הבריחה הגדולה: משאירים את ניו יורק מאחור
כדי לשרוד את התפוח הגדול צריך להימלט ממנו מדי פעם. יהלי סער מפזז עם בוקרים במכנסי סקיני, יורד על בירות בוטיק לצלילי קאנטרי ומספר על 3 מקומות שמזכירים לתושבי הכרך כמה טוב בבית. קווים לדמותה של חופשת הסופשבוע של ניו יורק ושלישיית המלצות לחופשות קצרות בחוף המזרחי בטור אישי חדש שכולו שיר הלל לג'ונגל הבטון האהוב בעולם
למסע האישי שלי לניו יורק יצאתי לפני שנתיים. אחרי שהשתתפתי בצילומים ושיחקתי במעל ל-150 פרקים של סדרות שונות, החלטתי לקחת את הכסף שחסכתי ולעזוב את תל אביב לטובת תקופה בתפוח הגדול.
עוד טיולים
בערוץ התיירות:
אירזו את הדרקונים: חופשה בעקבות משחקי הכס
עלי קראוון: המדריך המלא לטיול קראוונים באמריקה
קולומביה על שני גלגלים: חוצים את דרום אמריקה באופנוע
הגעתי לניו יורק ב-2012 לצורך לימודי תואר ראשון באוניברסיטת קולומביה. התואר התגלגל והוליד איתו רעיון לעסק שבתורו התגלגל והוליד השקעה. מאז הספקנו לפתוח חברה, לסגור אותה, לבכות ולצחוק, סתם לבכות וגם לפתוח אחת חדשה. היום אני עובד בחברת סטארט-אפ בתחום הפרסום ומנהל ארגון ללא מטרות רווח מהצד.
לפני 3 חודשים, כשעברנו לדירה חדשה בברוקלין ואחרי שחשבתי שכבר ראיתי וחוויתי כאן דבר או שניים, נקלעתי שלא מרצוני למערכת יחסים משונה עם נהג הרכבת של קו המטרו G.
המרחק ביני לבין הרכבת החולפת הוא כזה שאם מותחים מספיק את היד מחלון חדר השינה שלי, אפשר כמעט לגעת בקרונות. ג'ורג', הנהג הקטר של משמרת שמונה ושלושים בבוקר, היה מנופף לי בכל בוקר לשלום כשהיה חולף מול החלון של החדר שלי. ואני, עצלן מכדי לקנות ווילונות, הייתי מנופף לו לשלום בחזרה.
היה משהו נחמד בקרבה הזו בתוך השיממון הניו יורקי, במקום שבו אינטרקציה יומיומית עם אדם זר הופכת אותו באופן כמעט אוטומטי למועמד ראוי לתפקיד השושבין בחתונה שלך.
לא עבר זמן רב והתחלתי לפנטז על חג הודיה משותף שבו ילדיי העתידיים ישתעשעו וישחקו עם כלבת הפקינז שהייתה בדמיוני בבעלותו של ג'ורג'. הוא היה תמיד אדיב אלי, על אף שאני מצדי הייתי תמיד ערום, מה שאגב לא הפריע לו במיוחד.
הכל זרם על מי מנוחות עד שיום אחד הבנתי שיחד עם ג'ורג' מברכים אותי לשלום עוד כמה מאות מילידי העיר, שנשרכו בקרונות הנוסעים שהוביל הקטר שלו.
עם התובנה הזו, ועם המחשבה שכל תושבי ברוקלין וקווינס כבר מחזיקים גלריה סלולרית שלמה עם איברי המוצנעים בניידים שלהם, החלטתי שאני צריך לברוח מניו יורק, לפחות לסוף שבוע ועד שאצטייד בתריסים. שכרתי מכונית, צלצלתי לחבר הנווט ויחד יצאנו לנקות את הראש בנסיעה מחוץ לעיר.
אז מה אתה, סיטי אסקייפ?
הדעה הרווחת טוענת שכדי לשרוד את ניו יורק צריך להימלט מהעיר מדי פעם. בריחות הסופ"ש מניו יורק, סיטי אסקייפ כפי שהן מכונות, הן דבר שבשגרה בלוח השנה כאן. על פניו, נראה שזהו אחד הדברים היחידים שעליהם מסכים כל אדם שמצא את עצמו חי בג'ונגל הבטון הגדול שבתוך ובין שני צדי נהר ההדסון למשך יותר מכמה חודשים.
