נסים לא קורים פעמיים בשבוע / טור
המטרה הראשונית הייתה לעשות ספליט, אבל אחרי הניצחון הדרמטי התעורר תיאבון לעשות סוויפ. המנטרה החדשה היא: המטרה הושגה! יש יתרון ביתיות, ועכשיו חוזרים הביתה לסגור את הסיפור. ומה הלקח החשוב של בלאט לקראת שני המשחקים הבאים? עידו אשד על ההפסד של מכבי ת"א למילאנו
אחת הבעיות שמתעוררות אחרי ניצחון חוץ במשחק ראשון בסדרה, היא הצורך בשינוי המסר: הרי כל הדרך במטוס חשבנו על לעשות ספליט, לקחת משחק אחד, ועכשיו המטרה הושגה, מוקדם מהצפוי, ויש סכנה גדולה של נפילת מתח. לכן המסר החדש חייב להיות: דוחפים אול-אין, מנצחים שוב. אי אפשר לתכנן משהו אחר.
אבל אז גם מתחילות כל הסטטיסטיקות: "הקבוצה הביתית בדרך כלל יותר טובה, כמה סיכוי כבר יש לנצח אותה פעמיים בביתה, בו הפסידה רק פעם אחת העונה עד הסדרה"? ואולי גם – "הרי בסך הכל ניצחנו בנס, זה היה כבר משחק שלהם".
ולמרות רמת משחק דומה ל-38 הדקות
הראשונות במשחק 1, מכבי נדחפה על ידי הביטחון, המומנטום, ובעיקר הלחץ הנורא של מילאנו מהפאדיחה של לארח פיינל-פור בלי לשחק בו. רק שנסים לא קורים פעמיים בשבוע.
הפתיחה הטובה של מילאנו התקבלה בלי לחץ גדול על ידי מכבי, כתוצאה מהביטחון הכללי הזיכרון הספציפי: חזרנו ממינוס 12 בשתי דקות, קטן עלינו. אפילו נגד האיזורית 1:2:2, הנשק הסודי שהכין באנקי, מכבי הסתדרה נכון - הניעה כדור בשקט, הגיעה לזריקות טובות, אבל פשוט לא פגעה משלוש.
אבל אז הגיב בלאט יפה ומכבי החלה לנצל את נקודת התורפה
של הגנה כזו – והיא החור באמצע הצבע. השפן ששלף בלאט מהארסנל היה לנדסברג ששיחק על הפוסט כגבוה שני, נע אלכסונית מול הכדור וקלע שתי זריקות קשות. מכבי גם ניצלה את החלל בצבע כדי לקחת קצת יותר ריבאונד התקפה ולשמור על מרחק סביר. לנדסברג הוא בעל מדד הפלוס-מינוס הגבוה במכבי בשני המשחקים. בדקות המעטות שהוא משחק הוא משפיע מצוין על המשחק. לקח חשוב לבלאט לקראת שני המשחקים הבאים.
אבל עם כל הכבוד לביטחון ולמומנטום, מי שחי על השלשות והגיע לכאן עם אחוזי שלשות מטורפים בחודש האחרון, לא יכול להתלונן כשהוא קולע רק 5 שלשות ב-22 אחוז. מילאנו היא הקבוצה שמובילה את היורוליג בהורדת האחוז של יריבותיה משלוש, והתוצאות בהתאם.
העונשין עדיין טוב, אבל יותר מדי כלי נשק של מכבי לא עבדו הפעם. רייס חדר אבל לא קלע את הסלים ממשחק 1, סמית' המשיך להיות גרוגי ומפוזר, בלו מצוין אבל לא מנוצל מספיק, וז'יז'יץ' דווקא היה בסדר אבל קיבל קרדיט של טירון בן 18 מהשופטים – כל נגיעה פאול. ומעל לכל, למכבי אין את הלוקסוס לוותר על הנקודות של סופו. הפציעה והעבירות המוקדמות שלו שלחו אותו עמוק לפריזר, ואת מכבי לגרד את ההפרש מלמטה, לא יותר.
מול טיוס התייצב הקפיץ האנושי גאני לאוול, שמזכיר בפרצוף ובתנועה את קולדוואל ג'ונס, הסנטר האגדי ששיחק עם דוקטור ג'יי בפילדלפיה 76. שליטה מוחלטת מתחת לסלים, גגות אדירים ואיום על כל זריקה, וגם תנועה חכמה בהתקפה ותקיעת כל מגן מכבי שעבר לידו בחסימות אמיתיות בהתקפה. לשמחת מכבי הוא משחק מעט מדי. האס השני הוא ג'רלס, גארד שמאלי קלאסי, שהדאנק המהדהד על ראשו של רייס היה רגע העברת שרביט המומנטום בסדרה ממכבי למילאנו.
והנה היופי של דינמיקה של
סדרות מול משחקים בודדים. המטרה הראשונית הייתה לעשות ספליט, אבל אחרי הניצחון הדרמטי התעורר תיאבון לעשות סוויפ. ואחרי הפסד סביר תוך תצוגת כדורסל בינונית, וחייבים שוב לסדר את הראש.
המנטרה החדשה היא: המטרה הושגה! יש יתרון ביתיות, ועכשיו חוזרים הביתה לסגור את הסיפור. מילאנו קבוצה יותר מוכשרת ממכבי, חייבים להודות, אבל היא קבוצה ביתית מאוד ופחות טובה בחוץ. הקהל של מכבי יותר קולני ותורם יותר נקודות, וגם לא צריך לנצח אותם שלוש פעמים רצוף. רק פעמיים. זכור את ויטוריה מ-2011. ואפילו אם חוזרים למילאנו, מכבי כבר ניצחה שם. אז עכשיו צריך לחשוב רק לנצח את משחק מספר 3. הכל פתוח.
לפנייה לכתב/ת 
