הסדרי טיעון - השד לא כל כך נורא

לא תמיד השיח על הסדרי הטיעון בישראל מבוסס על עובדות או שהדוגמאות המובאות נגדו הן "ייבוא" מאמריקה. העובדה הנכונה היחידה היא שאכן רוב המשפטים בישראל מסתיימים בהסדרים כאלה.

בניגוד לטענות, בין היתר של פרופסור בועז סנג'רו שהועלו כאן, בישראל נחשפו רק מתי מעט הרשעות של חפים מפשע, וקל וחומר הרשעות כאלה שנגרמו בשל הסדרי טיעון, שבמסגרתן הודו נאשמים בעבירות שלא ביצעו. טענה רווחת היא שיש הרשעות מוטעות רבות, אך לעולם לא נדע את מספרן ושיעורן בכלל ושל כאלה שנגרמו בגין הסדרי טיעון בפרט. אך, איש מהעוסקים בתחום זה בישראל לא ערך מעולם מחקר מדעי עליו, אלא לכל היותר הביא מספר דוגמאות, רובן מחו"ל, שאינן מייצגות את הכלל.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

מהמצה למופלטה / מאיר בוזגלו

לפי אחד הטיעונים נגד הסדרי טיעון, רבים מהנאשמים יסכימו להודות בהסדרי טיעון ולעונשים קלים יחסית, גם אם לא עברו עבירה. חלק לא קטן מההסדרים בישראל נובע ממידע חדש שמגיע לתביעה המצביע על כך שהראיות אינן חזקות כפי שסברו מלכתחילה. אמנם סביר להניח שלו המשטרה הייתה עורכת חקירה רצינית יותר, הדברים היו מתגלים בשלב מוקדם יותר, אך גם במקרים אלו פערי הענישה אינם מגרדים את הנהוג בארה"ב.

גם בתחומים אחרים, מערכת אכיפת החוק באמריקה קשוחה ולא סובלנית בהרבה מבישראל ביחסה לחשודים ולנאשמים. התביעה בארצות הברית מעבירה לנאשמים ולסניגוריהם רק את חומר החקירה הקשור לעדים שאמורים להעיד במשפט וכן חומר מזכה, אם יש כזה. בישראל מעבירה המשטרה את כל החומר שנאסף בחקירה, גם אם אינו רלוונטי או שהרלוונטיות שלו קלושה ביותר. העברת כל חומר החקירה ולא רק מקצתו מספקת הגנה טובה בהרבה לנאשמים בישראל מזו בארצות הברית, ומאפשרת לסניגור לשקול היטב אם כדאי לו לנהל את המשפט או להציע הסדר טיעון.

לעתים מסכימה התביעה להצעות של סניגורים לעריכת הסדרים משיקולים שונים, למשל חיסכון במשאבים. אך גם במקרים שכאלה נשמר או צריך להישמר העניין הציבורי. כך היה כשניהלנו את החקירה בעניינו של גרגורי לרנר (צבי בן ארי). כבר במהלך החקירה דחינו הצעה מהסניגורית שלו להסדר טיעון שלפיו יוטל עליו עונש של שלוש שנות מאסר. לאחר שהוגש כתב אישום נערך הסדר טיעון לפיו הוטלו על לרנר שש שנות מאסר וקנס כבד. השיקול העיקרי היה חיסכון עצום עקב ביטול הצורך להביא עדי תביעה רבים מרוסיה ולממן את שהייתם בישראל לצורך המשפט.

אחד הטיעונים בעד הסדרי טיעון הוא שהם מאפשרים לבתי המשפט להקטין את העומס האדיר עליהם. אך כדאי לדעת שבשנים האחרונות ירד מספר כתבי האישום בגין עבירות פליליות בכמחצית והגיע לפחות מ-50 אלף בשנה (ללא עבירות תעבורה). כך שאין עודף תיקים פליליים ולכן העומס על בתי המשפט, לפחות בתחום הפלילי, אינו רב.

אני מסכים בהחלט שהרמה המקצועית בתחום החקירות במשטרת ישראל טעונה שיפור מהותי. שיפור שכזה עשוי למנוע הגשת כתבי אישום על לא דבר אך גם עשוי להניע נאשמים להסכים לענישה חמורה יותר בהסדרי טיעון, התואמת את הראיות ואת חומרת העבירה.

אני גם מסכים שעל בית המשפט לבחון לעומק כל הצעה להסדר טיעון, לברר ביסודיות אם הנאשם אכן מסכים להסדר כי ביצע את העבירה ולא כי הוא חושש מעונש חמור. בית המשפט צריך לבדוק היטב את חומר החקירה עצמו ולא לקבל את ההסדר באופן כמעט אוטומטי. בין היתר אני מצפה מבית המשפט להטיל במקרים המתאימים עונשים חמורים מהמוצע בהסדרי טיעון רבים, ולא להסתפק באמירות שהמעשים ראויים לענישה חמורה יותר אך לאשר את ההסדרים הללו. כדאי אף לדעת שכמעט כל ההצעות להסדרי טיעון מגיעות מהסניגורים ואינן פרי יוזמת התביעה.

הטענה שרוב ההרשעות המוטעות לא יתגלו לעולם מאפשרת לטוענים נגד הסדרי טיעון להימנע מלחקור את הנושא בישראל, וגם לחזור ולטעון כי הם גורמים להרשעות מוטעות רבות, ללא כל הוכחה. לפי המקובל בפילוסופיה של המדע, טענה כזו, שלא ניתן להפריכה או להוכיחה, אינה טענה מדעית, ואינה יותר מאמירה סתמית או לכל היותר עניין של אמונה ולא של עובדה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il