כך תרמו בוש ואובמה לעליית ה"פוטיניזם"
שנים של מחדלים - חוסר תשומת לב, שלומיאליות והחלטות שגויות - הובילו את ארה"ב לעמדה חלשה מול השליט הרוסי העולה: מימי האידיליה אחרי 11 בספטמבר, דרך המשברים בעיראק ובגאורגיה ועד לאוקראינה. ניתוח הדרך שבה אפשרו הנשיאים מהבית הלבן לפוטין לעשות מהם צחוק
בספטמבר 2001, כשארצות הברית ליקקה את פצעי מתקפת הטרור במגדלי התאומים ובפנטגון, ולדימיר פוטין תמך בפלישה המיידית של וושינגטון לאפגניסטן, באופן שהיה בלתי נתפס בימי המלחמה הקרה: הוא הסכים שמטוסי ארה"ב שנשאו סיוע הומניטרי יטוסו בשטח האווירי של רוסיה; הוא אמר שהצבא האמריקני יכול להשתמש בבסיסי חיל אוויר ברפובליקות של ברית המועצות לשעבר במרכז אסיה; והוא הורה לגנרלים שלו לתדרך את עמיתיהם מארה"ב על הפלישה הקודמת לאפגניסטן שגבתה מחיר, של הסובייטים בשנות ה-80.
עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו
בביקורו של פוטין באחוזה של הנשיא ג'ורג' בוש הבן בטקסס, חודשיים אחר כך, כינה אותו המנהיג האמריקני "מנהיג בסגנון חדש, רפורמטור, אדם שהולך לגרום לשינוי אדיר ולהוביל ליותר שלום בעולם, באמצעות עבודה משותפת וצמודה לארצות הברית". לרגע, נראה היה שחוסר האמון והאיבה של המלחמה הקרה התפוגגו.
ואז, רק כמה שבועות מאוחר יותר, בוש הכריז שארה"ב פורשת מהאמנה נגד פיתוח טילים בליסטיים, כך שתוכל לבנות מערכת הגנה מטילים במזרח אירופה כדי להגן על בעלות בריתה מנאט"ו ועל בסיסיה מפני מתקפת טילים איראנית. בשידור טלוויזיוני ארצי, פוטין הזהיר שהמהלך הזה יפגע במאמצים לפיקוח על הנשק וצמצומו. "הצעד הזה לא הפתיע אותנו", אמר הנשיא הרוסי, “אבל אנחנו מאמינים שזו החלטה מוטעית".
שורת ההתרחשויות המוקדמות ביחסים בין וושינגטון לפוטין משקפות את הדינמיקה שנמשכת כבר 14 שנים מאז, ושל המשבר הנוכחי בעניין אוקראינה: הפעולות של ארה"ב, חלקן מכוונות וחלקן לא, מובילות לתגובת נגד מוגזמת מפוטין התוקפני.
בעוד רוסיה מעבה את כוחותיה שמונים רבבות חיילים בגבול עם אוקראינה, פוטין הודף מה שלטענת הקרמלין היא מזימה אמריקנית שנועדה להקיף את רוסיה בשכנים עוינים. מומחים אומרים שהוא גם מקדם "פוטיניזם" - צורת שלטון קפיטליסטית שמרנית ואולטרה-לאומנית – כחלופה עולמית לדמוקרטיה המערבית.
לא שמים לב?
הדינמיקה הזו, לדעת אנשי ממשל בעבר ובהווה, גם משקפת כישלון אמריקני להכיר בכך שברית המועצות אמנם נמחקה כאויב אידאולוגי, אבל רוסיה נותרה כוח רציני שדורש את אותה תשומת לב מבחינת מדיניות חוץ כמו סין ואומות גדולות אחרות – זו מערכת יחסים שלא צריכה להיות רק דרך למטרות אחרות, אלא מטרה בפני עצמה.
"אני לא חושב שבאמת הקדשנו תשומת לב", אומר ג'יימס קולינס, ששירת כשגריר ארה"ב במוסקבה בסוף שנות ה-90. היחסים בין שתי המדינות "לא נראו כמו ביג דיל".
