מדוע נעלמו הנשים ממועצת הביטחון?

ישראל שנת 2014 - בכנסת אישה אחת בלבד חברה בוועדת החוץ והביטחון, כמו גם בקבינט הביטחוני. ביתר משרדי הממשלה והביטחון שנבדקו עולה כי אחוז הייצוג של הנשים עולה רק בדרגים נמוכים יותר (ברמות 3 או 4). מהמשרד לעניינים אסטרטגיים, השב"כ, המוסד, מל"ל והוועדה לאנרגיה אטומית לא העבירו נתונים חרף בקשות חופש המידע שהועברו בסיוע התנועה לחופש המידע.

המידע מגיע ממחקר חדש המראה כי אין הרבה נשים במוקדי קבלת החלטות ביטחוניות. אלה שקרובות למוקדים אלה - דומות במאפיינים שלהן: כולן יהודיות, (בנות 41-60 למעט בכנסת ובממשלה), רובן המוחלט ילידות הארץ, נשואות ומתגוררות במרכז.

מקום לקול אישה

ב-31 באוקטובר 2000 התקבלה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם החלטה 1325 שמכירה לראשונה בכך שנשים ונערות באזורי סכסוך אלים חוות את הסכסוך באופן שונה, ומתוקף החוויה הזאת יש ליצור מסגרת משפטית ופוליטית שבאמצעותה יוכלו הנשים לדרוש את מקומן ולהשמיע את קולן בנושאי שלום וביטחון. החלטה זו יונקת את ערכיה מהחלטות שהתקבלו בעבר במועצת הביטחון בעניין זה בעבר, מהתחייבות הצהרת בייג'ין מהצהרת נשיא המועצה ביום האומות המאוחדות לזכויות האישה ולשלום בינלאומי (יום האישה הבינלאומי) ב-8 במרץ 2000.

קמפיין "גם אני התחברתי ל-1325" יצא לדרך, במטרה להעלות את המודעות להחלטה דרמטית וחשובה של האו"ם. בקמפיין משתתפות נשים בכירות מתחום המשפט, החברה והתרבות : גבריאלה שלו שגרירת ישראל באו"ם לשעבר, פרופ' נעמי חזן, פרופ' חנה הרצוג, ורד סוויד מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה, השחקניות יונה אליאן קשת, שרית וינו אלעד, חנה אזולאי הספרי, ריקי בליך, אילנה שושן ועוד. הרעיון היה לעורר מודעות בקרב הציבור על-ידי צילום עם סיכת ביטחון שממנה משתלשלים מספרי החלטת האו"ם כשהמטרה היא להביא לידי כך שממשלת ישראל תאמץ את ההחלטה בדומה לכ- 40 מדינות בעולם שעשו כן.

חנה אזולאי הספרי, יונה אליאן, ריקי בליך ושרית וינו אלעד(צילום: רונן בוידק)

קמפיין הצילום שהתגלה כסוחף, גרם לעניין רב ועד כה נאספו מאות תמונות של אזרחים, שחקנים, אנשי תרבות וכן כ-30 חברי כנסת ושרים ושצטלמו גם הם, כשהם עונדים את סיכת הביטחון של הפרויקט. מלבד סיכת הביטחון חשפו הארגונים המובילים את התוכנית נתונים חדשים ומטרידים אודות ייצוג נשים במוקדי קבלת החלטות בתחום הביטחון.

להחלטה שלושה מרכיבים עיקריים:

המרכיב הראשון מצביע על השפעת סכסוכים אלימים ומלחמות על נשים וילדים, מדגיש את העובדה שנשים וילדים הם הקורבנות העיקריים במלחמות העת החדשה שאינן מתנהלות בחזית המנותקת מהעורף אלא באיזורים האזרחיים עצמם. מתוך כך מצביעה החלטה 1325 על הצורך להגנה מוגברת על נשים ונערות בזמן ולאחר סכסוך אלים. ומכך נובעת החשיבות שבבחינת סכסוכים צבאיים דרך פרספקטיבה מגדרית.

המרכיב השני עוסק בצורך לשתף נשים בהליכי פתרון סכסוכים ובתהליכי השלום שאחריהם. מרכיב זה מדגיש את החשיבות הטמונה בשילוב נשים ביצירת הסכמים לסיום האלימות ובחיפוש אחר פתרונות צודקים להשגת הסכמי שלום, ומציין את הצורך לייצוג מלא של נשים בפורומים לניהול משא ומתן מדיני. מרכיב הייצוג כולל בתוכו את הדרישה להעצמת נשים. בבסיס הדרישה לשלב נשים בפתרון הסכסוכים עומדת ההבנה שלנשים יש תרומה פוטנציאלית לפתרון סכסוכים מתמשכים בהן נשים מקבוצות מודרות כמעט כליל.

