גם פנימה. הגיע הזמן שמנהיגי המחנה המתון יבינו כי הימין אינו מעוניין או אינו יכול להביא הסדר. אם לבני ולפיד לא מסוגלים לייצג את העמדות הבסיסיות של הבוחרים שלהם בתוך הממשלה, עליהם לפרוש ממנה ולחפש שותפים חדשים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il