פוטין מעולם לא התכוון להיות פרטנר קל. הוא לאומן רוסי עם נטיות רודניות שבדומה לקודמיו ששלטו במשך מאות שנים מתייחס למערב בחוסר אמון עמוק, טוענים גורמים אמריקנים בכירים. חלק גדול מתפיסת עולמו גובשה בימיו כקצין קג"ב בשלהי המלחמה הקרה וכפקיד ממשלתי בימים הכאוטיים ברוסיה הפוסט-סובייטית בשנות ה-90. באותה תקופה, מאמין פוטין - כמו רבים מבני עמו - ארה"ב ניצלה פעם אחר פעם את חולשותיה של רוסיה.
מאז שנבחר לנשיא רוסיה בשנת 2000, פוטין שם לו למטרה עליונה להשיב את כוחה של רוסיה – ואת גודל ההשפעה שלה. הוא ריכז בידיו את הכוח, דיכא בשיטתיות מתנגדים והשתמש באספקת האנרגיה מרוסיה כשוט כלכלי נגד המדינות השכנות. מחירי הנפט הגבוהים וזכות הווטו של רוסיה במועצת הביטחון של האו"ם סייעו לפוטין לשכלל את אמנות ההקנטה של נשיאים אמריקנים, לפעמים תוך כדי פגיעה במדיניות של וושינגטון.
גורמים בממשל בוש ובממשל אובמה אומרים שארה"ב שגתה תחילה בהערכת-יתר של אזורי שיתוף הפעולה האפשריים עם פוטין. בהמשך, בשילוב של ביטחון עצמי מופרז, חוסר תשומת לב ולעתים רשלנות, וושינגטון תרמה להידרדרות הדרגתית מול מוסקבה.
לא בחנו את פוטין
האחווה בין בוש לפוטין ב-2001 התמוטטה בשל ויכוח מהותי על יחסי רוסיה עם שכנותיה. בנובמבר 2002, בוש גיבה את הזמנת נאט"ו לשבע מדינות – בהן החברות לשעבר בברית המועצות אסטוניה, לטביה וליטא – לפתוח בשיחות בדרך להצטרפות לברית המערבית. ב-2004 הן הצטרפו, ובוש היה מהדוחפים לכך.
פוטין וגורמי שלטון אחרים ברוסיה תהו מדוע נאט"ו המשיכה לצמוח בעוד האויב שנועדה להילחם מולו, בריה"מ, חדלה מלהתקיים. הם שאלו מה תועיל התפשטות נאט"ו למאבק בסכנות חדשות, כמו הטרור והפצת נשק. "ההתרחבות המכנית הזו לא מאפשרת לנו להתמודד עם האיומים הנוכחיים", אמר פוטין, “ולא יכולה לאפשר לנו למנוע דברים כמו מתקפות טרור במדריד או להשיב את היציבות לאפגניסטן".
תומאס גרהאם, ששירת כמנהל תחום רוסיה במועצה לביטחון לאומי של בוש, אומר שמאמץ גדול היה צריך להיות מושקע ביצירת מבנה ביטחון אירופי פוסט-סובייטי שכולל את רוסיה, כדי להחליף את נאט"ו. “מה שהיינו צריכים לשים לנו כמטרה – ומה שאנחנו צריכים לכוון אליו כרגע", אומר גרהאם, “זה מבנה ביטחוני שנשען על שלוש צלעות: ארה"ב, אירופה המאוחדת פחות-או-יותר, ורוסיה".
גרהאם אמר שניסיונות בפרופיל נמוך לבחון את כוונות רוסיה בראשית שנות ה-2000 באפגניסטן, למשל, היו מהווים דרך לא מסוכנת מדי להעריך את כנותו של פוטין. “מעולם לא בחנו אותו", הוא מסביר, “המדיניות שלנו מעולם לא בחנה אם פוטין באמת מחויב לסוג אחר של יחסים".
אבל סגן הנשיא דיק צ'ייני, הסנאטור ג'ון מקיין ושמרנים אחרים, וכן דמוקרטים נציים, נותרו ספקנים לגבי רוסיה ושאפו להרחיב את נאט"ו. הם טענו שאין להעניק למוסקבה אפשרות וטו לגבי אילו מדינות יוכלו להצטרף לברית, ושאף נשיא אמריקני לא צריך לסרב לדרישות ממדינות מזרח אירופיות להימלט מהאחיזה הרוסית.
