כוח סוס
הקליפורניה היא פרארי בתמחור השפוי ביותר שיש, ועדיין יש תחושה שאתה משלם חלק נכבד מה-1.7 מיליון שקל רק בשביל הסמל. אבל אתם יודעים מה גילה רם גלבוע בהרי ירושלים? יש סמלים ששווים את זה
הזמן שלי איתה היה כמו ביקור התייחדות, קצר ובפיקוח. אספתי אותה בבוקר מתל אביב, נפרדתי ממנה לקראת ערב בעין כרם. לכל אורך הדרך דרש מנכ"ל החברה להשקיף עליי ועליה היישר מתא הנוסעים. ובכל זאת, פרארי. יש דרכים יותר גרועות להעביר יום. נדירוּת היא מגבר של יופי, והקליפורניה מתבלטת ביופייה. אתם יכולים לראות בעצמכם רגע לפני שהיא אוספת אבק על רקע החומות של מנזר האחיות ציון. כשאני בחוץ היא דורשת את המבט שלי, וכשאני מסתכל עליה מספיק זמן אני רוצה לחזור פנימה ולהתניע ולנסוע.
בפירוש זזה
בעברן הלא כל-כך רחוק, מכוניות-על דרשו נהג-על או לפחות נהג מאוד מרוכז. כתם שמן אחד, טעות אחת, ושני מיליון שקל בקיר. בעשור או שניים האחרונים הבינו יצרניות כמו פרארי ולמבורגיני שיש היגיון עסקי בשמירה על הלקוחות שלהם בחיים. הקליפורניה היא עוד צעד קדימה אל העולם האמיתי של אנשים מסוימים: זאת הפרארי הראשונה עם גג קשיח מתקפל והזרקת דלק ישירה, פאק, אפילו אופציה למנגנוני חיסכון בדלק. זאת גם הפרארי הראשונה שנוסעת עם מנוע V8 קדמי, שזה קרוב לשפוי או לפחות נטול האקזוטיות של פורמולה 1. להגיד לכם שיש לי כל כך הרבה ניסיון עם פרארי שאני יכול להוסיף לדיון על השינוי? עד הקליפורניה נהגתי על פרארי אחת, 430 ספיידר, לזמן כולל של שלושת רבעי שעה. היה כיף.
הכתבה התפרסמה במקור במגזין ספיד
ב-1.7 מיליון שקל לגירסה הבסיסית (זאת שאני בחנתי מתומחרת ב-1.8), הקליפורניה היא כרטיס הכניסה שלך לפרארי, רגע לפני שישלחו אותך לבדוק אולי ימצאו בשבילך משהו במזארטי. מהמחיר ועד קיומם של מושבים אחוריים זאת פרארי לעם. הראשונה שנועדה לקשיים האמיתיים של חיי היומיום, אתם יודעים, של אנשים נטולי קשיים.
ועדיין, זאת פרארי. מאחורה, אם הגג פתוח, יכולים לשבת בדוחק שני ילדים, בהנחה שהם גם ננסים. לפני זה צריך רק להוציא את תיק הלואי ויטון מהבגאז' כי הגג הקשיח מתקפל לשם ומותיר מקום לארנק גדול. פס ההאטה הראשון שתעלו עליו בלי להאט יבחן היטב את היציבות האורתופדית שלכם. האופציה למנגנונים חוסכי דלק היא רק אופציה, וכל דבר בפרארי זאת אופציה; בשביל הסמל של הסוס בצד הרכב תצטרכו להוסיף 5,000 שקל.
לאלה שבכל זאת לא היו משוכנעים שזאת לגמרי פרארי, בשנת 2012 גידלו לה במראנלו עוד כמה שערות על החזה. הידקו את המתלים, השילו 30 קילו מתכות, שיחקו עם הארכובות, פתחו את האגזוז ושידרגו את המחשב. בסוף גירדו מה-4.3 ליטר עוד 30 כ"ס, והיום היא מסתובבת עם 483 בסך הכל. זה לא המון לפרארי - תצטרכו עוד שני ליטרים וארבעה צילינדרים בשביל המון לפרארי - אבל זה הרבה, והדגם של השנה הבאה יוסיף מגדש טורבו ועוד 70 באורווה.
