אמריקני עם דם רוסי. חרושצ'וב הבן לצד פוטין
סרגיי חרושצ'וב היה תוצר האליטה הסובייטית, אך חייו השתנו כשעבר לעבוד בארה"ב וקיבל אזרחות אמריקנית. אף שאין בכוונתו לחזור לארץ הולדתו, הוא תומך בעמדת רוסיה במשבר עם אוקראינה ומגן בראיון ל-ynet על אביו ניקיטה, שליט בריה"מ לשעבר: "הוא לא נתן לאוקראינים את קרים במתנה"
המנהיג האהוב על הרוסים: סטלין שני, מי ראשון?
ד"ר חרושצ'וב קיבל ב-1999 אזרחות אמריקנית ונשבע אמונים לדגל ולחוקה האמריקנית. סיפורו זכה לכותרות גדולות בארה"ב ובעולם, וגם אני נסעתי אליו לראיון שהתנהל במשרדו באוניברסיטת "בראון" היוקרתית. האווירה הציבורית הייתה שונה אז, עשר שנים לאחר קריסת בריה"מ, אך עדיין נחשב סיפורו בגדר מדע בדיוני. בדיוני משום ששלושה עשורים קודם לקבלת אזרחותו האמריקנית, יזם אביו של חרושצ'וב הצבת טילים בקובה, במרחק של 140 קילומטרים מחופי ארה"ב, ויצר בשנת 1962 משבר טילים גדול עם ממשלו של הנשיא ג'ון פ' קנדי, שהביא את העולם אל סף עימות גרעיני.
ניקיטה חרושצ'וב תוקף באו"ם את ארה"ב והמערב: "נקבור אתכם"
"המעורבות האמריקנית מביאה בד"כ צרות"
למרות הייחוס שלו כבנו של מנהיג בריה"מ, חרושצ'וב צנוע ומסביר פנים. הוא בן 78 וכבר יצא לפנסיה, אך לא ממהר לשוב לביתו. הוא אוהב את רוסיה, אך גם אוהב לחיות בארה"ב שממשיכה לחייך אליו. חרושצ'וב הבן משמש כעמית בכיר במכון המחקר ווטסון ללימודים בינלאומיים שליד אוניברסיטת בראון ומסביר לציבור האמריקני על הצד השני של "המלחמה הקרה". הוא מרצה מבוקש, מתראיין וכותב מאמרים למי שמבקש להבין את הצד השני.
בימים אלה של צינה עזה ביחסי וושינגטון-מוסקבה, בין היתר בעקבות המשבר החריף בין רוסיה לבין אוקראינה, חרושצ'וב מאוד ביקורתי כלפי המדיניות האמריקנית ואינו טורח להסתיר את דעתו. "בכל מקום שבו ארה"ב מעורבת, היא מביאה בדרך כלל צרות ואסונות", הוא אומר.
סרגיי מאוד דומה במראהו לאביו ניקיטה, המנהיג הסובייטי שחלץ נעל ודפק על השולחן במהלך אותו נאום מפורסם בעצרת האו"ם. בנו משוכנע ש"רוסיה לעולם לא תיכנע" בנושא חצי האי קרים. "מבחינת ארה"ב זה עוד ניסיון להראות לרוסיה מיהו בעל הבית של העולם. מבחינת הנשיא ולדימיר פוטין ורוסיה, מדובר בעניין של גאווה לאומית, והם יתנגדו ככל יכולתם".
סרגיי הוא אדם שקט ומנומס, אך כשצריך להגן על המדיניות של אביו, הוא עושה זאת בלהט. בחודש פברואר הודח נשיא אוקראינה הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' במהפכה, וחודש לאחר מכן סיפחה רוסיה לשטחה את חצי האי קרים. מאז הזכירו כלי תקשורת רבים שניקיטה חרושצ'וב העניק ב-1954 את חצי האי לאוקראינה במתנה, מתוך הכרה שהיא חלק בלתי נפרד מרוסיה. בשיחה ל-ynet טוען בנו: "לא מדובר במתנה, אלא בהחלטה טקטית, כלכלית. הייתה אז בעיה קשה של מחסור במים בקרים, שגרמה למחלוקת בין רוסיה לבין אוקראינה. הוחלט לבנות שתי תעלות ענקיות בין אוקראינה לבין קרים כדי להעביר מים, והיה צורך לפשט את ההליכים". לכן, לדבריו, קרים עברה מבחינה טכנית להיות חלק מאוקראינה.
"מזרח אוקראינה היא חלק אינטגרלי מרוסיה"
ניקיטה חרושצ'וב נולד בגבול רוסיה-אוקראינה, במקום שבו מרוכזים עכשיו כוחות צבא רוסים גדולים, ולמד באוקראינה. בנו הלך בעקבותיו והיום - כאמריקני שבעורקיו זורם דם רוסי ועוקב אחר המשבר - הוא משוכנע שארה"ב לא קוראת נכון את המפה. הוא גם בטוח שלפוטין אין שום כוונה לפלוש לאוקראינה, למרות החרפת המשבר בימים האחרונים.