דמוקרטיה בת זמננו
ויכוח מהותי נוסף בין בוש לפוטין נגע לדמוקרטיה. מה שהנשיא האמריקני ובכירים בממשלו ראו כהתפשטות הדמוקרטיה ברחבי הגוש הסובייטי לשעבר, נראה בעיני פוטין כשינויי משטר פרו-אמריקניים.
הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003, בלי אישור מהאו"ם ולמרות התנגדות צרפת, גרמניה ורוסיה, הייתה נקודת מפנה עבור פוטין. הוא טען שהמלחמה הגחיכה את הטענות האמריקניות לקידום דמוקרטיה בעולם וקיום החוק הבינלאומי.
פוטין גם היה ספקן במיוחד לגבי מאמצי ארה"ב לטפח את הדמוקרטיה בגוש הסובייטי לשעבר, מקומות שבהם מחלקת המדינה וארגונים אמריקניים ללא מטרת רווח סיפקו סיוע לארגוני חברה אזרחית. בנאומים פומביים הוא האשים את ארה"ב בתחיבת אפה.
בסוף 2003 הובילו מחאות רחוב בגאורגיה למה שכונה "מהפכת הוורדים", ובהמשך לבחירת מנהיג פרו-מערבי. כעבור ארבעה חודשים, מחאה עממית באוקראינה שנודעה כ"מהפכה הכתומה" הסתיימה בעלייתו לשלטון של נשיא פרו-מערבי.
פוטין ראה בשתי ההתפתחויות הללו כמזימות אמריקניות וסטירות בפרצופו, מסבירים גורמים בכירים בארה"ב, דווקא זמן כה קצר אחרי הסיוע שהעניק באפגניסטן.
ב-2006 החריף העימות. במסיבת עיתונאים בפסגת ה-G8 הראשונה שאירחה רוסיה, שני הנשיאים החליפו עקיצות: בוש אמר שארה"ב מקדמת חופש בעיראק מוכת האלימות. פוטין הגחיך אותו בפומבי. “אנחנו בטח לא נרצה את אותו סוג דמוקרטיה כמו שיש להם בעיראק", אמר הנשיא הרוסי, וחייך כשהקהל פרץ בצחוק. בוש ניסה להשכיח את האמירה הזו בצחוק משלו. “חכה", הוא ענה בעניין עיראק.
עצירת תדלוק במוסקבה?
היועץ גרהאם אמר לרויטרס כי המעורבות בעיראק, למשל, הייתה במעלה סדר העדיפויות האמריקני מאשר היחסים עם מוסקבה. גראהם מדגים זאת בסיפור משנת 2006, שבה הועברה בקשה רשמית מהבית הלבן לקרמלין לאפשר לנשיא בוש לבצע עצירת תדלוק בשדה התעופה במוסקבה בדרכו לוועידה בינלאומית. עם זאת, לבוש לא הייתה כל כוונה להיפגש עם פוטין.
לאחר שדיפלומטים רוסים התלוננו, גראהם נשלח למוסקבה כדי לקבוע אם פוטין באמת רוצה להיפגש. בסופו של דבר, שני הנשיאים נפגשו ודנו ביחסים. צוות רוסי, כך לדברי היועץ, הגיע לוושינגטון בסוף שנת 2006 כדי להמשיך בשיחות על הסכמים עתידיים בין המדינות. עם זאת, גראהם טען כי לאמריקנים לא היה מה להציע לרוסים בגלל הבוץ העמוק שצבא ארה"ב היה בו בעיראק.
"הגישה של ממשל בוש פגעה מאוד בשלטון הרוסי. פספסנו כמה הזדמנויות כדי להחזיר את המצב לקדמותו. להפך, מאוחר יותר היו כמה מקרים, מכוונים או לא, ששלחו מסר ברור למוסקבה שלא אכפת לנו מהם בכלל", סיפר היועץ הבכיר.
מערכת היחסים בין בוש לפוטין רק הלכה והסתבכה. בפברואר 2008, קוסובו הכריזה על עצמאות בתמיכתו של הממשל האמריקני. רוסיה, חברה קרובה של השלטון בסרביה, ראתה את המהלך כפגיעה בבת בריתה וטענה שזהו מהלך לחסום תהליך דיפלומטי שנמשך יותר מעשור.
