הפעוט שלכם עצבני? זה בגלל הטלוויזיה
חוקרים שבדקו אלפי תינוקות ופעוטות מצאו כי אלה שצפו שעות רבות בטלוויזיה, ללא קשר לסוג התוכנית, סבלו מעצבנות, הפרעות רגשיות ובעיות ריכוז. "חשוב להפחית את זמן המסך כדי לשלוט בהפרעות התנהגות עתידיות של הילדים", סיכמו החוקרים
פעוטות לא צריכים לצפות בטלוויזיה: כך סבורים חוקרים אמריקנים שמצאו כי תינוקות ופעוטות שצפו בטלוויזיה סבלו מעצבנות יתר, הפרעות רגשיות ובעיות ריכוז. המחקר יפורסם בקרוב בכתב העת לרפואת ילדים Pediatrics.
<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>
עוד על השפעת הטלוויזיה על הילדים:
מחקר מפתיע: טלוויזיה משפיעה לטובה על ילדים
מחקר: קללות בטלוויזיה מגבירות אלימות ילדים
בכמה הילד ישמין מכל שעת צפייה בטלוויזיה?
מחקרים קודמים כבר מצאו כי חשיפה מוגברת לטלוויזיה בגיל צעיר גוררת בעיות התנהגות רבות אצל הילדים. נמצא שצפייה בטלוויזיה לפני גיל שלוש קשורה לבעיות בהתפחות השפה, הריכוז וההישגים בלימודים. התוצאות הללו שכיחות יותר באוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה, שם הצפיה בטלוויזיה בגיל מוקדם היא דבר שבשגרה.
הסיבות האפשריות להפרעות ההתנהגות והרגש של ילדים שצופים בטלוויזיה כוללות פחות אינטראקציה עם בני משפחה, ליקוי בהתפחות הדמיון והמשחק ותקשורת מופחתת עם המטפלים. האגודה האמריקנית לרפואת ילדים מעודדת שלא לחשוף את הילדים לטלוויזיה לפני גיל שנתיים, אבל צפיית פעוטות וילדים נותרה שכיחה. הורים רבים עדיין מעדיפים לתת לילדים לצפות בטלוויזיה, בפרט כאשר מדובר בהורים קרייריסטים, במשפחות חד הוריות או כשקיימת הפרעה דכאונית של אחד ההורים שמעדיפים "שקט כשהילד מול הטלוויזיה" וזמן פנוי לביצוע מטלות הבית.
במחקר החדש נבדקו 7,450 ילדים שנולדו בשנת 2001. החוקרים עקבו אחרי הילדים בגיל תשעה חודשים ושנתיים ובדקו האם קיימות הפרעות שליטה עצמית ומה תדירות החשיפה למדיה. הממצאים הראו כי הילדים צפו בממוצע ב-2.3 שעות ביממה במדיה בגיל שנתיים. פעוטות עם בעיות בשליטה עצמית צפו 0.23 שעות יותר ביממה בגיל שנתיים, בהשוואה לאחרים.
החוקרים מצאו כי פעוטות וילדים שהוריהם תיארו אותם כסובלים מעצבנות יתר ובעיות שליטה עצמית נטו להיחשף יותר לטלוויזיה. הממצאים נותרו בעיניהם גם כשההורים הסירו משתנים שעשויים היו להשפיע על התוצאות, כמו גורמים סוציואקונומיים.
"תקופת הילדות המוקדמת היא זמן קריטי ביצירת הרגלי חשיפה למדיה", סיכמו החוקרים. "במהלך החודשים הראשונים לחיים קיים חלון הזדמנויות שבו על ההורים להפחית את זמן המסך, כדי לשלוט בהפרעות התנהגות עתידיות של הילדים".
"להורים מאוד קשה להתמודד עם ילדים בעלי בעיה בויסות", מסביר פסיכולוג הילדים ד"ר שי חן גל. "ילדים אלה מתקשים להירדם, מתקשים להרגיע את עצמם במצבי מצוקה ומתח, וסובלים מבעיות בקשב. אחת מדרכי ההתמודדות של ההורים היא להפנות את הילדים הללו לראות טלוויזיה, יותר מילדים ללא בעיות בויסות".
לדברי ד"ר חן גל, צפייה מוגברת במדיה יוצרת נזקים בטווח הארוך, על פי עשרות מחקרים: היא מונעת מהילד וההורה אפשרות ללמוד על דרכים אחרות בו יוכל הילד להרגיע את עצמו. "הצפיה אולי נותנת פתרון מיידי - הילד נרגע, יש ויסות כלשהו ברגש שלו, אבל בעצם הוא אינו לומד להרגיע את עצמו, ובפעם הבאה שתהיה לו בעיה בויסות העצמי ללא טלוויזיה בסביבה, הוא לא יוכל להתמודד עם הבעיה. דווקא ילדים כאלה, היה עדיף לחסוך מהם או לנסות ולהקטין למינימום צפיה מרובה בטלוויזיה".
לפנייה לכתב/ת 
