מתנות צריך גם לדעת לקבל / טור
חשוב ללמוד היטב את 38 הדקות הראשונות מול מילאנו כי מתנה כזו מקבלים פעם בעשור, והיא גדולה יותר מנס ז'לגיריס. ומה עשה את ההבדל? מאמן מנוסה יותר, מסורת שמייצרת אמונה וסדרת שטויות של באנקי. עידו אשד על הקאמבק של מכבי ת"א
עוד על נס מילאנו:
לגבי האמונה, כשב-12 הפרש, פחות משתי דקות לסיום, הוציא בלאט את שני קלעי השלשות הטובים ביותר שלו בקלאץ' (סמית' ובלו) - והכניס במקומם את אינגלס ולנדסברג, קשה להאמין שאפילו הוא עוד האמין, במיוחד שגם פניני נשאר על הספסל. העיניים על הספסל סיפרו שהמשחק כבר הרגיש גמור, ובלאט עבר לשלב תכנון הסדרה, חיסכון כוחות וחשב איך להחזיר את הצבע ללחיים והחמצן לרגליים לקראת משחק מספר 2. אבל אז מילאנו ולוקה באנקי נכנסו לפעולה וממש העניקו למכבי את המשחק.
מכבי עלתה לדקות האחרונות עם הרכב המיקרו-בול שלה (יוגב, רייס והיקמן יחד), אבל במקום לשבור את הלחץ, למסור פנימה לסמואלס ולגמור עניין, העדיפה מילאנו לשמור על הכדור ולבזבז זמן כמו בקט-סל, ואז להעיף שלשות מטופשות, שנפלו כפרי בשל לידיים של אינגלס וטיוס. לזכותו של בלאט ייאמר - הוא עט על ההזדמנות. בדקות האלה מכבי ידעה בדיוק מה היא עושה בכל התקפה, איך להביא את הכדור לידיים של רייס והיקמן, להחליט נכון מתי לזרוק מרחוק ומתי ללכת לסל, ובעיקר לעמוד בקור רוח על הקו ולקלוע את כל נקודות העונשין (רייס והיקמן עם 18 מ-18!). ושם בעצם הוכרע המשחק.
ועדיין קשה במבט ראשון להבין איך מכבי ניצחה משחק עם המספרים האלה: פיגור עצום בריבאונד (41-25), 16 ריבאונד התקפה למילאנו, 7 אסיסטים יותר לאיטלקים, שגם קלעו 6 שלשות יותר. אבל אז מסתכלים על העמודות שמכריעות משחקי פלייאוף: מספר הסלים לשתיים (מכבי קלעה 9 יותר ואיזנה בדיוק את יתרון השלשות) ותצוגה מרהיבה מהקו (28 נקודות עונשין ב 83%!). רק שתי קליעות עונשין טוב יותר ממילאנו - אבל אלה השתיים שניצחו את המשחק בקלאץ' - מול שתי החטאות קריטיות של האקט ולנגפורד. אלה הסלים שמצטברים בצבע, מהשחקנים שהולכים לקבל מגע ולסחוט עבירות ולקלוע ליי-אפ ומהמסירות פנימה לסופו הגדול. באנקי הפך את הדואמו במילאנו לשוק שהביא מסיינה, ואם יש ראוי בכדורסל, אז ראוי שקבוצה שהעיפה 11 שלשות ברבע הראשון של המשחק הראשון בסדרה גם תפסיד אותו.
בהמשך לרצף השטויות של באנקי, הוא גם העז להקפיא על הספסל את לאוול, היתרון היחסי הגדול ביותר שלו, כשלגבוהים של מכבי לא הייתה תשובה אליו בשל הניידות, האתלטיות והדיוק. אבל הוא שיחק רק 17 דקות, למרות שתרם את המדד הגבוה ביותר. בפסק הזמן הקריטי שאג באנקי על מאלי שיש להם שני פאולים לתת, מה שגרם מיידית לעבירה הבלתי ספורטיבית שלו על רייס, שהיתה האירוע המכונן של המהפך.
מה שיכול להדאיג את מכבי הוא שלאורך כל המשחק היא קיבלה את מה שהיא ציפתה מעצמה,והציגה משחק אופייני שלה מהתקופה האחרונה . בלאט מגלגל את כל הסגל למגרש כבר ברבע הראשון, משחק טוב מאוד של סופו (ההעלאה של ז'יז'יץ' בחמישיה הזכירה את המהלך הזהה עם מצ'באן במשחק הראשון בסדרה עם ויטוריה ב-2011 - וגם התוצאות זהות), אחוזים מצוינים מהעונשין ומשלוש. גם ההגנה על לנגפורד היתה טובה, ודחפה אותו ימינה, רק שהוא למד למסור ויצאו מזה הרבה שלשות. בחישוב עלות-תועלת אולי עדיף לתת לו לחדור ולהביא עליו עזרה קלה שתייצר לו זריקות קשות במקום. אז הכאוס המאורגן של מכבי התאים בול לסיטואציה, וזה כבר ענין של הרגל.
ולכן חשוב לבחון וללמוד היטב את 38 הדקות הראשונות ולמצוא מקומות לשיפור, כי מתנה כזו במצב כזה מקבלים פעם בעשור, והיא גדולה יותר אפילו מרצף האירועים של נס ז'לגיריס (שבדיוק צוינו 10 שנים להולדתו). בכדורסל נטו מכבי נחותה מעט מהיריב, ועכשיו, עליה דווקא להיזהר ממנוחה על עלי הדפנה, אלא לפעול בדיוק להיפך - לנצל את הביטחון מהניצחון באולם הקשה (בו ניצחה העונה רק ריאל מדריד), את המומנטום האדיר, את הפחד של באנקי מבלאט (שהתגשם באופן הדרמטי ביותר), ואת ההלם על פניו הסדוקות של ג'ורג'יו ארמאני - להיות תוקפנית וללכת על כל הקופה, כדי לנצח גם את משחק מספר 2 בסדרה.
לפנייה לכתב/ת 
