מה נשתנה בכדורגל הישראלי?

מה נשתנה בכדורגל הישראלי בפסח הזה לעומת חג החירות לפני שני עשורים? כמעט אי-אפשר להכיר. העולם השתנה לנו מול העיניים ב-20 השנים האחרונות, אפילו הכדורגל הישראלי. לטוב או לרע? כל אחד יחליט בעצמו.

20 שנה זה לא כל-כך מזמן, אבל העולם השתנה בו כפי שלא השתנה מאות שנים קודם. כיום הילדים נולדים כמעט עם המחשב ביד, בעוד שאנחנו המבוגרים שינינו פאזה כדי להתעדכן בחידושים. הנה רשימת המה-נשתנה. נגענו בשמונה נושאים מייצגים.

1. סוכנים (א')

לכל שחקן, גם אם הוא בליגות משניות, יש סוכן שמנהל את עניניו והכספיים והמקצועיים, מחתים אותו בקבוצות בסדר האפשרויות שלו. הסוכן יודע את כללי המו"מ מול הקבוצות וגם את חשיבותו למועדון. כתוצאה מכך השחקן גם מרוויח יותר, אם כי עליו להפריש לסוכן את חלקו. השחקן פנוי (למעט חריגים) להתרכז כולו בקריירה שלו. ב-1994, לפני 20 שנה, רק מעטים נעזרו בסוכנים רציניים.

סופר אייג'נט 1. דודו דהאן

2. סוכנים (ב')

הפעם אנחנו יוצאים עם הסוכנים לחו"ל. בשנות ה-90 רק התותחים באמת יצאו החוצה. אבי כהן נסע כבר ב-1979 לליברפול ובין שנות ה-80' ל-90' הצטרפו ללהקת השגרירים רק השחקנים המובחרים. חלקם זכו בהצלחות ענקיות כמו רוני רוזנטל הנמצא בין החתומים לאליפות האחרונה של ליברפול, אלי אוחנה שניגן כינור ראשון בזכיית מכלן בגביע אירופה למחזיקות ב-1988, ודוד פיזנטי שהשתתף שנה קודם לכן במדי פ.צ. קלן בגמר גביע אופ"א (עליו השלום, שהתמזג עם גביע המחזיקות לטובת ליגה האירופית) .

סופר אייג'נט 2. אבי נימני עם מונאס דאבור

איל ברקוביץ' וחיים רביבו הפכו למובילים בליגות אנגליה, ספרד ולאחר מכן טורקיה (רביבו). כמו כן היו בין הנוסעים שמות כמו שלום תקוה, משה סיני, ניר לוין, רונן חרזי, בוני גינצבורג, איציק זוהר ואחרים. חלקם הצליחו, חלקם פחות.

ועכשיו? בזכות אין ספור הסוכנים וקשריהם, גם שחקנים מדרג שני מקבלים חוזים בליגות אירופה. יש לנו יותר מ-30 כאלה ב-15 מדינות. השתלטנו על הליגה הבלגית ואפילו באזרביג'אן יש לנו נציג, עידן וייצמן. פעם היה חלומו של כמעט כל שחקן לצאת לחו"ל. היום כמעט כל שחקן שרוצה יוצא לחו"ל.

והכדורגלן הישראלי הטוב ביותר משחק דווקא בליגה שלנו(צילום: אורן אהרוני)

3. מעורבות האוהדים

 לפני 20 שנה, האוהדים היו רק צופים במשחקים, בעוד שכיום הם מעורבים ממש בחלק מהקבוצות. מה עוד לא נאמר על ארגון "לה פמיליה" שלצער רבים הכתיב או מכתיב דברים בבית"ר ירושלים. יש אוהדים שהקימו או שיקמו קבוצות כמו במקרים של הפועל קטמון ירושלים או מכבי קביליו יפו. יש אוהדים שהם חברי הנהלה ומסייעים כספית, בסכומים בגובה כזה או אחר, כמו בהפועל ת"א. אירגוני האוהדים פעילים בצורות שונות במועדונים: "הקופים הירוקים" במכבי חיפה, "האולטראס" במכבי ת"א ה"קרייזי דיאמונדס" במכבי נתניה. ויש עוד הרבה אחרים.