"קרים זה מקרה מיוחד. אוקראינה זה כבר סיפור אחר", אומר חרושצ'וב הבן. "זה לא ילך למלחמת אזרחים. הרוסים שנלחמים שם למען עצמאותם או לא, הם רוסים אוקראינים. המזרח אוקראינים חיים במערכת יחסים מאוד מסובכת. זו הבעיה והטרגדיה".
הרוסים לא מעורבים במה שקורה?
"זה בגבול, אבל לא מנוהל על ידי הרוסים. אין הוכחות שיש שם כוחות. אני מאמין שיש מרגלים רוסים שעובדים בשטח למטרות אינפורמציה, אבל רוסיה לא מתאמת את המתרחש מבחוץ. העם הרוסי עוקב ותומך ברוסים באוקראינה. גם לאשתי יש שם קרובים והם מדברים בטלפון כל יום. אין קונספירציה רוסית, אלא בעיה פנימית. האמריקנים טועים".
הוא מנסה להסביר את העוינות וחוסר האמון השוררים בין מזרח למערב: "יש עימות היסטורי בין שני החלקים של אוקראינה שהופרדו במשך 300 שנה. המזרח היה חלק אינטגרלי מרוסיה, והמערב היה חלק מהקיסרות האוסטרו-הונגרית ואחר כך חלק מפולין ומרומניה. שני החלקים אוחדו בשנת 1945. היחסים ביניהם אולי לא כמו היחסים שבין הישראלים לבין הפלסטינים, אבל די דומים".
במערב מנסים להבין מה עובר בראש של פוטין. אתה מבין?
"האינטרס של פוטין הוא למנוע צרות נוספות ולהביא שלום לאוקראינה. אם תפרוץ מלחמת אזרחים, יופעל עליו לחץ כבד להיות מעורב צבאית, וזה כמובן יוביל לתגובה שלילית. לפוטין אין עניין בכיבוש מזרח אוקראינה משום ששליטה באזור תחייב אותו לשלם משכורות ופנסיות מהתקציב הרוסי".
חושדים בפוטין שהוא מפנטז על חידוש מעמדה של רוסיה כמעצמה עם מדינות הלוויין שלה שהיו בעבר חלק מברית ורשה. עד כמה זה נכון?
"התיאוריה לפיה רוסיה מנסה ליצור מחדש את בריה"מ אינה נכונה. רוסיה מבינה שזה בלתי אפשרי. הייתי שמח אילו בריה"מ הייתה קיימת, כמו שהבריטים היו רוצים לחזור לימי האימפריה. בריה"מ שייכת לעבר. זוהי טרגדיה גדולה, אבל אי אפשר לשנות את ההיסטוריה".
נוסע לחברים במוסקבה
ניקיטה סרגייביץ חרושצ'וב שלט בשנים 1964-1953 והלך לעולמו בשנת 1971. לימים, ישב עמו בנו סרגיי וסייע לו לכתוב את ספרו האוטוביוגרפי. מעניין מה היה כותב על החלטת הבן להגר לארה"ב, ואפילו להישבע שבועת אמונים לחוקה האמריקנית ולדגלה.
סרגיי הוא מוצר מובהק של האליטה הרוסית, בשר מבשרה. הוא בעל כמה תארים אקדמאים בהנדסה, והשלים תואר דוקטור באקדמיה למדעים של אוקראינה ובאוניברסיטה הטכנית במוסקבה. בין שאר המשרות היה מדען בתוכנית החלל הרוסית בשיאו של המרוץ לחלל מול האמריקנים: "עבדתי עשר שנים בתוכנית החלל והייתי אחראי למערכות ההנחיה".
איפה היית כשארה"ב הנחיתה ראשונה אדם על הירח?
"אז כבר הייתי במקום אחר בתחום המחשבים. הייתי גאה במרוץ האנושי לירח, אבל היה עצב שאמריקני ולא רוסי הגיע לשם".
חרושצ'וב הבן לא ציפה שבריה"מ תיפול וגם לא שהוא יקבל הצעת עבודה בארה"ב ב-1991, ממש עם הקריסה. "לא היגרתי מרוסיה. קיבלתי הצעת עבודה אחרי המלחמה הקרה. מעולם לא חלמתי לחיות בארה"ב", הוא אומר. שמונה שנים אחרי שהחל לעבוד כמרצה באוניברסיטת "בראון", הוא ורעייתו קיבלו אזרחות אמריקנית. "אני גר כאן ברוד איילנד. עכשיו זה הבית שלי. יש לי גם דירה במוסקבה ואני נוסע פעם בשנה להיות עם בני משפחה וחברים וחוזר לכאן".
לפני שנתיים יצא סרגיי חרושצ'וב לגמלאות, אך הוא ממשיך ללמד כפרופסור אורח ב"בראון", ומרצה בבסיס חיל הים בניופורט. "אני מרצה הרבה בפני קצינים זרים שמתארחים כאן, אבל לא יצא לי להרצות בפני ישראלים". במשך השנים ביקר חרושצ'וב הבן שלוש פעמים בישראל. "התרשמתי עמוקות מהמדינה. אתם צריכים לפתור את המחלוקת שלכם עם הפלסטינים", הוא מייעץ.
לפנייה לכתב/ת 
