חיים רפאל ניצול אושוויץ 115258 הלך לעולמו
רפאל, בן 90, נפטר בערב החג בדיוק 71 שנה לאחר שהגיע לאושוויץ. על מודעת האבל, לצד שמו, נכתב המספר שהנאצים קעקעו על ידו. ב-1992 הדליק משואה. בנו: "אבא לא ניצל כי היה חכם או חזק - היה לו מזל"
רפאל נולד בשנת 1924 בסלוניקי שביוון למשפחה יהודית-ספרדית וגדל עם עוד ארבעה אחים ואחיות. כל המשפחה גורשה למחנה אושוויץ בפולין בפסח 1943. לאחר שעבר ב-11 מחנות ריכוז ועבר תלאות רבות, היה רפאל היחיד ממשפחתו ששרד את השואה. לפני שלושה ימים הוא נפטר בדיוק ביום הגעתו לאושוויץ לפני 71 שנה.
חיים, שבמודעת האבל לפטירתו ציינה משפחתו את המספר שהיה על זרועו 115258, היה ידוע בתל אביב בשל המוסד הקולינרי שהקים עם אשתו אסתר בשנת 1948, "חיים רפאל המדענייה בלוינסקי", שעד היום מופעלת על ידי בנו ונכדו. עד לפני שלוש שנים עבד חיים בחנות כמעט כל יום.
בנו צדיק (66) סיפר על התלאות שעבר אביו במהלך השואה. "הוא ניצל לא משום שהיה חכם יותר וחזק יותר אלא משום שהיה לו מזל".
כשנשלח לראשונה למחנה ריכוז היה רפאל בן 18. רפאל הצעיר היה נגן אקורדיון וכמו בשאר חייו, גם במחנות ולמרות הזוועה המשיכה התשוקה למוזיקה ללוות אותו. במחנה בונה-מונוביץ', ממחנות הלוויין של אושוויץ, עבד רפאל עם אביו בשלג. "אבי ראה יום אחד קצין אס.אס מנסה לנגן במפוחית ללא הצלחה", סיפר צדיק.
"הוא ביקש מהקצין את המפוחית כדי שיוכל לנגן והקצין נתן לו אותה. אבי ניגן את השיר היחיד שידע לנגן והגרמנים הכירו, "לילי מרלן", וחזר עליו כמה וכמה פעמים. כל פעם שאבי ניגן, הקצין הנאצי נתן לו להיות תחת קורת גג ולא בשלג. אבי פנה אל הקצין ואמר לו: 'אבא שלי שם. אפשר להביא גם אותו?' אז הקצין הסכים וכך ניצל ממכות", סיפר בנו של רפאל.
האהבה למוזיקה המשיכה ללוות את חיים גם בישראל ועל רקע זה התפתחה חברותו עם נשיא המדינה לשעבר, יצחק נבון. מי שהכיר ביניהם היה המשורר והסופר חיים גורי, שהתפלא כיצד שואת יהדות יוון חמקה מתחת לרדאר ההנצחה. הוא הביא את נבון לביתם של חיים ואסתר ואז ניגן חיים ושר בפני נבון.
המנגינה של רפאל העלתה בפני הנשיא לשעבר רעיון: להנציח את שואת יהודי יוון דרך המוזיקה. נבון שידך את חיים עם המוזיקולוג משה הוך ז"ל, שהקימו ביחד מקהלה של ניצולים יוצאי יוון, שהופיעה במקומות רבים, כולל מול מלך ספרד חואן קרלוס.
"לא ויתרו על הנצחת העבר"
במהלך המלחמה הופרד חיים מאחיו דוד והוא עצמו אושפז בבית חולים במחנה ההשמדה. "כשהוא התאושש הוא השיב לשאלות הרופא הפולני בשפתו. הרופא לא הבין איך אבי ידע פולנית והוא הסביר כי למד במהלך תקופתו במחנה. בגלל זה, הרופא השאיר אותו תחתיו ולעזור לו בבית החולים. אבי תמיד סיפר שבית החולים היה מקום נורמלי כי זה היה מקום יחסית חם ועם אוכל", אמר צדיק רפאל.
חיים סיפר לבנו כיצד הוא ושאר אסירי המחנה איבדו צלם אנוש במהלך המלחמה. "האסירים נאלצו לשרוף גופות באושוויץ. אלה היו הגופות שהגרמנים לא הספיקו לשרוף", נזכר צדיק. "הם היו אוספים בורות ומניחים שורות של עצים ושורות של גוויות לסירוגין, מרפדים הכול בזפת, מציתים אותה ושורפים. אבי סיפר לי שהם נהפכו אדישים ושהמוות נהפך לדבר שבשגרה. באחד המקרים חולק להם מרק קר ואבי לקח את מיכל המרק וחימם אותו על גופות המתים".
חיים הכיר את רעייתו, אסתר שבמקור מקורפו, במחנה טרזינשטט, שם היא עברה בין הביתנים וחיפשה יוונים. "הוא אמר לה שהוא יווני ולא יכול היה לעזוב אותה", משחזר בנם של השניים. "אמי הייתה נערה בודדה ללא משפחה. הם נישאו בשנת 1946 ועלו ארצה באותה השנה באוניית המעפילים חביבה רייק". צדיק נולד שנתיים אחר כך ולחיים ולרעייתו נולדו עוד שני ילדים ולחיים ולאשתו, שנפטרה לפני חמש שנים, יש עשרה נכדים.
את המעדנייה בלוינסקי הקים חיים בקום המדינה כמכולת ששימשה מחסן שסיפק סחורות למסעדות באמצעות תלת-אופנוע. בהמשך הפכה המכולת לחנות מאוד ידועה. "כשהשתחררתי מהצבא אבי ביקש ממני לבוא לעזור לו בחנות ואמר שימכור את המקום אם לא אעבוד איתו", נזכר בנו. "אמרתי לעצמי שאעבוד שם שנה עד הלימודים ונשארתי שם 45 שנה. במרוצת השנים שינה המקום את אופיו וניצלנו את הידע והמקצועיות של אמי, והמקום הפך למוסד קולינרי".
חיים עבד בחנות כמעט כל יום עד לפני שלוש שנים, אך בשנתיים האחרונות כבר מיעט להגיע. צדיק ובנו, ששמו גם הוא חיים, ממשיכים לעבוד בחנות.
חיים ואסתר רפאל היו פעילים מאוד במפעל הנצחת השואה, ליוו פעמים רבות את מסעות הנוער וצה"ל בפולין והשמיעו את עדויותיהם בפני קהלים רבים. "הם לא ויתרו על שום אפשרות להנציח, לספר ולשיר על מה שעברו", אומר צדיק, "כדאי שאנשים יבינו שיש לאהוב את המדינה ולשמור עליה כי אין לנו מקום אחר".
לפנייה לכתב/ת 
