בחזרה לעתיד: חטא עגל הזהב של ימינו
אילו לקחים כדאי ללמוד מחטאם הקדום של בני ישראל במדבר? אנקדוטות מרתקות שעולות מקריאה של הפטרות חול המועד פסח ורלוונטיות לימינו
- עוד במדור פרשת שבוע כלכלית
- עוד סיפורים חמים - בפייסבוק של ynet
הָיְתָה עָלַי, יַד-יְהוָה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה, וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת. וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד. וַיֹּאמֶר אֵלַי--בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ..... וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ--נִגְזַרְנוּ לָנוּ. לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה: בְּפִתְחִי אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם--עַמִּי. וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי--נְאֻם-יְהוָה. (יחזקאל לז א-יג)
ההפטרה מזכירה לי את תקומת מדינת ישראל במעבר החד מהזוועות והעוצמות של מחנות ההשמדה שבהן היה קשה לדמיין עתיד לעם היהודי עד להקמתה של מדינת ישראל. אולם, התורה וחז"ל אינם מסתפקים בהקמת מדינה עצמאית אלא דורשים שנעצב את צביון המדינה לפי ערכים מוסרים הכוללים גישה נכונה לעושר ולשפע הכלכלי.
העם נכשל בתחנה הראשונה
קריאת התורה של חול המועד פסח נלקחה מפרשת "כי תישא" בספר שמות. פרשת כי תישא מתמקדת בחטא עגל הזהב במדבר. עם ישראל יצא בדיוק ממצרים, זכה לניסים ונפלאות, ובכל זאת נכשל כבר בתחנה הראשונה. עם ישראל השתמש בזהב שבזז מהמצרים בים סוף כדי לעצב לו עגל מזהב.
במסגרת פולחן העגל הם נגררים להתנהגות פרועה ומתירנית. בעקבות כך, משה נאלץ לשבור את לוחות הברית ולכתוב אותם מחדש תוך בקשת סליחה עבור עם ישראל והכאה על חטא. בסוף מעשה העגל, התורה מצווה לנו שלא לאמץ המנהגים של יושבי ארץ כנען ולשמור את החגים.
וַיֹּאמֶר אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדֹנָי, יֵלֶךְ-נָא אֲדֹנָי, בְּקִרְבֵּנוּ: כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ. ..... שְׁמָר-לְךָ--אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוְּךָ הַיּוֹם; הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ, אֶת-הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה, בָּא עָלֶיהָ: פֶּן-יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ, בְּקִרְבֶּךָ. כִּי אֶת-מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן, וְאֶת-מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן; וְאֶת-אֲשֵׁרָיו, תִּכְרֹתוּן. .....פֶּן-תִּכְרֹת בְּרִית, לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ; וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם, וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם, וְקָרָא לְךָ, וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ. וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו, לְבָנֶיךָ; וְזָנוּ בְנֹתָיו, אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן, וְהִזְנוּ אֶת-בָּנֶיךָ, אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן. אֱלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשֶׂה-לָּךְ. אֶת-חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם. כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם, לִי; וְכָל-מִקְנְךָ תִּזָּכָר, פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה. וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם-לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה, וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת; בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר, תִּשְׁבֹּת. וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים; וְחַג, הָאָסִיף--תְּקוּפַת, הַשָּׁנָה. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה, כָּל-זְכוּרְךָ, אֶת-פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי-אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ, וְהִרְחַבְתִּי אֶת-גְּבֻלֶךָ; וְלֹא-יַחְמֹד אִישׁ, אֶת-אַרְצְךָ, בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה. לֹא-תִשְׁחַט עַל-חָמֵץ, דַּם-זִבְחִי; וְלֹא-יָלִין לַבֹּקֶר, זֶבַח חַג הַפָּסַח. רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ. (שמות לד ט-כו)
עם ישראל כבר נכשל בחטא העגל כאשר עשה שימוש לא רצוי בעושר הכלכלי (הזהב) שברשותו. התורה חוששת מהתגובה של העם לכשיגיע לארץ המנוחה וכאשר ייהנה מהשגשוג הכלכלי בעקבות ההצלחה החקלאית (התחום הכלכלי העיקרי דאז). החשש שעלה היה שעם ישראל יאמץ את המנהגים הלא ראויים של יושבי כנען וילך במסלול הסגידה העצמית הטמון בעבודה זרה, כפי שארע במעשה העגל.
לכן, התורה מזהירה אותנו שלא לשכוח שהיינו פעם חסרי כל (המצה מסמלת את לחם העוני שאכלנו בתור עבדים במצרים). גם בתקופות מאוד לחוצות מבחינת עבודה חקלאית (בחריש ובקציר) אסור לנו להיות שקועים אך ורק בעבודה אלא עלינו לשמור את ראשית ההצלחה הכלכלית שלנו בארץ בה אנו מצויים - לזכות הקב"ה ולא לנכס אותה אך ורק לעצמנו (יש להביא ראשית את הביכורים לבית המקדש). התורה אוסרת עלינו להיגרר אחרי התנהגות אשר מבטאת השחתה מוסרית ושיכרון חושים הבאים בעקבות הצלחה כלכלית (בישול גדי בחלב אימו).
הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בבית ההשקעות פסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית ההשקעות בו הוא עובד
לפנייה לכתב/ת 
