"ספיידרמן המופלא 2": נפל ברשת של עצמו
אחרי אתחול קולנועי מוצלח של גיבור העל האהוב, מגיע "ספיידרמן המופלא 2" ונלכד בקורי העכביש הדביקים של האקשן רווי האפקטים. כך הוא הופך לעוד סרט סופר-הירו שגרתי, שממסמס את הצד הרגשי של העלילה, והכימיה המרנינה בין אנדרו גארפילד ואמה סטון בתפקיד פיטר פארקר וגוון סטייסי
כשאותחל איש העכביש לפני כשנתיים, עשור בלבד אחרי פרוץ הסדרה הקודמת (בכיכובו של טובי מגווייר ובבימוי סם ריימי), נראה היה שאין ביטוי הולם יותר למהותה של הוליווד כמסחטת כספים צינית. אבל "ספיידרמן המופלא", שהציג את אנדרו גארפילד בתפקיד התיכוניסט בעל ידי הקורים, הוכיח את ההיפך: היה זה סרט התבגרות חביב מאוד שהשכיל להטעין את האפקטים הממוחשבים ברגש אנושי.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet :
עתה בא "ספיידרמן המופלא 2" ("The Amazing Spider-Man 2"), ומחרב גם את ההישג הצנוע הזה. מארק ווב, שנקרא אז לביים את הסרט הקודם עם רזומה קולנועי שנשען רק על הקומדיה הרומנטית המוערכת "500 ימים של סאמר", הופך את פרק ההמשך למסכת שמספקת בעיקר רעש וצלצולים. בדרך נעלמו הסקייטבורד ומצלמת הפילם הישנה שהפכו את דמותו של "ספיידי" למתבגר האקסצנטרי והנוגע ללב שהיה בסרט הקודם.
עלילת הפרק הנוכחי מוצאת את פיטר פארקר אחרי שכבר הסתגל לגמרי למהותו ולזהותו הכפולה, והוא נוסק בין גורדי השחקים של מנהטן (באחד מדימויי התלת-ממד היותר אפקטיביים בסרט), ולוכד ברשתו את פושעי ניו יורק.
מערכת היחסים שלו עם גוון סטייסי (אמה סטון) עומדת הפעם במבחן כאשר פיטר צריך להחליט אם להיות נאמן להבטחתו לאביה, מפקד המשטרה המנוח, להרחיק אותה מסכנה ולהתנתק ממנה,
או להמשיך את הקשר ביניהם - מה שמבטיח שמתישהו יצטרך להציל אותה. אכן, עילה מקורית לשיחת יחסינו לאן.
במישור המקצועי, כלומר בכל הנוגע להצלת העיר, ספיידרמן נאלץ להיאבק בשני יריבים מאתגרים. האחד הוא מקס דילון (ג'יימי פוקס), חשמלאי העובד בתאגיד הענק אוסקורפ, שספיידרמן מציל את חייו במהלך מרדף אחר אחד הנבלים. אלא שבשלב מאוחר יותר, מקס - שמתברר כאדם מעורער בנפשו המשוכנע שהוא וספיידרמן הם חברים טובים - מועד אל תוך מיכל מים ובו צלופחים חשמליים. בהדרגה הוא עובר טרנספורמציה מחרידה ההופכת אותו ל"אלקטרו", גרסת הביעותים של שקע ותקע, מעין שנאי-אנושי הניזון מצריכת חשמל אינטנסיבית.
הנבל השני של הסרט הוא דמות מורכבת יותר. זהו הגובלין הירוק - האלטר-אגו של הארי אוסבורן (דיין דיהאן), חברו מילדות של פיטר ובנו של מייסד תעשיית אוסקורפ (כריס קופר), בה עבד גם אביו המדען של ספיידרמן, שמותו בסרט הקודם נותר בגדר תעלומה. הבחירה בשחקן בעל מראה אנדרוגיני כדיהאן מבליטה את צדה המיוסר והמלודרמטי של הדמות הזו, הנושאת בדמה גן מפלצתי. היא גם הופכת אותה למקבילתם של גיבורים צעירים מקוללים אחרים מפנטזיות רומנטיות למתבגרים דוגמת "דמדומים" ושות'.
מה שהפך את הסרט הראשון למוצלח למדי היה השילוב הנכון בין רגש ופעולה. למרבה הצער, חוויות האובדן וההתבגרות האותנטיות שהניעו את הסרט הקודם, כמו גם סיפור האהבה המתהווה בין פיטר וגוון (שהזכיר לא מעט קומדיות נעורים חינניות), מפנים כאן את המקום לטובת אוסף של קטעי פעולה. חלקם אמנם מוצלחים ועושים שימוש אפקטיבי בתלת-ממד, אך בסך הכל הופכים את "ספיידרמן המופלא 2" לעוד מאותו דבר.
אחד הקטעים האלה הוא מרדף מסחרר שמנהל ספיידרמן בתחילת הסרט אחר כנופיה של פושעים רוסיים, שבראשה עומד פול ג'יאמטי הכמעט בלתי מזוהה, המשתלטת על משאית שמובילה חומרים מסוכנים.
זוהי סצינה ספקטקולארית המעידה על כך שווב - ואין במאי עם שם הולם יותר לסרט על איש הקורים - שולט היטב בתחום, אך היא גם מסמנת את אופיו של הפרק הנוכחי: העדפה של אפקטים ממוחשבים על פני הכימיה האנושית (סטון וגארפילד מפגינים, אגב כך, זוגיות מרנינה על הבד כמו גם במציאות).
מאכזבת במיוחד היא דמותו של אלקטרו, אחד הפופולאריים שבנבלי מארוול, וחבר בכנופיית ה-Sinister Six, שפה מעוצב כשילוב של המעריצה ההיסטרית מ"מיזרי", ופועל שחור הזוכה בכוחות-על. אם "ספיידרמן המופלא 2" מבקש באמצעות הליהוק הזה לייצר איזו אמירה חברתית-מעמדית (חלק מהזמן אלקטרו מסתובב עטוי קפוצ'ון שמזכיר את זה שחבש טרייבון מרטין, הנער בן ה-17 מפלורידה שעה שנורה למוות בידי מאבטח לבן לפני כשנתיים, בתקרית שהסעירה את אמריקה) - היא לא זוכה פה לפיתוח מעניין.
"ספיידרמן המופלא" שומר אמנם טוויסט מעניין לסופו, אבל עד אז ואף על פי כן התחושה היא שמה שאנו מקבלים הפעם אינו אלא פרק נוסף על הטרילוגיה המעייפת שהתקין ריימי בעשור שעבר. גארפילד שומר אמנם על מעמדו כספיידרמן מוצלח יותר מזה המוגבל למדי שגילם מגווייר, אבל אין בכך כדי לפטור את הסרט מהשעמום שהוא משרה רוב הזמן.
