הייתי צריכה לאכול. עליתי למכונית, 350 שקל

בשעה ארבע וחצי נפתחת הדלת. לאט לאט, כמו באמבטיה מתרוקנת, הם מתנקזים לתוך הדירה: צעירים וצעירות חסרי בית, בני ובנות 16 עד 24. רובם עייפים, מותשים, מלוכלכים בגוף ובבגדים, להרבה מהם צלקות או פצעים בפנים – שילוב של פצעי בגרות אחרונים ופצעי חיים טריים. חלקם כבויים, אחרים דלוקים. יש שחובשים קפוצ'ון או כובע קסקט שמכסה היטב את העיניים, והעיניים לא מישירות מבט לאף אחד. למרות ההזנחה הכללית, דווקא התסרוקות מוקפדות. לאף אחד מהצעירים הללו אין בית או כסף, הם הומלסים, אבל כמעט לכולם יש סמארטפונים. לא בטוח שהם קנו אותם. חבורה של ילדות וילדים בגיל צבא שלא עשו צבא אבל נמצאים במלחמת הישרדות יומיומית. הם נראים כאילו העולם כיבה עליהם סיגריה.

אנחנו נמצאים במרכז הסיוע "מישהו לרוץ איתו" שמפעילה "עמותת עלם לנוער בסיכון". תוך שעה יהיו בסלון הדירה הזו שבדרום תל-אביב כ-15 חסרי בית, צעירים הנמצאים במצבי סיכון ומצוקה קשים. הרבה מהם, בנים ובנות, מעורבים בפלילים וזנות, משתמשים בסמים ואלכוהול, מנותקים ממשפחות, מסגרות וקורת גג. ילדים שנולדו לתוך התעללויות - פיזית, נפשית, מינית - עברו במוסדות, פנימיות ומשפחות אומנה, גדלו בשממה רגשית והלכו לאיבוד. הם לא אשמים בכך.

מלאני (שם בדוי)

עוד חודש בת 18, לפני חודשיים ילדה את בתה הראשונה.

"איפה אני גרה? לא יודעת. אתמול ישנתי אצל האדון שלי. הוא עורך-דין בן 37, גר בעיר. הוא לא הספונסר שלי, הוא דואג לי רגשית ומנטלית. שלא תתבלבל, אני כן מקיימת איתו יחסי מין בהסכמה מלאה. הוא קורא לי 'ילדה שלי', טוען שהוא האבא הרוחני שלי".

"אבל הוא באמת סוג של אבא שאף פעם לא היה לי. דואג לי, מתקשר אלי בלי סוף. למדתי שבחיים יש כל מני סוגים של אהבות. אימא שלי היתה נרקומנית והיתה אלימות והזנחה מאד קשה בבית כלפי וכלפיי אחי שנולד שהייתי בת 5 מאבא אחר. בבית היו מסיבות סקס, סמים, מכות רצח, מגיעים מלא אנשים ועושים מה שהם עושים. היו כמה פעמים שזה לצערי הגיע אליי אבל ידעתי לברוח לפני שהמצב ממש התדרדר.

"לפעמים אמא שלי היתה נעלמת לשלושה ימים ומשאירה אותנו לבד, ואל תשכח שבגיל 5 היה לי תינוק בבית לשמור עליו. בגיל 6 הוציאו אותי מהבית. בגיל 12 אמרתי לעצמי 'אני לא בפנימיה בגלל שאני לא בסדר אלא כי אמא שלי דפוקה'. ואז התחלתי לברוח בשביל לקבל עונש על משהו שאני עשיתי, לא על מה שהיא עשתה. הייתי מתפרעת. אחרי הפנימיה היתה משפחה אומנת, בירושלים".

מתנדבים במקלט לנערים חסרי בית(צילום: שאול גולן )

"היה נוראי. משפחה של 14 ילדים, הם אפילו לא ידעו אך קוראים לי. אני בן אדם שדורש המון תשומת לב, שם ממש הלכתי לאיבוד. ואז התחילו הרחובות. הייתי בורחת, הכרתי חבר'ה בחוץ אז היה לי למה לברוח ולמען האמת היה ממש טוב, קיבלתי תשומת לב. ואז נהייתי ממש מופרעת: גונבת, משחיתה, ונדליזם, סמים, סקס לא מוגן בשיט. 8 שנים הייתי בולמית, בהפרעות אכילה ממש קשות, הייתי מאושפזת כמה פעמים בבתי חולים פסיכיאטרים בגלל זה. וכל הזמן הזה אמא שלי הייתה משתקמת, נופלת, מביאה ילד, משתקמת, נופלת, מביאה ילד, ככה. יש לי אחות גדולה ואחרי עוד שלושה - שניים באימוץ, אחד באומנה. אני יודעת שאמא שלי היתה זונה וגם חשפנית".

