מתחת לשולחן: תעשיית התרומות והעמותות

במאמרי הקודם תיארתי את תהליכי הפטור ממסים שעמותות מקבלות. כך למעשה נוצר מעין "מס הכנסה פרטי" המאפשר לתורם לנכות מן המס שהוא שילם כשליש מסכום התרומה שתרם. אבל, בנוסף לתרומות מקבלות אותן העמותות ממון רב מאוצר המדינה הרוכש מהן שירותים או המעניק להן תמיכות.

לטורים האחרונים של יוסף פריצקי :

• תעשיית התרומות: כך מרוויחים המקורבים
• ככה לא עושים רפורמה בחברת החשמל
• תפנימו: האוצר רוצה שנשלם יותר על כל מוצר
  

למדינה יש שלוש דרכים להוציא את הכספים שאנו משלמים לה; במסים, היטלים, אגרות ושאר תשלומים. הראשונה - על ידי תשלומי שכר והעברות. המדינה מתקצבת רשויות מקומיות לדוגמה, וגם משלמת שכר לעובדי משרדי הממשלה. השנייה נעשית על ידי רכישת מוצרים ושירותים, האמורים להיעשות בדרך של מכרז.

השלישית - ובה נדון היום - היא על ידי "תמיכה במוסדות ציבור", כלומר הקצאת כספים לעמותות ולגופים שלכאורה אינם מיועדים למטרות רווח עבור ביצוע פעולות שונות.

כר פורה לשחיתות פוליטית

אלה מאיתנו שעדיין זוכרים את "ההקצבות הייחודיות" בלילות התקציב, זוכרים כיצד עשרות ישיבות, בתי תמחוי, תלמודי תורה, מוסדות חינוך ועוד רבים, היו פושטים על הכנסת ועל נציגיהם בה כדי לקבל עוד מהתקציב.

"ההקצבות הייחודיות" היוו כר פורה לשחיתות פוליטית מן הסוג הנמוך ביותר. חברי כנסת היו מתנים את הצבעותיהם בתמיכה בתקציב בתשלומים למוסדות שהם חפצים ביקרם, וכך היה התקציב מתנפח ואלה המקורבים היו זוכים בנתחים נאים ממנו.

עד שלמחוקק נמאס - הלכה הכנסת וחוקקה סעיף בחוק יסודות התקציב. סעיף 3 א' שאמור היה להפסיק את מחול השדים התקציבי הזה ולקבוע אמות מידה שוויוניות, הוגנות וראויות לחלוקת תקציב למוסדות ציבור. חסל סדר "הקצבות ייחודיות"! מהיום – קריטריונים ברורים, שקופים, ראויים והגונים. אתר החשב הכללי במשרד האוצר פירסם בגאווה: "משרדי הממשלה תומכים בכל שנה בכ- 3,000 מוסדות ציבור הפועלים למטרות חינוך, תרבות, דת, מדע, אמנות, רווחה, בריאות, ספורט או מטרות דומות"

בישראל כמו בישראל

נכתב? נחקק? הוחלט? נו, אז מה?! במסווה ה"קריטריונים" ו"אמות המידה" מצליחים ארגונים שונים ומשונים לקבל עדיין, כמעט במחשכים, ממון רב. כמה? ובכן, לפי דו"חות החשב הכללי הסתכם סכום התמיכות בשנת 2013 בכמעט שני מיליארד שקל.

כלומר: בנוסף להפסדי המסים שמדינת ישראל סופגת, בגין ההכרה בתרומה לצורך ניכוי במס, הפסדים המסתכמים בכרבע מיליארד שקל, משלמת המדינה בתקצוב ישיר עוד שני מיליארד שקל לעמותות ולגופים אחרים החוסים תחת ההגדרה: "מוסדות ציבור". על פי הדו"ח, כמעט מחצית מתקציב התמיכות משולם למוסדות תורניים.

בשנת 2013 שילמה המדינה 781 מליון שקל למוסדות תורה: ישיבות, כוללים, בתי אולפנה ועוד. חלק מן המוסדות הללו, שנהנו מן התקציב, גייסו גם תרומות מתורמים אחרים וכך איפשרו לעצמם הכנסה נוספת שחלקה, כאמור, גם כן ניתנה להם על חשבון התקציב הלאומי.

איך נקבעים הקריטריונים? את זה קובעים משרדי הממשלה, כלומר הפוליטיקאים המנהלים את המשרדים כשרי הממשלה. לכאורה אמורים אלה להיות קריטריונים (תבחינים) שוויוניים אבל איך אמר לי פעם מישהו חכם: "באופן שוויוני – גם העני וגם העשיר יכולים ללון ברחוב, הספסל הציבורי פתוח לכולם. רק שמשום מה – העשיר בוחר ללון במיטתו בבית".

כך גם נקבעים הקריטריונים לתמיכה. הם מנוסחים באופן כזה שרק קבוצות ספציפיות מאוד יכולות להינות מהן. רק קבוצות בעלי אפיון מסוים ומיוחד – אפיון הדומה דמיון מופלא לקבוצות התומכות בשר או במפלגתו.

מיהם המקבלים? איך מנוסחים הקריטריונים? על כך במאמר הבא.

יוסף פריצקי הוא יזם בתחום האנרגיה והתשתיות לשעבר שר התשתיות והאנרגיה של מדינת ישראל, חבר הנהלת לשכת המסחר טקסס-ישראל, אורח קבוע ומרצה בוועידות ואירועים בינלאומיים בתחומי האנרגיה והתשתיות