הכוח עובר כאן לגלגלים דרך תיבת מצמד-כפול רובוטית בעלת שבעה הילוכים, ובעולם יש מי שלחצו וכבר ירדו עם קליפורניה עירומה מתוספות ל-3.6 שניות ל-100 קמ"ש. זאת ליגה של קומץ מכוניות ואופנועים ומטוסי קרב. עוזרת העובדה שהקליפורניה מגיעה כסטנדרט עם פונקציית Launch Control, שמריצה את המנוע בסרק כדי לייצר האצה מהמקום ממיסת צמיגים דמוית רוד ראנר, אבל שלי הגיעה עם מנכ"ל שמבטל את ה-Launch Control, אז לא השתמשתי בה. אבל לא צריך להתווכח עם היכולת שלה להתקדם קדימה.
בהחלט פונה
על ההגה שטוח התחתית יש חוגה עם שני מצבים רלוונטיים: "נוחות" ו"ספורט". במצב נוחות תנהגו אתם. יש גם הגדרה שלישית שמבטלת את כל בקרות האחיזה, אבל ציינתי כבר שהקליפורניה הזאת עולה 1.7 מיליון, וגם את הקטע עם המנכ"ל סיפרתי. בקיצור, נהגתי על ספורט.
הקליפורניה צוללת אל תוך פניות כמו קמיקזה. במובן הזה, המכונית היחידה שזכורה לי שהתנהגה ככה הייתה ה-430 ההיא. טפיחה קלה על הבלם רק כדי להעביר את המשקל קדימה, הפניה של ההגה, אפס גלגול בתוך התא והאף הרומי שלה שובר פנימה בקו חד וישר. הבלמים הקרמיים צריכים קצת חום בשביל לנשוך, אבל כשהם איתי, היכן שאני רגיל לבלום, אני מגלה שאני יכול לבלום רחוק יותר, ואז רחוק יותר מזה, ובטח גם יותר רחוק אם היה לי אומץ, אבל לה יש יותר אומץ מאשר לי.
אני מפנה את ההגה מאוחר יותר - חייבים, כי המכונית הזאת פשוט מסתובבת במקום אל תוך שיא הפנייה והקו החדש שפוקדים עליה - ואז אפשר לתת גז, ואז גם ה-V8 נכנס לעניין. מדויק, כוחני, לא בועט. אולי זה בגלל האוקטן 95 שממלאים במכונית המבחן, אין לי מקור השוואה. בכל מקרה, הרעש שלו מופלא עד כדי פרץ צחוק קצר. אני שורף דלק מאובנים, אפשר לראות ולשמוע ולהריח את הבערה, ריבוע אחר ריבוע על החוגה האלקטרונית מולי, בק-פייר אחר בק-פייר בארבעת האגזוזים מאחוריי. עדיף להיות עשיר. זה לא חדש.
המופע האורקולי מבהיל הולכי רגל, אבל הרושם של האוחז בהגה היא שהקליפורניה מדויקת, לא פראית. מכונית-על צייתנית, לא משוגעת. והיא חשה. אני לא מנסה להישמע כמו איזה משורר מביך של מכוניות, אבל מנוע והילוכים והגה וצמיגים שאנשים חשבו עליהם ומכוילים עד הבורג האחרון עוד יקומו לחיים יום אחד. ככה זה מרגיש לפעמים.
רק מה, יש רעשי רוח מהחיבור בין החלון לגג. האמת שהם משמעותיים באופן מפתיע. לא יודע אם זה שיקול שלכם לקנות, אז שתדעו.
לגמרי פרארי
להרבה אנשים יש מה לומר כשהם רואים את הקליפורניה, והיום מסתובבות 10 כאלה על הכבישים שלנו בשביל שאנשים יראו. היא יפה. מדהימה ביופיה אולי. אבל תורידו את הסוס מרכב המבחן, והוא לא נראה כמו אוטו ב-1.8 מיליון. רק שמונה? בטח. גם מיליון, אולי. רק שהסוס זה ההבדל. מגדיל אותה קצת. מכונית ספורט גרמנית תעניק יותר תמורה בחצי מחיר - נטולת רעשי רוח, עם פרקטיות יומיומית אמיתית - אבל היא לא תעניק את השם פרארי. את המסורת שמגיעה איתו, אם אתם בעניין של דברים כאלה.
או, אם אתם בעניין של דברים כאלה, את הבהייה הבלתי פוסקת מצד הסביבה גם ביישובים הכי אמידים. אז כן, תושבי עין כרם, זה אני שניגנתי לכם את הסימפוניה לשמונה צילינדרים של פרארי (6 ל-1 שלא המצאתי את הדימוי הזה). יכול להיות שיצרתי רושם של מתלהב. אתם יצרתם אצלי רושם של מתלהבים מאוד. בפעם הבאה שמישהו נכנס עם פרארי אדומה ליישוב שלכם, קצת פאסון. בסופו של דבר זה אוטו.