"בגן בדרום העיר. היא הייתה אישה מאד יפה, דוגמנית ושחקנית כדורעף. עד שאבא שלי הגיע ודפק לה את החיים. אני מאוד אוהבת את אימא שלי, אני פשוט מבינה שהיא בן אדם חולה. אני לא יכולה לכעוס עליה".

"כן".

"מאוד. אני לא רוצה למצוא את עצמי בגיל 41 ישנה בפארק כזה או אחר".

גם לך נולדה תינוקת.

"הלידה הייתה מהממת, הייתי רוצה להיות בהריון כל הזמן. הכרתי את ג'ייסון ונכנסתי להריון. גיליתי בשבוע חמישי".

"שלא משנה מה - אני משאירה אותה. היא שלי, זה משהו שאף אחד לא יכול להחליט עליו. אני רוצה שהיא תישלח לאימוץ".

"היא שלי בכל זאת. אם אותי בגיל חודשיים היו לוקחים למשפחה אז בדוק המצב שלי היום היה נראה אחרת".

"ערב אחד כשהייתי בחודש חמישי לא היה מה לאכול בבית, וכמובן שג'ייסון היה עם האלכוהול שלו. הייתי צריכה לאכול, חשבתי שהדרך הכי קלה זה לפתוח רגליים אז פשוט הלכתי לרחוב השרון לעמוד שם. עוד לא הגעתי ושלושים מכוניות כבר צופרים באטרף. עליתי למכונית, 350 שקל לעשרים דקות".

"לא הרגשתי. אני יודעת להדחיק רגשות כשאני רוצה. זה היה כזה, כאילו זה לא אני. ואז כל יום הייתי שם, עד היום, אבל עכשיו פחות כי התחלתי אתמול לעבוד בבורסה במועדון חשפניות. כסף ממש קל, אסור לקיים יחסי מין, זה שומר עליי. אתמול בשעה ועשר דקות עשיתי 800 שקל כמעט בלי לעשות שום דבר. מה שאני אוהבת בעצמי זה שאני עצמאית, לא משנה באיזה מצב אני, גם אם אני מחליטה לדפוק לעצמי את החיים אני יודעת שאני מחליטה".

"להשתמש בקונדומים".

"מיום שלישי בערך הייתי על אמ.די עם חברה (החומר הפעיל בסם האקסטזי, נ"ז). ביום חמישי הגעתי לדנג'ן לעבוד, עליתי פעמיים לבמה, עשיתי סשן, משחקי שעווה בעיקר: מטפטפים עלי שעווה, שמים לי מחסום, כיסוי בעיניים, מצליפים בי, משחקים עם קרח, דבק סלוטייפ על כל הגוף, אני מופיעה בכלובים. התחלתי עם זה גם בחודש החמישי להריון".

"זה מקום שמקבלים שם את כולם, אנשים עם סטיות ופטישים מוזרים. כולם שם צריכים איזה כאב. הייתי נשלטת, וזה עושה טוב שמישהו שולט עליך, זה לא כמו צו בית משפט שבו המדינה בוחרת שתצייתי לחוקים. זה מענג אותי וגורם לי להרגיש טוב. זה כמו מונית שמסיעה אותך לאן שאתה רוצה במקום שאתה נוהג, אני לא מתאמצת לעשות שום דבר. אני יודעת שאני אדחיק את זה כמו הרבה דברים שעשיתי בחיים שלי".

את יודעת שהדחקה מחכה לנו באיזה סיבוב.

"עשיתי דברים הרבה יותר נוראיים. לא שכחתי, אני פשוט לא מתייחסת לזה. כל יום שאני מתעוררת אני חדשה, לא זוכרת מה היה אתמול. כאילו מלאני מתה".

• הכתבה המלאה על הצעירים חסרי הבית מופיעה היום במוסף חג של ידיעות אחרונות
• לעמותת "עלם" ניתן לתרום באתר: www.elem.org.il