רוצים חירות? תפסיקו לנסות לשלוט בהכול
לכאורה נשים וגברים הם חופשיים היום לכל דבר. אך למעשה, לא נהיה חופשיים באמת עד שלא נשתחרר מיצר השליטה ומהגאווה
אני אוהבת את החגים מפני שטמונה בכולם משמעות חברתית ואישית. לא צריך להיות דתי אדוק או להאמין כלל באלוהים כדי ליהנות מהתובנות האצורות בתוך סמלי החגים. חג החירות מדבר על חופש ועל המלכודות שבחופש ואין רלוונטי יותר ממנו לתקופה שבה אנו חיים: העידן הפוסט-מודרני מאופיין בדרגת החופש הגבוהה ביותר שניתנה לאדם. לאורך ההיסטוריה, רוב בני האדם לא היו חופשיים לבחור את מסלול חייהם.
בתקופה הקדומה היו חברות שלמות שהמבנה החברתי שלהם כלל מלכתחילה שני מעמדות, אדונים ועבדים, והעבדים נחשבו לרכוש בעליהם וכך הייתה גם ההתייחסות לערך חייהם. בימי הביניים, המושג 'חופש אישי' לא היה קיים ואדם היה כבול לתפקידו ומעמדו מבלי יכולת לעלות בסדר החברתי. רק בתקופת הרנסאנס התפתח המושג "חופש מחשבתי" ויחד עם תנועת ההשכלה (המאה ה-18) החלה להתפתח התפיסה שבני האדם שווים, והאדם זכאי לעצמאות על החלטותיו, ובזכות התנועה לשחרור האישה (מאה ה-20) גם הנשים קיבלו חופש לבחור את גורלן. אך האם אנחנו באמת חופשיים?
התשובה היא לא, עדיין לא. למשמעות החופש האנושי שני היבטים עיקריים: ההיבט החיצוני מתאר העדר אילוצים ושליטה חיצונית. ההיבט הפנימי מתאר שליטה פנימית שבה הרצון מונע לא מדחפים ויצרים אלא מערכים. לאורך 400 שנות היסטוריה אחרונות, השתחררנו משליטה של המדינה בנו, השתחררנו משליטה של החברה בנו, השתחררנו משליטה של המשפחה בנו.
סוף סוף, לראשונה בהיסטוריה, הגענו לתקופה שבה האדם יכול להיות חופשי לעצב את גורלו. הבעיה היא שבפועל, אומנם השתחררנו מההיבט החיצוני, אך עדיין אנחנו צריכים להשתחרר מההיבט הפנימי של החופש. ההגדה של פסח מכוונת ומדריכה אותנו להתגברות על יצר האדם לשליטה ולחירות פנימית.
יצר השליטה
אדם זקוק לביטחון. עונות השנה המגיעות בריתמוס קבוע, מאפשרות לחקלאי לשתול בהתאם ולהבטיח מזון לבני משפחתו. מחקרים רפואיים מאפשרים שליטה על התפרצות חיידקים ווירוסים. מסלול חייו של תינוק שצרכיו מולאו שונֶה ממסלול חייו של תינוק אשר באופן קבוע בכה ולא קיבל מענה. האחד בטוח בסביבתו והשני לא. גם עובד זמני חושש לפרנסתו לעומת עובד קבוע ללא חרב הפיטורין מעל ראשו. למעשה, על-פי פירמידת הצרכים של מאסלאו, ביטחון הוא צורך בסיסי ביותר ועד שאדם לא ימלא את הצורך בביטחון – אין הוא פנוי לא לאהבה, לא לזוגיות, לא להורות ולא לצמיחה ומימוש עצמי.
אחת הדרכים לארגן לעצמך חיים של וודאות היא דרך השגת שליטה. השליטה נותנת אשליה של ודאות והבעיה היא שיש מידה של אמת בדברים. אם אתה שולט בבת-הזוג שלך אתה בטוח שהחתונה תהיה איך שאתה רוצה, השם של הילד יהיה על-פי הבחירה שלך, ההוצאות הכספיות יהיו בהתאם לשיקול דעתך וכו'.
