ארה"ב: בני 50+ נאלצים לחזור לבית ילדותם

דבי רוהר חיה עם בלה ושני בניה התאומים בבית מתוחזק בן שלושה חדרים במחוז סלינס שבקליפורניה. לבית היפה יש מטבח מאובזר ומרווח שצופה לחצר פורחת, וכולו משדר נוחות ורווחה. למעשה, זהו הבית שבו רוהר בת ה-52 חשבה שתחיה כשהייתה ילדה. היא רק לא העריכה שזה יהיה בית ילדותה ממש, ושהיא תיאלץ לשוב אליו בבגרותה ולגור בו עם הוריה.

סיפורים חמים נוספים - בפייסבוק שלנו

כמו רוהר, החזיר המשבר הכלכלי בארצות הברית עשרות אלפי מבוגרים לבתי ילדותם. היא עצמה הייתה מובטלת במשך שנים ובעלה איבד את משרתו ב-2013. האירועים דחפו אותה חזרה לבית אמה בת ה-77.

על צרותיהם של בני דור ה-Y מרבים לדבר, אבל מתברר שבתקופה שבה המוני צעירים אמריקנים מחפשים את מקומם בצל כלכלה מקרטעת, המבוגרים שבים בשקט לגור עם הוריהם. למעשה, מחקר של אוניברסיטת UCLA העלה כי בשנים 2012-2005 עברו 194 אלף אמריקנים בגיל 64-50 חזרה לבית ילדותם. רוהר אינה לבד, וסיפורה תואר בכתבה מעמיקה ב"לוס אנג'לס טיימס".

המחקר מצביע על המיתון כגורם העיקרי להנעת התהליך. "המספרים די מדהימים", אמר פרופסור סטיבן וואלאס, אחד מעורכיו. "זוהי קבוצת גיל שמשויכת בדרך כלל ליציבות. אנשיה אמורים להיות לקראת אמצע וסוף הקריירה, ואפילו לחשוב על פרישה".

צעירים רבים נוספים חוזרים לגור עם הוריהם, ורק בקליפורניה נספרו כ-1.6 מיליון בני אדם בני 29-18 שנאלצו לעשות זאת. זו עלייה תלולה ביחס לשנת 2006, אך גם היא אינה מייצגת את הזינוק שחל בקרב קבוצת המבוגרים. האחרונים ממצים תחילה את כל האפשרויות שלהם, מבזבזים את חסכונותיהם, ואז נאלצים לפעול. "אמרתי לאמי: 'אני כל כך מצטערת, אבל אני לא יודעת מה לעשות'", סיפרה רוהר. "חששתי מזה, ולא הייתי עושה זאת אלמלא ילדיי. הייתי חיה במכונית".

ג'ני צ'אנג, יועצת למדיניות ציבורית במכון חברתי-כלכלי בלוס אנג'לס, לא תמהה על סדר העדיפויות. "זוהי פגיעות שלא ציפית לה בנקודה הזאת בחיים. את אמורה להיות המפרנסת, הסלע עבורך ועבור משפחתך, אולי עבור הורייך. פתאום השולחן מתהפך והשטיח נשלף תחת רגלייך".

זה גם מה שקרה לג'נין רוזאלס, שנאלצה אף היא לעבור לבית אמה בסן פרנסיסקו לפני כשנתיים. "אני יושבת כאן לפעמים ורואה תמונות שלי כתינוקת וכנערה, ונזכרת בחלומות שהיו לי", סיפרה רוזאלס בת ה-53. "מעולם לא חשבתי שזה יסתיים כך".