החלטה 1325 מכירה בכך כי לצד מאגר נרחב של נשים שגם כיום יש בכוחן וביכולתן להיכלל במוקדי קבלת החלטות מכריעות (בנוסף לאלו הנכללות כיום במוקדים אלה), ישנן קבוצות רבות של נשים אשר אינן שותפות כלל בעיצוב פני החברה, בין היתר בהיותן משתייכות לקבוצות מודרות.

3. מניעת אלימות כלפי נשים

המרכיב השלישי של החלטה 1325 מתייחס לחובת המדינות לפעול כדי למנוע אלימות נגד נשים ובמיוחד אלימות על בסיס מגדרי, ובכלל זה לנקוט בכל הכלים המשפטיים שהדין הבינ"ל מאפשר כנגד הנוקטים באלימות זאת.

שגרירת ישראל באו"ם לשעבר גבריאלה שלו והשופטת בדימוס סביונה רוטלוי(צילום: רונן בוידק)

ככלל, כל תכניות הפעולה ליישום החלטה 1325 כוללות את מימוש יעדי ההחלטה: ייצוג נשים במוקדי קבלת החלטות, הגנה על נשים מפני אלימות ומניעת אלימות ברמה הלאומית. בכל מדינה מימוש היעדים מותאם לצרכיה ויש מדינות שהוסיפו יעדים נוספים. להשפעה של תוכנית הפעולה על המדינות שאימצו אותה יש אימפקט שניתן לראותו באופן מובהק ובא לידי ביטוי בפרמטרים רבים של ייצוג נשים והגנה עליהן כאשר העיקריים מביניהם:

1. אימוץ תכנית פעולה מקושר עם ממוצע של 11% עלייה בהשתתפות נשים בדרגים הגבוהים של שירות המדינה - נבדקו 12 מדינות אירופיות (בקרב המדינות שאימצו תכנית פעולה בשנת 2011). המחקר חושף כי במדינות שיש בהן תכנית פעולה יש יותר נשים בשלוש הדרגות העליונות, ושיעור הנשים בדרגות אלה גבוה יותר אחרי אימוץ תכנית פעולה.
2. בקרב מדינות שאימצו את החלטת האו"ם 1325 קיימת עלייה בשיעור תהליכי השלום המסתיימים בהסכם.
3. עלייה של 16% בהתייחסות לנשים במהלך חתימה על הסכמי שלום.
   

במחקר שבדק 585 הסכמי שלום, בין השנים 1990-2010 (עשור לפני ועשור אחרי) התברר כי קיימת עלייה של 16% בהתייחסות לנשים בהסכמי שלום. לפני אימוץ ההחלטה התייחסויות לנשים היו רק ב-11 אחוזים מההסכמי השלום שנחתמו, ואחרי אימוץ ההחלטה נצפתה עלייה ל-27% מההסכמים. כלומר עלייה של 16% בהתייחסות לנשים. המחקרים מצביעים על כך שהתייחסות לאוכלוסיה אזרחית, שיקומה ובנייתה ובתוך כך לקבוצות של נשים הופכת את ההסכם ליציב ורלוונטי יותר לצדדים המתדיינים.

השקת הקמפיין לוותה בפרסום נתונים חדשים אודות ייצוג נשים במוקדי קבלת ההחלטות בתחום הביטחון. המחקר, שנערך ע"י ארגון "שוות", בניהולה של ד"ר פנינה שטינברג, אסף במשך כשנתיים נתונים ממוקדי קבלת ההחלטות כדוגמת הממשלה - הקבינט הביטחוני, כנסת - ועדת חוץ וביטחון, משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, משרד החוץ, המשרד לביטחון פנים, המשרד להגנת העורף, צה"ל, המשטרה, המשרד לעניינים אסטרטגיים, שב"כ, המוסד, מל"ל והוועדה לאנרגיה אטומית. מהמחקר, כאמור, עולה כי באף אחד מהמשרדים שנבדקו לא מכהנת אישה כמנכ"לית.

"נתונים אלו מוכיחים כי נדרשת תכנית פעולה כוללת", קובעת ד"ר שטינברג. "במדינות שבהן אומצה תכנית פעולה חלה עליה בת 11% בממוצע בהשתתפות נשים בדרגים גבוהים של שירות המדינה. קשר זה מובהק, עקבי ואינו תלוי בשיעור הנשים בדרגות עליונות בנקודת המוצא".

יו"ר הוועדה למעמד האישה, חה"כ עליזה לביא(צילום: רונן בוידק)

את המהלך להטמעת תוכנית הפעולה 1325 של האום מובילים הארגונים -"אנו" (אג'נדה)- השדרה- עורו","איתך-מעכי", משפטניות למען צדק חברתי, ו"שוות"- מרכז לקידום נשים בזירה הציבורית מטעם מכון ון-ליר בירושלים.

• רוצים להתחבר? הצטלמו עם שלט שעליו כתוב "גם אני התחברתי ל-1325 " והעלו לפייסבוק ו/או לאינסטגרם. אינסטגרם לצפייה בתמונות: Israel 1325# או בפייסבוק: נשים מנהיגות לשלום וביטחון 1325