להפוך לאישה אחרי 22 שנות נישואים

"מאז שאני זוכרת את עצמי אני אישה. אני לא זוכרת הרבה דברים מהילדות המוקדמת, אך בין הגילאים 8-10 גרתי עם משפחתי בגרמניה, וכשחזרתי לארץ כילדה זרה לבית ספר חדש, זה בידל אותי מאחרים. ילדים בגילים הללו יכולים להיות מאוד אכזריים, ואני זוכרת שכינו אותי "נאצי". אני? נאצי? מעבר לעלבון הפטריוטי, לא יכולתי לשאת את העובדה שקישרו אותי לכזאת דמות כוחנית ורעה וזה מאוד פגע בי. בכלל, מעולם לא הרגשתי חלק מהכוחניות המאפיינת גברים. גבר הוא אדם המונע מכוח, כיבוש ועוצמה, ומעולם לא הייתי כזאת".

תמיד אישה

עו"ד רונית לירן יצאה מהארון לפני כשנה אך סיפור היציאה שלה אינו סיפור קלאסי של וידוי על העדפה מינית, אלא מורכב מזה בהרבה: רונית, כיום אישה טרנסג'נדרית-לסבית, הייתה בעברה גבר סטרייט. בתור גבר, זוגיות עם אישה הגדירה אותה כ'גבר סטרייט' ובתור אישה זוגיות כזאת מגדירה אותה כלסבית, כך שהיציאה מהארון הייתה בעצם כפולה ומכופלת.

רונית יצאה מהארון בגיל 47 במהלך נישואיה השניים. לפני כן הייתה נשואה 22 שנים, במהלכן הספיקה להביא לעולם שלושה ילדים, שכיום חיים עם אמם. כל חייה ניהלה מערכות יחסים עם נשים כגבר, וגם כיום, לאחר ששינתה את מינה, היא נמצאת בזוגיות חד מינית עם אישה.

תמיד הרגישה אישה. עו"ד רונית לירן(צילום: יוסי אלבז)

כשהיתה בת 18, התגייסה ליחידה מובחרת בצנחנים מתוך רצון לתרום ולהגן על המדינה. במהלך השירות נפצעה בברך ועברה ליחידת מחשבים בה חתמה קבע. באותה תקופה קיבלו החלטה שעל כל אנשי הקבע ללכת עם נשק. על כך היא מספרת, "הגברים כמובן התלהבו, וכל אחד הלך לחפש האקדח הכי טוב וגדול שיכול היה להשיג. אני, לעומת זאת, הלכתי לחנות במיוחד בשביל לחפש את האקדח הכי קטן. מעולם לא התחברתי לקטע של 'להראות למי יש הכי גדול' המאפיין גברים רבים".

"בכלל, במשך כל חיי, תמיד הרגשתי שאני פועלת מתוך רגש, דבר שיותר מאפיין נשים. אני זוכרת עד היום שאחת הילדות בכיתה אמרה לי פעם 'חבל שאת לא בת', והמשפט הזה מיד הדהד לי בראש ואותת לי שאיני נמצאת איפה שאני צריכה להיות. לכן צריך להבין, שההחלטה לצאת מהארון לא התקבלה ביום בהיר אחד, אלא נבנתה כתהליך שהתבשל אצלי, למעשה, במשך כל החיים. האומץ לעשות את הצעד הגיע בשלב שהמצב הקיים כבר הפך לבלתי נסבל, וכשהפסקתי להיות משותקת מהפחד מ'מה יגידו'".

לחצות את המחנות המגדריים הנוקשים

אחד הדברים הראשונים שרצתה לעשות היה לשנות את הפרטים הרשומים בתעודת הזהות. לשם כך אפילו לא חיכתה שהשיער שלה יצמח, ומיהרה לשים תוספות שיער בשביל התמונה הנשית בתעודה. "את השם והתמונה לא הייתה בעיה לשנות, אבל המין? זה כבר סיפור אחר לגמרי", היא מספרת.

למה הכוונה?

"מבחינת המערכת, מה שיש לך בין הרגליים זה מה שקובע. כשנולדתי, בדקו מה יש לי בין הרגליים והחליטו שאני גבר. גם המדינה מתנהלת כך - היא מוכנה לשנות את המין בתעודת הזהות רק בהצגת אישור רשמי לכך שעברתי ניתוח".