כשניסיתי לרדת לפשר תרבות הבריחה, חברה מקומית הפנתה אותי ל-"מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות", ספרה המיתולגי משנות השישים של הסופרת והפעילה החברתית ג'יין ג'ייקובס.
הרצון למלט את הנפש מפני ניו יורק נטוע לדבריה באופן מפתיע דווקא בתכנון המבריק של העיר. ניו יורק תוכננה ועוצבה כרשת עם אינספור צמתי ונקודות מפגש שמעוררות חיכוך אינסופי של האדם עם השטח ועם עוד אנשים. הרחובות הקצרים והישרים, הצמתים הרבים, כל אלו מייצרים מצב בו שבו כל הדרכים מובילות לסטארבאקס. אין אפשרות אמיתית ללכת לאיבוד ואי אפשר להסתתר.
התופעה הגיעה לכאלה מימדים שממשלת ניו יורק התחילה לפחד שתושבי המדינה מבריחים ממנה כסף והיא יצאה למסע פרסום ענקי בו היא קוראת לתושבי העיר לנצל את גיחות הסופ"ש בכדי לנפוש באיזורים אחרים במדינה.
בחזרה לסיפור שלנו. כשבדמיונינו פנטזיות על הרים מושלגים, חצינו אני והנווט בניגוד לתחינות הניו יורק סטייט את גבול מנהטן. גלשנו הישר לתוך פנסילבניה ונסענו ונסענו עד שהגענו לבסוף לשומקום, או יותר נכון - לווירג'ינה המערבית.
מבולבלים ועייפים, כשבראשנו פחד עז לסיים את חיינו כמשרתי מין במרתף טחוב של איכר דרומי מרושע, נכנסנו אל דוכן בתחנת דלק מקומית על מנת לקבל כיוון והדרכה בנסיעה לכל מקום שהוא לא המקום אליו הגענו.
למען האמת, לא ידענו בדיוק מה אנחנו מחפשים ולכן גם לא ידענו מה לבקש. אבל לשמחתי הרבה, בזמן שביצעתי גיחה קטנה ומוצלחת למדף הממתקים, הנווט האמיץ שלי כבר החל למלמל מילים בעברית בעוד שהוא עומד במקום שבו אפשר לראות היטב את הידיים שלו, מול לאישה כבת חמישים.
על הירך של אותה אישה היה תלוי למרבה הזוועה רובה ציד ענקי שאותה היא כנראה החשיבה לאקדח הפרטי שלה, למקרה ומישהו פחות מנומס מהנווט ישתמש בידיים שלו בדרכים שהיא מחשיבה כלא כשרות.
אחרי אין ספור תודות על כך שבירכנו אותה בלשון הקודש, היא התגלתה כאדיבה להפליא והסבירה בגאווה לנו שאנו נמצאים בעיירה הקטנה תומאס, בתחתית הנהר השחור.
תומאס היא מושבת אמנים שכוללת, כפי שכל כך אוהבים השלטים העירוניים והפוטוגניים של ארצות הברית להציג, 586 נפשות. באיזור כולו אין שום קליטה סלולרית, אך כפיצוי על כך נמצאים במרחק כעשרים דקות הליכה המפלים השחורים.
אחרי שטיילנו, טיפסנו וחזינו במפלים וחזרנו לתחנת הדלק, הובילה אותנו קודחת נפט טקסנית לפרפל פידלר (Purple Fiddler), מוסד ותיק ובר קטן שמלא בבוקרים היפים. בתפריט: המבורגרים טבעוניים ובירות בוטיק, כשעל הבמה הופיעו להקות בלו גראס שהגיעו כל הדרך מבירת מוזיקת הקאנטרי - נאשוויל, טנסי.
המשכנו מהפידלר לגלריה ששימשה באותו ערב כבר - ווייט רום גאלרי. כאן חזינו בנערות עטויות במכנסי סקיני ונעלי בוקרים רוקדות ללהיטי היפסטרים (מקומיים!). הלילה ירד, הבוקר עלה ובצהריים חזרנו אני והנווט טוב הלב, מרוצים, שבעים ומוכנים להלחם על חיינו, לעוד שבוע בתפוח הגדול.