ארגון האוהדים הדומיננטי ביותר? "לה פמיליה"(צילום: טל שחר)

4. מהפכת השידורים הישירים

לפני 20 שנה רק משחקים נבחרים, אם בכלל, היו משודרים ישירות בטלוויזיה בסיומו של עידן ערוץ 1. כיום לא רק המשחקים בארץ נגישים בשידורים חיים ו/או מוקלטים, אלא גם כמעט כל משחק בארץ נידחת ושל קבוצות זניחות בחו"ל - העיקר למלא שעות שידור בתחרות בין הערוצים השונים, כשצ'רלטון וערוץ הספורט הם מובילי הגל החדש. גם הערוצים הכלליים: 22, 10 ו-1, מפנים מקום של כבוד לכדורגל.

מי שבאמת רוצה יכול גם למצוא שידורים של הליגה הקפריסאית. רוברטו קולאוטי(צילום: עמוד הפייסבוק של אנורתוזיס פמגוסטה)

5. גברה האהדה לקבוצות המובילות בחו"ל

 אם בעבר היה מוקדש עמוד אחד או שניים בעיתונים לספורט אירופי, היום לא מעט פעמים הם הופכים לעמודי שער. הסיבה היא נספח לסעיף הקודם - שפע השידורים. בזכות החשיפה הזו, לברצלונה למשל, יש בארץ יותר אוהדים מחלק גדול של קבוצות ליגת העל. ולא רק ברצלונה.

כבר מזמן הקבוצה של המדינה. ברצלונה(צילום: GettyImages)

6. "שירים ושערים" והתחליפים

לפני שני עשורים, ועוד קודם לכן, "תכנית הרדיו שירים ושערים" הייתה הלהיט של חובבי הכדורגל. בינתיים העולם השתנה, מה שהקשבנו לו ברדיו הפך בעולם האינטרנט ובוודאי בהתחשב בשידורי הטלוויזיה, לפחות משמעותי. הייתה תכנית נהדרת "שירים ושערים", רבים גדלו עליה. היום רק הנהגים בכבישים עדיין מחוברים אליה.

"שירים ושערים", והרדיו בכלל, הפכו לפחות רלוונטיים. דני דבורין(צילום: אורן אהרוני)

7. האצטדיונים

הזענו בימי חום, כמעט רעדנו מקור בחורפים. השתמשנו בשירותים מלוכלים, ראינו מגרשים שהיו כמו שדות חרושים. היום המהפכה בעיצומה. האצטדיון הנהדר בנתניה החליף את הקופסה, איצטדיון המושבה תפס את מקומו של "האורווה", בקרוב יפתח איצטדיון "סמי עופר" המרהיב בחיפה שיחליף את קרית-אליעזר, יש תכנון להקים בבאר-שבע איצטדיון ראוי במקום וסרמיל רב השנים. גם אצטדיוני ר"ג ובלומפילד ישופרו. ככה צריך.

מצאו את ההבדלים: הקופסא(צילום: נמרוד גליקמן)

והאצטדיון הנוכחי בנתניה(צילום: אורן אהרוני)

8. רמת הכדורגל

מדובר בעניין של דורות, ודומה כי הדור ההוא עם ברקוביץ', אוחנה, רביבו, סיני והחברים, פשוט היה מוכשר יותר מזה הנוכחי. הבעיה הייתה שגם אז הנבחרת, בחבלי קליטתה באירופה, לא הגיעה להישגים גדולים מדי. לליגה הישראלית יש בעייה נוספת: הטלוויזיה מראה איך צריך להתנהל משחק אמיתי (אירופה) ואיך הוא מתנהל בישראל.

נגענו בנקודות, ביקרנו, שיבחנו. צריך לקוות שבפסחים הבאים נוכל לומר "מה נשתנה" רק בהקשרים החיוביים.