גם מחוץ לכותלי משרד הפנים, אחת השאלות שיותר מעצבנות אותה כטרנסג'נדרית, והיא דווקא הכי מסקרנת עבור אנשים שאינם כאלו, היא האם עשתה ניתוח. "בעיניי זאת שאלה חצופה מדרגה ראשונה. באיזו עוד סיטואציה אנשים מרשים לעצמם לוותר על כללי הנימוס ולשאול אדם אחרי חמש דקות של היכרות מה יש לו בין הרגליים? לאנשים קשה לקבל משהו שמוציא אותם מהמסגרת המוכרת שלהם, הם מכירים מחנה גברים ומחנה נשים, ומבחינתם - אין מעבר בין השניים".

"אגב, לי זה פחות משנה מה רשום בתעודת הזהות, אבל זה יכול מאוד לפגוע בטרנסג'נדרים צעירים יותר. אני מכירה מקרה בו קיבלו מישהי לעבודה, ולאחר שראו צילום של תעודת הזהות שלה בה היה רשום בסעיף המין 'זכר', החליטו לפטר אותה. דבר כזה מכניס מעסיקים, בעיקר גברים, לטרנספוביה רצינית. הביטחון שלהם במה שהכירו עד כה מתערער והם לא יודעים איך לקבל את זה.

"באופן כללי, אני יכולה להעיד שלגברים הרבה יותר קשה לקבל את השינוי שעשיתי. חלקם רואים זאת כבגידה במין שלהם, בעוד נשים, לעומת זאת, תמיד הבינו וקיבלו אותי ואת הבחירה שלי".

מעבר למין, היא מסבירה שמה שהכי משפיע על אופן קבלת השינוי הוא כמה אותו אדם היה קרוב אליה: "ברור שמי שהיה לו הכי קשה לקבל את זה היו האנשים הקרובים אליי ביותר. אני, את השינוי שלי עשיתי כי בחרתי לעשות אותו, אבל הסביבה שלי נאלצה לעבור את השינוי הזה בכפייה. וזה לא שינוי רגיל, אלא שינוי אקסטרים, והתגובה המתבקשת לשינוי אקסטרים היא בדרך כלל תגובה אקסטרים. וכן, הדרך הייתה קשה ולא כולם קיבלו את זה בקלות. דווקא הקולגות למקצוע עריכת הדין, קיבלו זאת בהבנה ואמפטיה באופן יחסי".

לצאת לחופשי

גם הביולוגיה לא מקלה על השינוי: רונית מתנשאת לגובה 1.88 ולובשת מידת נעליים גדולה, מה שמאלץ אותה לרוב להזמין נעליים במיוחד מחו"ל, משום שרוב החנויות בארץ לא מחזיקות נעלי נשים במידה כזאת. ויש גם דברים עמוקים יותר בלהיות אישה שאותם, לצערה, לא תוכל להרגיש. כך, בדומה לאישה עקרה, גם רונית לעולם לא תוכל ללדת, לכן היא פועלת רבות למען הזולת בכלל ולמען קידום נשים והקהילה הטרנסג'נדרית בפרט.

בחודש שעבר למשל, השתתפה בקמפיין לנראות טרנסית על מנת להמחיש את ההבדל בין טרנסג'נדר לבין דראג קווין שנתפסים על ידי רבים כזהים. לדבריה, ההבדל הוא מהותי: דראג קווין זה גבר בתחפושת של אישה, שמתחפש כך למטרות תיאטרון ובידור. הדמות היא תמיד מוקצנת, מאופרת, מגוחכת. טרנסג'נדר היא אישה לכל דבר וזה הבדל שחשוב לחדד בעולם שכל כך מלא בסטיגמות.

"עברתי מסע ארוך שכלל תהליכים, שינויים ומצבים לא פשוטים. היום, אחרי כל זה, אני מרגישה שלמה, חופשיה ומאושרת. המשמעות של להיות בארון זה להסתיר, ואני הסתרתי הכל. היום אני חופשיה ויכולה לחיות את חיי כאישה חופשייה. פסגת האושר בשבילי היא היכולת לשבת עם אישה כאישה ולהיות חלק מהאחווה הנשית".

ל"ערה?" – דף הפייסבוק של עדי רם