10 דק' מפרידות בין מלחה למילאנו / טור
במשך 3 רבעים מכבי ת"א הצליחה להפוך את המשחק להכנה לקראת ההצלבה, ב-17 הפרש הראש כבר היה על הטיסה לאיטליה. ברבע ה-4 ירושלים ניצלה את נפילת המתח והגיעה קרוב, אבל כרגיל הפסידה במשחק מכריע. ופניני? לא רק עלה תאנה. אשד מסכם את ה-79:83 של מכבי במלחה
מכבי תל אביב יודעת לעשות את זה. להופיע למשחקים הגדולים ברמת העוררות, הדריכות והמוכנות הנכונות כדי להשיג בדיוק את מה שהיא צריכה. שלושה רבעים זה נראה מצוין, אבל גם עם הרבע האחרון הגרוע - מכבי בעצם סידרה לעצמה את הביתיות בפלייאוף, ואירוח המשחק האחרון של העונה בנוקיה, כמו תמיד. כן, היא צריכה לנצח את חיפה בבית כי לא סיימה בהפרש 8 הרצוי, אבל המשחק הזה יהיה אחרי הסדרה עם מילאנו, ומכבי תטפל בו כשתגיע אליו.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
בשלושים הדקות הראשונות הצליחה מכבי להפוך את המשחק להכנה לקראת מילאנו: להוכיח לעצמה שהיא מסוגלת לשחק גם ללא סופו וללא יוגב, למצוא דרכים מגוונות להגיע לשלשות פנויות (שבעה שחקנים קלעו לפחות שלשה אחת) ולקלוע אותן באחוזים כמעט מושלמים (נכון, הסלים במלחה ג'ורות אבל עדיין - מרשים).
לקבל חזרה את ריקי היקמן, בדיוק בזמן, ולהפוך את ז'יז'יץ' ולנדסברג ממחממי ספסל לשותפים מלאים לרוטציה. לשפר באופן דרמטי את הקליעה מהקו (יותר קל בלי סופו), לבחון את הלחץ בהגנה ולעדכן אותו בהתאם ליריב. בלאט יכול להיות מרוצה בעיקר מיציבותו של טייריס רייס, שעשוי להיות ה-MVP של הסדרה, אם ישמור על היחס המצוין של אסיסטים לאיבודים - אתמול 7:0!
אחרי שלושה רבעים ו-17 הפרש, באופן טבעי הראש כבר חשב על מילאנו, הגארדים כבר דמיינו את לנגפורד, ורק שמעון מזרחי לא חשב על השש-בש במלון. הוא יודע מה זה מלחה. וירושלים היא קבוצה מיוחדת השנה, עם שחקנים עמוסי יכולת וכבוד, כשברייסי רייט לא מכיר את ההיסטוריה, וקיצ'ן לא מבין במסורת.
ויחד עם נפילת המתח הטבעית של מכבי ואחוזי השלשות שקצת התאזנו, קלעה ירושלים 30 נקודות ברבע האחרון, המוצלח שלה באופן מסורתי, והגיע קרוב, אבל רק קרוב, בגלל מהלך קלאץ' גדול של דווין סמית', שהזכיר את מוטי דניאל בימים הגדולים שלו: כשכולם חושבים לעשות פאול, הוא היה הולך לחטוף את הכדור. במקום להתגונן, תהיה תוקפני, גם בהגנה.
ירושלים נמצאת כרגע במדרון חלקלק, ובניגוד למכבי, חייבת לבחון את יציבותה והופעתה למשחקים מכריעים. בינתיים, בכל הצמתים הגדולים היא פנתה לדרך ההפסד. גם בגביע המדינה, גם באירופה, וגם במשחק המכריע על המקום הראשון.
חלק משמעותי הוא הופעתם של האסים הישראלים. יותם הלפרין, שהיה אנמי וב-33 דקות כמעט ולא השפיע על המשחק, וליאור אליהו שהוא אקס פקטור דו כיווני: אריה בהתקפה וצובר נקודות משמעותי, אבל חתלתול בהגנה, שמאפשר לכל שחקן בסביבתו לעשות עליו סל. ירושלים כנראה תקבל את חיפה בחצי הגמר (אם שתיהן תעבורנה את הסדרה המוקדמת), ולפני שתחשוב על מכבי שוב, היא צריכה לסדר כמה ענייני אגרסיביות וסדרי עדיפויות פנימיים.
באופן סמלי, גיא פניני, פעם יקיר מלחה והיום לא מהאהודים שם, עבר במשחק הזה את דורון שפר, פעם מלך מלחה ועדיין כזה, ונכנס למאה הקלעים הגדולים בתולדות הליגה. תהליכי התיקון המוסרי והשיקום המקצועי שעבר גיא הם מרשימים ומשמעותיים, והוא הופך להיות נכס של ממש למכבי, במיוחד כשיוגב פצוע וגיא הוא הצבר היחידי ברוטציה. והוא ממש לא רק עלה תאנה, אלא קפטן מורגש ומשמעותי. ועכשיו, הבלדה על ארי ודרצ'י.
לפנייה לכתב/ת 