בריחות סופ"ש מניו יורק - 3 המלצות
1. תומאס, וירג'ינה המערבית - Thomas, WV
תומאס כיעד לחופשה? תתפלאו. בדיעבד גילינו שהעיירה הקטנה שהגענו אליה במקרה הוכתרה על ידי הוושינגטון פוסט כאחד המקומות התוססים באזור (טוב נו, זה לא חוכמה), עם שלל גלריות לאומנות, חנויות עתיקות ומסלולי הרים ועשרות סטודנטים לאמנות ממלאים מדי ערב את הברים ברחוב הראשי ולוגמים בירות בוטיק בעודם לובשים שלייקס ומגפי בוקרים.
לי תומאס הזכירה קצת את הכפרים שרואים במערבונים. היא נוסדה כמושבת כורי פחם, ננטשה לפני חצי מאה ולאחרונה נבנתה מחדש על ידי אמנים שרצו להתרחק מהמולת העיר. היא בנוייה מארבעה רחובות שממוקמים על פסגת הר, ולכל רוחבה היא איננה תומכת בקליטה סלולרית.
התחילו את הבוקר בארוחה בפליינג פיג ברקפאסט (Flying Pig Breakfast), קראו ספר בטיפ טופ קפה (Tip Top Cafe) , וקרעו את הלילה בווייט גראס פליינס (White Grass Plains). לא תצטערו.
White Room Art Gallery, East Ave, Thomas, WV 26292 . http://thewhiteroomofthomas.com
Purple Fiddle, East Ave, Thomas, WV 26292. http://www.purplefiddle.com
TipTop, East Ave, Thomas, WV 26292, https://www.facebook.com/TipTopThomas
Flying Pigs, 158 East Ave, Thomas, WV 26292
2. פרובינסטאון, מסצ'וסטס - Provincetown, MA
פרובינסטאון (או פי-טאון) היא חלום שהתגשם על קצה האוקיינוס האטלנטי. העיירה הזו, ששוכנת על בקייפ קוד, בנויה מחוף ארוך זרוע בבתי עץ לבנים, ומרפסות שמשקיפות על עשרות לוויתנים שממש מאיימים לקפוץ לך מול העיניים.
הקסם של פי-טאון, כמו שמכנים אותה, נעוץ בקינקיות של המקום שהפך אותה למוקד משיכה לאמנים מכל רחבי ארה"ב. זוהי העיר עם הקהילה הגאה הגדולה בארה"ב ביחס לאוכלוסייה, כך שלא שכיח להגיע לכאן ולמצוא את עצמך באמצעו של סופ"ש דובים (ולא מהסוג של בובו ויוגי), ליל בגדי עור, או שיא השיאים - הקרניבל. עוד בפרובידנס - לובסטרים שנמכרים בדולר לקילו ואוויר נקי יותר מאגזוז של מכונית חשמלית.
אם אתם כאן בקיץ, שווה לקפוץ למסעדת טיני'ס (Tinys) שברחוב קומרשאל שם השפית קריסטיאן סאמוק, שבורחת לכאן כל קיץ מברוקלין, מכינה קלאסיקות אמריקאיות ממאי ועד אוקטובר.
Tinys Local Food, 336 Commercial St, Provincetown, MA 02657. http://www.tinyslocalfood.com/home.html
3: וושינגטון די סי - Washington D.C
וושינגטון גורמת לכל אחד להרגיש קצת כמו פרנק אנדרווד. אולי זה בגלל העובדה שהיא אחת הערים היפות בארה״ב, ואולי זה בגלל שכולם רצים בה בחליפות שחורות.
במרחק של 4 שעות בלבד מניו יורק, וושינגטון היא יעד אטרקטיבי לבריחת סופ"ש, עם שלל מונומנטים ומוזיאונים מעולים. אנחנו התלהבנו ממסעדת השף המבריקה רסיקה, שכוללת תפריט פיוז'ן הודי מפתיע וגם ממסיבות הקולג' שברובע אדם מורגן הסמוך.
Rasika, 633 D St NW, Washington, DC 20004. http://www.rasikarestaurant.com
