שקרים של אם אוהבת לא שוללים ביטוח
אחרי שנהג ברכב של הוריו ועבר תאונה, שכנע ל' את אמו שתדווח לחברת הביטוח כי היא זו שנהגה ברכב בעת האירוע. בחברת הביטוח קפצו על השקר כמוצאי שלל רב, אולם השופטת נקטה דווקא בגישה סלחנית
באחד הערבים לקח ל' את רכבם של הוריו ונסע לבלות בפאב. בחזרה מהבילוי, בשעה אחת בלילה, סמוך לצומת מעוז, סטה הרכב לשוליים והתנגש בתמרור.
הרכב מסוג מאזדה 6 אקסקיוטיב ניזוק באופן מוחלט (טוטל לוס). ל' התקשר לביטוח ישיר, מבטחת הרכב, והודיע כי אמו היא זו שנהגה ברכב. האם, לדבריו, סונוורה מאורות הרכב שנסע בנתיב הנגדי, ירדה לשוליים ופגעה בתמרור.
ביטוח ישיר שלחה חוקרים. האם, האב והבן חזרו בפני חוקרי הביטוח על אותה גרסה: הבן יצא לבלות בפאב עם חברים. בתום הבילוי התקשר להוריו וביקש כי יבואו לאסוף אותו. האם יצאה אליו עם המאזדה. בדרכה ירדה לתעלה ופגעה בשני שלטים. לשאלת החוקר, מדוע הבן לא נהג ברכב, השיב כי שתה ולא רצה שיתפסו אותו נוהג בשכרות.
חששו שהרישיון ישלל
ביטוח ישיר דחתה את התביעה. במכתב הדחייה נרשם "לא שוכנענו בזהות הנהג בעת האירוע". חלפו שלושה חודשים מיום התאונה. הוריו של ל' הבינו כי ללא מעורבות מערכת המשפט, הם לא יראו את תגמולי הביטוח.
האם הגישה תביעה לבית משפט השלום בחיפה. בכתב תביעתה, הודתה האם כי מסרה לביטוח ישיר גרסה שאינה אמת. לא היא נהגה ברכב אלא הבן. הגרסה הכוזבת, הבהירה האם, לא נועדה כדי לרמות את ביטוח ישיר, שהרי אין מחלוקת כי קיים כיסוי ביטוחי גם לנהיגת הבן. בעת עשיית הביטוח, חברת הביטוח דרשה וגם קיבלה פרמיה מוגדלת עבור כיסוי לכל נהג מעל גיל 24, כדי שהביטוח יכסה גם את נהיגת הבן.
מדוע אם כן מסרתם לחברת הביטוח גרסה שאין בה אמת, דרשה השופטת אספרנצה אלון לדעת.
במועד התאונה, הסבירה האם, התנהל נגד הבן תיק תעבורה בבית משפט השלום בנצרת בגין נהיגה בשכרות. הבן חשש כי תאונה נוספת תפגע ברישיונו. הוא התחנן בפני עם דמעות שאקח על עצמי את התאונה ולא יכולתי לעמוד בפניו.
אבל בסופו של דבר, המשטרה לא הייתה מעורבת בתאונה הנוכחית, מדוע לא חזרתם בכם מיד מהגרסה הכוזבת, הקשתה השופטת.
משום שחוקרי הביטוח הודיעו לבעלי כי גם אם יודה שהבן נהג הם לא יודעים אם ביטוח ישיר תשלם את תגמולי הביטוח, השיבה האם.
מעדיפה את שיטת בית הלל
האם נכון שהמידע הכוזב לא השפיע כלל על הכיסוי הביטוחי, שאלה השופטת את נציגי ביטוח ישיר. נכון, השיבו נציגי הביטוח. אבל אנו מופקדים על מיגור שקרנים. עמדתנו העקרונית היא שעל שקר צריך לשלם וביוקר. עליכם השופטים מוטלת החובה הציבורית להטיל אימה על המבוטחים. מתפקידך להעניש את המבוטחים ולהשאיר את כספי הביטוח בקופת ביטוח ישיר. אם הם ידעו כי בתי המשפט יענישו אותם על כל שקר, אפילו השקר לא רלבנטי, הם ייטיבו את דרכם.
השופטת ניתחה את פסיקת עמיתיה השופטים וגילתה כי בסוגיה זו קיימים שני סוגי שופטים. מבית שמאי ומבית הלל. המחמירים והסלחנים. המחמירים מחזיקים בדעה שתפקיד השופטים להתגייס לשרות חברות הביטוח ולהרתיע מבוטחים. הסלחנים סבורים כי אין זה צודק לשלול מהמבוטח את כספו כאשר המניע למסירת המידע הכוזב אינו קשור בביטוח. אני מצטרפת לשופטים עם הגישה הסלחנית, הודיעה השופטת אלון.
במקרה זה, אני מאמינה לעדות האם כי המניע למסירת המידע הכוזב היה בקשת בנה, "עם דמעות בעיניים, להגיד שהיא נהגה ברכב, כי הוא פחד שהמשטרה תיקח לו את הרישיון". אני גם מאמינה לעדות האם כי לכל אורך הדרך גם היא וגם חברת הביטוח היו סבורות כי אין חשיבות למי שנהג ברכב בעת התאונה. "אני שילמתי את הביטוח. זה לא משנה מי עשה את התאונה, אתם צריכים לשלם", כך השיבה האם על דוכן העדים לשאלות נציגי הביטוח.
מכאן עולה, פסקה השופטת, כי מסירת המידע הכוזב לא נעשתה בכוונה להוצאת כספים שלא כדין מחברת הביטוח. המניע היה החשש ממעורבות המשטרה. אכן, הודתה השופטת, כאשר התברר כי המשטרה אינה מעורבת בתיק והתפוגג החשש לשלילת הרישיון מצופה היה כי המעורבים בפרשה יגלו את האמת. אולם לתחושתם הם הרגישו כבולים בשקר וחששו כי התנהלותם תביא לשלילת הכיסוי הביטוחי, חשש שביטוח ישיר, באמצעות חוקריה, הגבירו והעצימו. אין בהתנהלות זו כדי להפקיע את חובת ביטוח ישיר לשלם למבוטחים את תגמולי הביטוח.
על אף תוצאת פסק הדין וכחלק ממורת רוחה של השופטת מהתנהגותה השקרית של האם, השופטת נמנעה מלפסוק לה הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דינה, למעט החזר אגרת בית המשפט.
לפנייה לכתב/ת 