כדוגמה אולטימטיבית, מביאה ההגדה את פרעה. שליט יחיד לא רק על אימפריה אדירה אלא אפילו על כוחות הטבע. אז איך קורה שבחור אחד מגמגם מצליח לערער את הגדול שבגדולים? התשובה לכך היא המסר החינוכי של ההגדה: כוח שמקורו בשליטה הוא שביר והרסני. לשליטה יש גבולות מצומצמים כך שגם אם אתה שולט על התנהלותם של בת-הזוג/הילדים/העובדים, תמיד יהיו רגעים עלומים. מכאן ההגדה פורסת לפניך שתי אפשרויות:
אפשרות אחת, אותה מייצג פרעה, היא לדאוג לצמצם את אותם רגעים עלומים. לקשור את העובד אליך בחוזה דרקוני, לאסוף מידע מחברים של הילד כדי לוודא היכן ביליתם ואיך, או להתקין איתוראן במכונית של האישה. אלא שלמרות שתשקיע אנרגיה גדולה בניסיונות לסגור את כל הפתחים, עדיין לא תכסה את כל האפשרויות, כי לשליטה יש מוגבלות.
והנה, למרות שפרעה מלך אלוהי, משה נעמד מולו כשהוא אומנם חשוף ופגיע, אך גם מספיק חזק כדי לערער על ריבונותו של פרעה. כל ההתנהלות ביניהם מתרחשת בנוכחות חרטומיו של פרעה ומצרים כולה, כך שלא רק השליטה המוחלטת של פרעה נסדקת אלא גם האגו שלו בסכנה. מכאן העיקשות של פרעה להמשיך במאבק הכוחות למרות הסבל שבמכות.
את האפשרות השנייה מייצג משה: במקום כוח שמקורו בשליטה, משה מייצג עוצמה רוחנית. מדובר ברועה צאן מגמגם הנשלח להעביר מסר למלך (תארו לעצמכם שדובר הממשלה היום היה מגמגם?). כוונתי היא שמשה מגיע לארמון מהמקום הנמוך ביותר שניתן. חוסר התאמה פיזית לביצוע המשימה, חוסר אונים מול כעסו של פרעה, כשהוא חשוף ללעג ולפגיעה, והנה, מהמקום הנמוך ביותר שאפשר, משה מפיץ עוצמה.
הסיבה לעוצמה היא האמונה של משה בערכיות השליחות שלו. לפי סיפור ההגדה, משה חופשי מנטל האגו. הוא מודה שהוא פגיע, כך שלהרוג אותו לא יהווה ניצחון עבור פרעה. משה לא מתהדר בכוחות-על ואין לו כל כוונת שלטון. אז מי חופשי יותר ממי? פרעה המחויב להילחם על האגו שלו או משה המחויב להעביר מסר ערכי?
חירות בהגדה היא גילוי הרצון האנושי המכוון על ידי ערכים. אדם שפועל על פי האגו שלו – משועבד. אדם הפועל על פי ערכים – חופשי. פרעה מייצג את השליט המשועבד. משה מייצג את האדם החופשי. העניין המרתק הוא שככל שאנחנו מתקדמים בהתפתחות האנושית, כך ההגדה הופכת רלוונטית יותר ויותר מפני שלאורך הדרך, יותר ויותר תחומים הפוכים פחות ופחות וודאיים. למעשה, היום אנחנו חיים בעידן של אי-וודאות. העבודה כבר לא בטוחה כמו פעם, הזוגיות לא בטוחה כמו פעם ואפילו הילדים לא מחויבים להורים שלהם כמו פעם. השליטה הופכת כלי פחות ופחות שימושי והרבה משברים זוגיים נגמרים בטעות בגירושין מפני שמדובר במאבקי שליטה.
אנחנו כחברה צריכים לפעול על פי הוראות ההגדה: לבנות לעצמנו מערכת ערכים חדשה המאפשרת לנו איכות חיים בתנאים של אי-וודאות. ההגדה מדריכה אותנו לראות בסיפור יציאת מצריים מסר עכשווי: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ולבחור, בהתאם לתקופה, אחת מתוך שתי האפשרויות שההגדה פורסת לפנינו: עוצמה של שלטון מול עוצמה רוחנית. זמני מול קבוע, משעבד מול משחרר, הרסני מול מחנך. על-פי מה תהיה הבחירה שלך - על-פי דחפים או על-פי ערכים?
חג שמח!
דר' אורלי בלומברג- מזרחי, Ph.D בתחום הפשרות בנישואים, חוקרת ומרצה, מתמחה בזיהוי הפוטנציאל בזוגיות. בעלת הקליניקה "בלב שלם".