חודשיים לאחר מכן נרשם עוד עימות כשארה"ב קיבלה את אישור נאט"ו לבנות ולהציב מערכת להגנה מפני טילים במזרח אירופה. בוש גם קרא לברית הצפון אטלנטית לתת לאוקראינה ולגיאורגיה להצטרף לשותפות בדרך להכנסתן באופן רשמי לנאט"ו. גרמניה וצרפת חסמו את המהלך והזהירו כי התרחבות של נאט"ו רק תעורר את זעמה של רוסיה.
לדברי גראהם, שלושת המהלכים של בוש (עצמאות קוסובו, הצבת מערכת ההגנה ושילוב אוקראינה וגיאורגיה בנאט"ו) גרמו לפוטין לחשוב שמנצלים את רוסיה ומעוניינים לפגוע בה. באוגוסט 2008 הגיעה נקמתו של הנשיא הרוסי. לאחר שהשלטון בטביליסי פתח במתקפה על אזור דרום אוסטיה, אזור שבו האוכלוסייה היא פרו-רוסית, פוטין פתח במתקפה משלו על האזור.
ממשל בוש, שהיה שקוע עמוק בבוץ העיראקי והאפגני, גינה בתקיפות את פעולתו של פוטין, אך סירב להתערב במה שנעשה בגיאורגיה. פוטין יצא המנצח הגדול ושם את עצמו על המפה כאדם שעמד לבדו מול המערב.
ימי אובמה
לאחר ניצחונו של ברק אובמה בבחירות לנשיאות בשנת 2008, בחר הנשיא השחור הראשון בארה"ב לשנות את גישתו המוחלטת לגבי רוסיה. הארכיטקט של המהלך היה מייקל מקפול, פרופסור מאוניברסיטת סטנפורד היוקרתית ותומך נלהב בדמוקרטיה הרוסית. מקפול גם החליף את גראהם בתפקיד היועץ לענייני רוסיה.
בראיון שהעניק היועץ לאחרונה הוא סיפר כי כשהצוות החדש סביב אובמה בחן את מדיניות החוץ האמריקנית, הם מצאו כי דבר אחד היה שם: הסכם חדש להפחתת הארסנל הגרעיני.
האסטרטגיה החדשה של אובמה נקראה "האתחול" (ריסטארד) וביולי 2009 נסע הנשיא האמריקני למוסקבה כדי להתחיל ליישם אותה. בראיון לסוכנות הידיעות AP כמה ימים לפני הטיסה, אובמה זלזל במרומז בפוטין שבאותם ימים שימש כראש ממשלה.
"יש לנו יחסים מאוד טובים בעקבות המועמד שבחר פוטין לנשיא, דמיטרי מדבדב", אמר אובמה בראיון ותקף את פוטין על יחסו לממשל האמריקני וגישות המלחמה הקרה שנקט הנשיא הרוסי לשעבר נגד ארה"ב. "אני חושב שעל רגל אחת של פוטין פועל בדרכים הישנות ועל הרגל השנייה בדרכים החדשות", הוסיף אובמה.
כשהגיע למוסקבה, נפגש אובמה עם מקבילו הרוסי מדבדב במשך חמש שעות, אך לפוטין הוא הקדיש שעה בלבד וכל זאת על אף שברוסיה ואפילו בעולם כולו ידעו שפוטין הוא האדם החזק במדינה.
בתחילה היה נראה שאסטרטגיית ה"אתחול" של אובמה עובדת. השלטון הרוסי הסכים להרחיב את היכולת האמריקנית להעביר ציוד צבאי לאפגניסטן דרך רוסיה. באפריל 2010, ארה"ב ורוסיה חתמו על הסכם חדש להפחתת מאגרי הנשק הגרעיני ובהמשך אותה שנה, רוסיה תמכה בסנקציות נגד איראן וביטלה את הסכם מכירת טילי ה-S-300 לטהרן.
מומחים טענו כי השנתיים הראשונות לכהונת אובמה, בכל הנוגע ליחסים עם רוסיה, היו תוצאה של החלטות הממשל האמריקני לטפל בסוגיות החשובות הן לארה"ב והן לרוסיה. אבל מהר מאוד התברר כי היחסים רק החמירו.
