מראה מראה שעל הקיר / טור
צסק"א חשפה את חולשותיה של מכבי ת"א: לבחור זרים בקפידה, לתת למאמן חופש בבחירת הסגל ובעיקר להפסיק להתלונן על הליגה המקומית. וגם: הזהות הכפולה של סופו ומסינה. עידו אשד מנתח
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
אבל כמו שמכבי עושה לרוב הקבוצות שהיא פוגשת, צסק"א הציבה מראה מעניינת למכבי תל אביב, וחשפה את חולשותיה, כמו מסבירה לה מה עליה לעשות טוב יותר כדי לעלות לרמה הבאה. למשל לבחור זרים בקפידה ולהשקיע בהם כסף גדול. וגם לתת למאמן חופש בבחירת הסגל וניהולו. וגם להפסיק להתלונן על הליגה המקומית, כפי שעשה בלאט בסוף המשחק. מתחילת הסדרה נגד מילאנו ולכל אורכה, למכבי לא יהיה משחק ליגה מקומית אחד!
מכבי מצליחה העונה כי היא תמיד מזהה נקודת יתרון על היריב, ולפעמים זה קורה תוך כדי משחק בעזרת חוש הריח המשתפר של בלאט. אבל מול קבוצה עם הרבה יותר כישרון, שגם מאומנת לפחות באותה רמה, אין הרבה יתרונות למכבי. זה נגמר בתבוסה במוסקבה, וגם אתמול היתה הרגשה שהמשחק בשליטה של הרוסים, גם כשמכבי הובילה. האיכות של צסק"א מבליטה שחקנים שהולכים לאיבוד ונראים קצת מביכים מול הרמה גבוהה: היקמן חשף את תקרת הזכוכית שלו, שמתבטאת באיבודים, זריקות ומסירות רעות. וגם לפניני היה קשה מאוד. מצד שני בלו ורייס הראו שיש להם כלים לשחק ברמה הבאה. למידה חשובה של בלאט לקראת הסדרה עם מילאנו.
נדמה שהמופע המרשים של הקהל, שלרוב לא ממלא את נוקיה במשחקים שאין להם חשיבות הישגית, בא בעיקר כדי לעודד את סופו ולהזדהות
עם כאבו הכפול. הכאב על ההתנהגות של הקהל האדום כלפיו, והאכזבה מעצמו על חוסר היכולת לשלוט בעצביו והקפיצה ליציע.
אדם שהחיים שלו תמיד בזהות כפולה: יווני אבל שחום עור, ענק אבל עדין, גבוה אבל כבד, מפוצצים אותו כשהוא עם הכדור אבל לא מקבל שריקות, ומצד שני ממלאים אותו בעבירות בהגנה כשרק מתקרב. עכשיו ימשיך לשחק ביורוליג, אבל לא בליגה, מבלי לדעת מה העונש. מבחוץ נראה שפיתח עור עבה. אבל בפנים, נשמה של ילד. הרגע המרגש היה דווקא בסיום, בחיבוק ושיחת העידוד מאטורה מסינה, סיציליאני שמבין באלימות אוהדים, ובלהיות נטע זר.
וכמו שאני אוהב את סופו, ליבי היה גם עם ג'רמי פארגו. כל כך הרבה כישרון מבוזבז ומתוסכל בגלל סדרת החלטות גרועה. היכולת לבחור קבוצה היא אולי האלמנט הקריטי בקריירה של שחקן כדורסל, ופארגו מסתמן ככישלון סדרתי בתחום. אם מסינה כבר לא סופר אותך, אתה חייב לרדת אחורה ולהתחיל מחדש. אולי בתל אביב תיעשה סגירת המעגל וההתחדשות.
מה שמפחיד וגם מבטיח במכבי - שגם תוך כדי הבלאגן וחוסר העקביות היא מצליחה לעמוד מול כל יריב - בתנאי שבלאט מוצא את הנוסחה והשחקנים החמים תוך כדי המשחק. הנה יוגב נפצע, סופו בינוני, אף אחד לא ממש טוב, ומכבי מובילה על צסק"א לקראת הסיום. אבל הדבר שחסר בפאזל לקבוצה מסוג כזה היא הגנה מיוחדת שתשנה מומנטום. במקרה של מכבי זו הגנת לחץ, שמתאימה מאוד לסגל עמוק ובינוני, אבל מכבי לחצה רק בסיום בפיגור 5, ולא כאסטרטגיה.
זו צריכה להיות ההגנה הבסיסית שלה, כולל עם סופו, שכבר הוכיח שהוא נייד מספיק. ברור שזה מפחיד נגד המהירות של ווימס וג'קסון, אבל זה הערך של משחק הכנה לסדרה. כנראה שבלאט חשב על המשחק בירושלים ולא רצה להתיש את הסגל. בלי סופו,כנראה בלי יוגב ואולי גם ללא סמית',זה יהיה מבחן מרתק לנוסחאות של בלאט, והיכולת שלו לזהות עד כמה הקבוצה שלו גמישה ומגיבה לשינויים. למקום הראשון בליגה יש חשיבות טקטית, אבל בעיקר סמלית וייצוגית. וגם זיכרון ה-28 הפרש בבית עוד מהדהד. שבועיים גדולים בפתח.
לפנייה לכתב/ת 