נקמתו של פוטין
שנה מאוחר יותר האשים פוטין את מזכירת המדינה דאז הילרי קלינטון בארגון ההפגנות ברחובות רוסיה לאחר הבחירות לפרלמנט הרוסי. פוטין טען כי קלינטון עודדה שכירי חרב שמתנגדים למקבלי ההחלטות בקרמלין לצאת לרחובות והאשים ממשלות זרות בהזרמת מאות מיליוני דולרים לקבוצות אופוזיציה רוסיות.
בשנת 2012 שב פוטין לכיסא הנשיא בפעם השלישית בחייו והחל בארגון השורות ובסידור העניינים כפי שהוא אוהב. היועץ מקפול, ששימש אז שגריר ארה"ב במוסקבה, ביקר בפומבי את מהלכיו של פוטין. "נשיא רוסיה אשם בהתמוטטות היחסים בין המדינות", אמר מקפול באחד הראיונות שנתן.
נשיא רוסיה ענה לקריאות להשיג את נקמתו. פוטין סירב להגיע לוועידת ה-G-8 שנערכה בוושינגטון כששב להיות נשיא כמו גם בתקופתו כראש ממשלה כשסירב להזמנות הממשל האמריקני להגיע ולהיפגש.
בשנה שעברה היחסים בין המדינות המשיכו להתדרדר. בחודש יוני אשתקד, פוטין העניק מקלט מדיני למדליף תוכנית המעקבים האמריקנית, אדוארד סנואודן, שגנב אלפי מסמכים בעת עבודתו בסוכנות לביטחון לאומי, ה-NSA. המהלך גרם לזעם רב בארה"ב והוביל את אובמה לבטל ועידה שתכנן לקיים עם פוטין במוסקבה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה מבוטלת ועידה אמריקנית-רוסית זה 50 שנה.
בסתיו 2013 פרצה המחאה הגדולה באוקראינה בעקבות סירובו של הנשיא דאז ויקטור ינוקוביץ' לחתום על הסכם סחר עם האיחוד האירופי בשל קרבתו לפוטין ורצונו לחזק את היחסים עם השכנה ממזרח. אנדרו וייס, מומחה לענייני רוסיה, אמר כי באותה תקופה לא ייחסו חשיבות רבה בבית הלבן לפוטין ולא העניקו תשומת לב ממשית לגוש הסובייטי.
ג'ק מטלוק, ששימש כשגריר האמריקני במוסקבה בסוף שנות ה-80, טען כי פוטין תמיד חשב שהמערב מקיף אותו במדינות עוינות. לדבריו, במשך עשרות שנים, מנהיגים רוסים ראו באוקראינה כבורג חשוב בהגנה על האימפריה הרוסית. "הקו האדום תמיד היה אוקראינה. ברגע שאתה דוקר אותם, אתה פוגע באזור הכי רגיש. זה הגיוני שרוסיה תשיב מלחמה", אמר מטלוק.
"פוטין לא ייעלם ולא יתגמש"
מומחים אמריקנים מפצירים בממשל לעשות הכול כדי לבנות אסטרטגיה חדשה וארוכת טווח בכל הנוגע למדיניות עם רוסיה וטוענים שאסור להאשים רק את פוטין במשברים האחרונים. "פוטין הוא ההשתקפות של רוסיה. הטענה שהוא ייעלם ויתגמש היא שקרית", אמר מת'יו רוג'נסקי ממכון ווילסון בוושינגטון.
בכיר אמריקני קרא אף הוא בשיחה עם רויטרס לאסטרטגיה ארוכת טווח בעניין רוסיה שתנצל את היתרונות הרבים שיש לארה"ב ולאירופה על פוטין ומדינתו. "הייתי מעדיף שנשחק עם ה'יד' שיש לנו מאשר להסתמך על ה'יד' שלו בטווח הארוך", טען הבכיר. "יש לפוטין לא מעט חסרונות - כלכלה חד ממדית ומערכת פוליטית רקובה מרוב השחיתות שזרמה בה".
לדברי השגריר לשעבר ג'ק מטלוק, וושינגטון ומוסקבה חייבות לשים סוף למסלול ההרסני. "הרבה מהבעיות נובעות מחוסר ההתחשבות של הממשל האמריקני בפעולותיו. עם זאת, רובן לא בוצעו כדי לפגוע ברוסיה. בכל זאת, הפרשנות הרוסית הייתה מוגזמת", הסביר מטלוק.
לפנייה לכתב/ת 
